נו) ונבאר עתה חלוקה זו, ונאמר, כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר, אז שם י'ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי, אך בעליות אלו האורות למעלה, אז יהיה בהם מילוי. והנה ג' מלואים הם, או ביודין, או בההין, או באלפין. והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוקבא, שהיא ה' של שם י'ה שבכתר, ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה הי.
נו) שם י'ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי. היינו בשעה שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג שבהם, ונפסק משם הזווג, ונסתלקו הקומות של הזו"ן אל שורשם, ונשארו רק הרשימות של הזו"ן בכלי דכתר, המה נבחנים אז לשם י'ה פשוט בחוסר המילוי שבהם, דהיינו מדת העביות הממשיך שיעור קומתם וממלא אותם בהאור שלהם.
ביודין בההין ובאלפין. העביות דבחי"ג הממשיך קומת חכמה מכונה מילוי יודין. ועביות דבחי"ב הממשיך קומת בינה מכונה ג"כ מילוי יודין, חוץ מן האלף שיש בהואו שבה, כזה יוד הי ואו הי. ובחינת הז"א הוא הוי'ה במילוי אלפין. ובחינת המלכות, הוא הוי'ה במילוי ההין.
ד' אורות הם כולם נכללים בנוקבא שהיא ה' של שם י'ה. כלומר, הכלי דנוקבא היא הה' די'ה, כי רק הכלים מכונים אותיות, ולא האורות עצמם. וזכור זה, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"ב).
מילוי אותו ה' הוא ביוד, כזה ה'י. כי העביות דבחי"ג נקראת י' כנ"ל. ונתבאר לעיל באו"פ דף שכ"ד ד"ה מטי, שמטעם עליית הזכר דחכמה שהוא מעביות דבחי"ג, נמצא הנוקבא דכתר חוזרת ומקבלת בהמסך שלה את העביות דבחי"ג הזו, עש"ה. ונמצא הה' שהיא נוקבא דכתר, מתמלאת בי'. [1 - או"פ בהתחלה]