נג) כלל הדברים, כי בכתר עליון, יש שם י"ה, שהוא זו"ן: כתר, וחכמה. ובחכמה יש זו"ן, והוא שם י"ה אחר, והוא חו"ב. ובינה, שם י"ה אחר שהוא זו"ן, והוא, החכמה המתחדשת מן הזווג העליון שבזו"ן שבחכמה, שהוא י', ובינה היא נקבה אליו, והיא אות ה' הרי שם י'ה ג"כ בכאן, ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן. גם כל א' מאלו ג"ר נקרא אות יוד במילוי, כי הכתר יש בה זו"ן י"ו, והכלי עצמו הוא ד' של היוד. גם חכמה יש בה יוד שהוא י"ו זו"ן, והד' היא הכלי. אך הבינה נק' יוד בבחי' ג' אורות שבה, וסדרם יד"ו, והם חכמה, בינה, חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה. גם טעם אחר, למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה, לפי כשמזדווג זו"ן שבחכמה, אינם מוציאין טפת ההיא מעצמותה, רק מלמעלה שהוא מן הכתר, לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה.
נג) הבינה נקרא י' ו' ד' בבחי' ג' האורות שבה וסדרן יד"ו. הזכר נק' י' ע"ש החכמה, להיותו תולדה שלו, כנ"ל. והנקבה שהיא הבינה עם אור החסד שבה, ה"ס ה', אשר אור החסד, נבחון לו' שבתוך הה', והבינה נבחנת להד' המקפת על גבי הו', והוא להיותה בחינת הג"ר של הו' הזה.