לז) ואמנם אחרי הפכו כלי של חכמה פניו נגד הכתר ועלה שם האור שלו, הנה אחר כך חזר והפך פניו למטה נגד הבינה, ונתן לה את הז' אורות ודע כי כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פנים בפנים.
לז) חזר והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן את הז' האורות. כי ענין הסתלקות האור מכלי דחכמה הוא גורם להפיכת פניו למטה שהוא בחינת השתוות עם הפנים דבינה, כי ביטל את הפנים שלו מלפנים, דהיינו בחי' ב' שלו, ועשה האחור שלו דהיינו את הבחי"א לבחינת פנים. ונמצא שהוא עתה פנים בפנים עם הבינה, וע"כ הוא יכול להשפיע לה את הקומה של בחי"א, שהוא קומת ז"א, המכונה עתה על שם ספירה העליונה שלו, שהוא אור החסד. והוא כולל את כל ז' ספירות התחתונות ח"גת נהי"מ. וזה אמרו, "והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן לה את הז' האורות". ויש עתה בהבינה ח' אורות, שהם שארית אור הזכר שקבלה מהחכמה, שהוא בחי"ב כנ"ל, ועוד ז' התחתונות הכלולים בבחי"א, שקבלה עתה מהנקבה דחכמה, הרי ח' אורות.
כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פב"פ. כמו שנתבאר לעיל, שהמשפיע והמקבל, צריכים להשתוות הצורה זה לזה, וע"כ כל עוד שפניו למעלה, הרי הוא גבוה הרבה מהמקבל, ואינם נוגעים זה בזה. וע"כ אינו משפיע זולת אם מבטל את הפנים שלו ומשים אחור שלו לפנים, ואז נמצאים הפנים של המשפיע והמקבל שוים זה לזה, שנקרא פב"פ. ופירוש הענין עי' היטב באו"פ לעיל דף ש"ה ד"ה ואז הכלי. [עי' או"פ מ"ג ד"ה ועתה תבין היתב]