כו) ונבאר ענין זה מ"ש, כי בחינות אלו נקראו, כי בי"ה ה' צור עולמים. והענין, כי זה סוד הפסוק, סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו, ויש לדקדק בהפסוק, דהיה לו לומר י"ה שמו, מהו בי"ה שמו, אך הענין הוא, כי כל השם כלול בי"ה, וזהו בי"ה שמו, כי י"ה במילואו הוא יו"ד הא גימטריא כ"ו, שהוא הוי'ה. הרי, כי בי"ה הוא שם הוי'ה ממש. ושם י"ה בכתר, לרמז, איך ממנו יצא שם הוי'ה, ובו כלולין כל ד' אותיות הוי'ה.
כו) בי"ה שמו כו' לרמז איך ממנו יצא שם הוי'ה. כי זה כוונת הכתוב סולו לרוכב בערבות. ערבות רומז על סוד העירוב דמדת הרחמים בדין, שהתחלתו נעשה בהפרצופין דהתפ"ב. ואומר, בי"ה שמו, כי בי"ה שה"ס כתר, שם עדיין לא היה העירוב, ועכ"ז נמשך ממנו הוי'ה דהתפ"ב ושאר כל הפרצופין עד עולם האצילות, ששם נגמר העירוב, ויצאו עשרה כלים. שזהו כל הסבה ליתן שכר טוב לצדיקים כמ"ש לעיל (ח"ד פ"א סעיף ד' באו"פ) עש"ה. וזה שיעור הכתוב סולו לרוכב בערבות, שעירב ושיתף מדה"ר בדין, שזה יצא מסוד י"ה שמו, שבכתר, שהוא סוד התפשטות והסתלקות, כנ"ל. ובזה ועלזו לפניו, כי בזה הוכן כל השכר הטוב וגנוז לצדיקים כמבואר.