כה) גם בהתפשטות הב' יהיה חסרון זה פ"ב בט"ס, ולא בכתר, הרי שיש ב' חסרונות בט"ס ולא בכתר. כי כאשר לא נאצל שום אור לא יקרא זה חסרון, אך אחר שהתחיל כבר זה האור להתפשט, ונתפשט בכתר תחלה, אז ט"ס יקראו חסרי האור ההוא, לפי שקדם אור הכתר אליהם. אך הב' חסרונות אחרים הם נוהגים בין בכתר בין בט"ס, והוא ב' בחינות הסתלקות, כי זה נקרא חסרון אמיתי, בין אל הט"ס ובין אל הכתר עצמו.
כה) בהתפשטות ב' יהיה חסרון הזה פעם ב' בט"ס ולא בכתר. כי גם בהתפשטות ב' רק הכתר יצא בבחי' טעמים כנ"ל, אבל שאר הט' ספירות יצאו בשעת ההזדככות, בסוד נקודות, ונגלה בהם אותו החסרון פעם ב'. וע"כ, הכתר דהתפ"ב אינו מרומז בד' אותיות הוי'ה, אפילו בהתפ"ב, כי אין בו חסרון. אלא רק מחכמה ולמטה, שהם ד' הקומות חו"ב זו"ן היוצאים מחמת הזדככות המסך, כמ"ש לקמן שנקראו נקודות כנ"ל, הם מרומזים בהו' של הוי'ה. והסתלקות הכללי דהתפ"ב הזה, ה"ס ה' אחרונה דהוי'ה. ועל ההתפשטות וההסתלקות דהתפ"ב הזה, אומר הרב לעיל אות כ"ג, הוי'ה בשאר הפרצופין כולם. כי ב' החסרונות דהתפ"א ישנם ג"כ בהתפ"ב הזה, כמ"ש לפנינו.
ט' ספירות יקראו חסרי האור ההוא לפי שקדם אור הכתר אליהם. כלומר, שענין החסרון שבהם, הוא רק בערך אור הכתר שקדם אליהם במעלתו כנ"ל, שבערכו הם נחשבים לאו"ח ודין. אמנם בערך עצמם הם רחמים, לפי שגם הם נמשכים מן המאציל ממעלה למטה, כמ"ש הרב לעיל (חלק ד' פ"ב אות א') ע"ש. ונודע שכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, אלא בערך אור הכתר נחשבים לדין, לפי שכל יציאתם הוא מכח הסתלקות האור שלו (עיין בדברי הרב ח"ד פרק ג' ובאו"פ סעיף ט' עש"ה). אמנם ב' בחינות של הסתלקות הכללי, דהיינו דהתפ"א ושל התפ"ב, המרומזים בב' האותיות ה' ה' של שם הויה הם חסרון אמתי ובחי' דין, בערכם עצמם גם כן, כדברי הרב שלפנינו.
המתבאר מכל הנ"ל הוא, כי הי' שבהוי'ה ה"ס אור הנקודות דהתפ"א, דהיינו הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאו שם בעת הסתלקות אור הטעמים, כנ"ל. וה' ראשונה שבשם הוי'ה, ה"ס הסתלקות הכללי של התפ"א הזה. והו' שבשם הויה, ה"ס אור הנקודות דהתפ"ב, שהם הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאובעת של הסתלקות דאור הטעמים דהתפ"ב הזה. וה' אחרונה שבשם הוי'ה, הוא סוד הסתלקות הכללי של התפ"ב הזה. באופן שב' התפשטיות דאור הנקודות הם סוד י' ו' שבשם הוי'ה, וב' הסתלקויות ה"ס ה' ה' שבשם הוי'ה.
וזה אמרו, לעיל באות כ"ג "י"ה בכתר, והוי'ה, בשאר הפרצופים כולם" ע"ש. דהיינו כמבואר, כי התפשטות הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאו בשעת הסתלקות אור הכתר דהתפ"א, והסתלקות האור דהתפ"א בכללו, ה"ס י"ה דכתר. כי התפשטות הא' כולו נקרא בשם כתר, הנודע כי הוא פרצוף הכתר דא"ק. ואלו ב' חסרונות של האור, דהיינו בחי' הסתלקות שבערך הכתר ולא בערך עצמם, ובחינת הסתלקות אמיתי גם בערך עצמם, מקובלים בהכרח גם בתוך התפ"ב. כי כל הכחות המתגלים בעליון מתחייבים להמצא בהכרח גם בהתחתון ממנו. ולפיכך אותם י"ה דהתפ"א ישנם ג"כ בהתפ"ב, ונוסף עליהם גם אותם ב' חסרונות של האור מבחינת עצמו, שהם בחינת הסתלקות שבערך הכתר של התפ"ב, ולא בערך עצמם של הט"ת, ובחינת הסתלקות אמיתי הכללי של התפ"ב, שה"ס ו"ה, כנ"ל. הרי שיש כאן בהתפ"ב, כל הד' האותיות של שם הוי'ה. וזה אמרו "הוי'ה בשאר פרצופין כולם". דהיינו בהפרצופין דהתפ"ב.