כד) והטעם, כי הנה למטה בט"ס יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, לשיוכל לקרות בשם הוי'ה, לד' חסרונות אלו. ואלו הם, הא' הוא התפשטות האור פעם א', כי אז התחיל האור להתפשט בכתר, ראשון מכולם, ואז כל הט' שלמטה ממנו היו חסרים מאותו אור, באופן זה כי בעת שנתהווה האור במציאות הכתר עדיין כל השאר היו חסרים, והרי זה חסרון א' בהתפשטות האור בט' כלים, ואין חסרון זה נוהג בכתר.
כד) ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, לשיוכל לקרות בשם הוי'ה. פירוש, כי סוד האותיות הם כלים שנאצלו ונעשו ע"י הניצוצין שנפלו מהאו"ח של ד' הקומות שיצאו בעת הסתלקות האור של התפשטות הא', ובאו לתוך הכלים הריקנים אחר הסתלקות האור מהם, כמו שנתבאר, בדברי הרב לעיל ח"ד פ"ג אות י"ב (ועיין באו"פ שם סעיף ק). וכל 'שם' פירושו השגה, כי מה שלא נשיג לא נדעהו בשם, ונודע שאין השגה באור בלי כלי. גם נתבאר בדברי הרב לעיל (חלק ד' פרק א' אות ט') "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". הרי שהחסרונות של האור גורם מציאות התהוות הכלים והשמות הקדושים. וזה אמרו "בט"ס יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון שיוכל לקרות בשם הוי'ה". דהיינו שיהיה אפשרות להשיגו בשם הזה. והבן זה.
התפשטות האור פעם א' וכו' והרי זה חסרון א' בהתפשטות הא' בט' כלים. כלומר, בשעה שהתחיל האור להתפשט בכתר, היה התפשטות בבחינת אור ישר רחמים, ואז כל הט' שלמטה ממנו, היו חסרים מאותו אור השלם. ואע"פ שיצאו אח"כ בשעת הסתלקות בד' מדרגות שעשה המסך בדרך זיכוכו כנודע, אמנם הם נבחנים לאו"ח ודין, וע"כ נקראים בשם נקודות, וע"כ יש כאן חסרון בט' תחתונות דהתפ"א. אבל אין כאן שום חסרון בכתר, ולכן אין הכתר מרומז בהאותיות דשם הוי'ה, להיותם בסוד חסרון האור כנ"ל. אלא התפשטות הט"ס שלמטה מכתר, שהם ד' הקומות חו"ב זו"ן, שיצאו בסוד או"ח ודין, ה"ס ה' דהוי'ה. והסתלקות דכל התפ"א זה בכללו, ה"ס ה' דהוי'ה. והם הנק' י"ה דכתר. כי כל התפ"א נקרא כתר.