י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה, שהיא חכמה עליונה, לכן השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו', עד שיורד יסוד במלכות, ואז, אותו הכתר, שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף והמלכות הוא שורש, לכן הוא גרוע ממנה, אע"פ שהוא מקבל מן הכתר. אמנם יורד למקומו, ושם יוכל להיות ביחד עם זו"ן שהיו במקומו, כי אז שלשתם שוים, אחר שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון.
י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה. פי', כי כל הזווג הגדול הזה, שנעשה על המסך המשותף דזכר ונקבה יחדיו, שהמשיך האור הגדול דכתר עליון, כמו שנתבאר, הנה נשאר אמנם כולו בראש ואינו יכול להתפשט לגוף, שהוא מטעם שחסר שם בחינת העביות של המשכה דבחי"ד. וענין השיתוף שנעשה עם בחינת המשכה דבחי"ג, היה מספיק להע"ס של ראש, משום שאין בהם בחי' התלבשות בפועל, אבל אינו מספיק להתלבשות בפועל בתוך הגוף. [1, 2]
ולפיכך, בו בעת שנתעורר בזכר דכלי דכתר בחינת העביות דהתלבשות להתפשט עם האור הגדול הזה, לבחינת התלבשות בפועל, שפירושו להתלבש בהע"ס דגוף. ניכר תכף מחמת זה גם בחינת הגוף הכלול באור הכתר, שהוא עומד במקום המלכות של ראש כנ"ל, אשר עם זה נשתנה צורתו מן המלכות דראש, שנבחן בזה שנפרד תכף מן המלכות ויצא משם למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריש את הרוחנים זה מזה. וכיון שיצא מן מקום המלכות, נמצא שנפרש תכף מן האור של הכתר עליון, ולא נשאר בו אלא ההארה הקודמת המצומצמת, המכונה שאור הכתר החזיר פניו למעלה ואחוריו למטה, כמ"ש לפנינו.
וזה אמרו, "ואז צריך שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון". דהיינו, כמ"ש שאין הזווג נשלם ע"י הזווג הגדול דקומת כתר עליון, כי אין הארתו מתפשט להגוף. ולפיכך צריכים אל הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, דהיינו על העביות דבחי"ג, השלימה הן מבחינת המשכה והן מבחינת התלבשות.
משורש העליון שלה שהיא חכמה. כמ"ש לעיל, אשר הרשימו שנשאר מקומת חכמה דהתפשטות הא' אחר הסתלקותה, שהיא בחינת עביות דבחינה ג', היא הנעשה כאן לבחינת הנוקבא דכתר, והיא המקור להתפ"ב הזה.
השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו'. כלומר, כי בחינת הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, שהיא בחי"ג, היא גורמת אל ירידת המדרגות מראש עד סוף. שהכתר יורד למדרגת החכמה, וחכמה יורדת למדרגת הבינה, ובינה יורדת אל מדרגת החסד, וכו' עד שיורד היסוד למדרגת המלכות.
וטעם הדבר הוא משום שהזווג הזה שנעשה על עביות דבחי"ג אינו מעלה או"ח ואינו ממשיך, אלא קומת חכמה. וע"כ נמצא מבחינת הזווג הזה, אשר אור החכמה יורד ומתלבש בכלי דכתר, ונבחן שירד הכתר ממדרגתו ובא אל מדרגת החכמה. וכן אור הבינה מתלבש בכלי דחכמה, וירדה ספירת החכמה אל מדרגת הבינה וכו' עד שאור המלכות התלבש בכלי דיסוד, וירד היסוד אל מדרגת המלכות.
הכתר וכו' כי אין לו דמיון עם שורש המלכות. כי בעת עלית המסך והספירות למעלה להמאציל, שפירושו שנזדככו לגמרי מכל בחינת העביות דגוף, דהיינו ממעלה למטה, שבזה באו בהשואת הצורה עםהמלכות של ראש, וע"כ נבחן שהאור דקומת הכתר שעלה מן הגוף, בא במקום המלכות, להיותו אז זך כמו המלכות, ואין ביניהם שום שינוי צורה כלל. כדברי הרב לעיל באות ט' שכתב "וזה נמשך לו ע"י שמזדכך אותו הכתר, שנשאר למעלה בסוף השרשים" (וע"ש באו"פ דף רצ"ט בד"ה וזה אמרו כאן). אמנם אחר שנשלם זווג הא' הנ"ל, שהמשיך קומת הכתר העליון בבחינת ממטה למעלה הנוהג בהראש, שאז הגיע שעתו להתהפך ולהתפשט גם ממעלה למטה, שפירושו להתלבשות בגוף, כנוהג בכל הזווגים כנודע. והנה אז, נתעורר אור דכתר שבמקום המלכות דראש, לחזור ולהתפשט לגוף, כמו שהיה שם מתחלה. אמנם כיון שבחינת הנוקבא של ראש, לא היתה במקומה בבחי"ד, כי היה חסר שם בחי"ד דבחינת המשכה (כנ"ל [כאן] באו"פ דף ש' ד"ה ואז צריך), ע"כ לא היתה יכולה להתפשט ממעלה למטה לע"ס מינה ובה עד הטבור דגוף, ונשאר כל אור הגדול של זווג הזה בהראש.
אמנם, כיון שנתעורר אור הכתר הנ"ל לחזור ולהתפשט לגוף כבתחלה, אע"פ שלא חזר, מ"מ גרם לו התעוררות זו להתגלות העביות דגוף שבו מעת היותו שם בתחלה. וכיון שנתגלה בו העביות דגוף, הרי נשתנה צורתו בזה מן המלכות של ראש, ואין לו עוד שום דמיון עמה, כי נתרחק ממנה כרחוק בחינת גוף מבחינת ראש. [3]
וזה אמרו, "ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות, יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף, והמלכות היא שורש". והיינו כנ"ל, שאחר שנשלם הזווג, נתעורר בו העביות דגוף, ונשתנה צורתו מן המלכות עד שאין לו עוד שום דמיון עמה. ולפיכך בהכרח, שירד משם וחזר למקומו. וזה אמרו "כי זה שורש וזה ענף" כי בחינת הגוף הוא ענף ובחינת הראש, הוא שורש.
יורד למקומו. שהוא מתחת כלי המלכות של ראש, דהיינו בחינת בינוני בין ראש לגוף. כי לגוף לא יוכל לירד ולהתפשט, מטעם שהנוקבא של ראש אינה מתפשטת בע"ס דאו"ח שלה להיות לכלים להלבישו, כנ"ל בדיבור הסמוך. ובראש לא יוכל להיות, מטעם שינוי צורה הנ"ל. וע"כ הוא נבחן בבחינת בינוני ביניהם.
שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון. פי', כי מטרם שנעשה הזווג הב' על המסך דעביות מבחי"ג, דהיינו על בחינת הנקבה דכתר לבדה, הרי עדיין הנקבה כלולה עם בחי"ד של הזכר, והזכר דכתר כלול באור דכתר, כנ"ל. וע"כ שלשתם שוים עתה בקבלתם מכתר עליון, כלומר מבחינת מה שהמה מקבלים עדיין מקומת כתר של ראש.