ד) ובהיות חשק הענפים, גם הם, לקבל הארה ולינק מן השרשים, אז הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים, עולים שניהם למעלה, תחת הכתר, שעלה תחת המלכות של השרשים, ושם מקבלים הארתם ממנו. ואחר שקבלו כל צרכם, אז הכתר של הענפים, העומד שם תמיד, הנה הוא הופך עתה פניו מהם כלפי מעלה אל השרשים ואחוריו כנגד הזכר והנקבה הנזכרים.
ד) הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים. הם הרשימו דכתר עם הרשימו דבחי"ג, הכלולים בהמסך שעלה ונסתלק מהתפ"א להמלכות של ראש (כמבואר בחלק ד' פ"ד באו"פ סעיף נ' עש"ה). ואע"פ שהבחי"ד לא השאירה רשימו, וא"כ מאין יש כאן רשימו דקומת כתר. אמנם יש בכל בחינה ב' מיני רשימות. כי יש בחינת רשימו דהמשכה, שהוא שייך לבחינה תחתונה של המדרגה. ויש בחינת רשימו של התלבשות האור שהיא שייך לבחינה העליונה שבקומת המדרגה (ועי' בזה בהסת"פ בחלק ד' אות מ"א). ויחס של ב' רשימות הללו הם כבחינות זכר ונוקבא, אשר רשימו דהתלבשות, הוא בחי' זכר שברשימו, ורשימו דהמשכה הוא בחי' נקבה שבהרשימו. ותדע, כי רק בחינת הנקבה של הרשימו דבחי"ד נעלמה, דהיינו השייך להמלכות, אבל בחינת הזכר של הרשימו השייך לכתר, הוא נשאר, וכלול בהמסך שעלה להמלכות של ראש כנ"ל.
עולים שניהם וכו' ושם מקבלים הארתם ממנו. הנה העליה נעשה על ידי הזדככות המסך שבטבור דהתפ"א, עד שנעשה זך כמו המאציל, דהיינו המלכות דראש. כי השואת הצורה מיחד את הרוחניים לאחד, וכיון שהמסך דגוף נעשה זך כמו המסך של הראש, נבחן שעלה ונתיחד עמו במקומו לאחד. ונודע שאין הסתלקות נוהג בראש כל עיקר. אלא המסך אשר שם, נמצא תמיד בזווג דלא פסיק עם האור העליון, ולפיכך גם המסך שעלה לשם, נכלל עמו ג"כ בהזווג שלו, ומקבל עמו יחד מהאור העליון. וזה אמרו, "שעולים שניהם וכו' תחת המלכות ושם מקבלים הארתם ממנו". דהיינו, ע"י שנכלל בהזווג העליון אשר שם, כמבואר.
ואחר שקבלו כל צרכם. פי' עד שנעשו ראוים להתפשט, עם הארתם זו שקבלו, אל מקומם להגוף. כמ"ש לפנינו.
הופך עתה פניו כלפי מעלה. כלומר כי נפסק הזווג השייך לאור הכתר, שאז מפסיק הארתו מלהתפשט להזו"ן אשר תחתיו. וזה מכונה שאחוריו הוא כנגד הזו"ן, כי מניעת הארה, מכונה בשם אחור. וטעם הפסק הארתו, יתבאר לקמן שהוא משום שהגיע הזווג אל הנוקבא הכלולה בהרשימו, שהיא עביות דבחי"ג, הממשיכה רק מקומת חכמה של השרשים העליונים, ולא מן הכתר דשורשים. וע"כ אין אור הכתר שמתחת המלכות מקבל עוד אור בשביל הזו"ן אשר תחתיו. ואחר שנעשה הזווג דבחי' ג' הנז', הנה אז תיכף מתפשטים הזכר והנקבה אל הגוף להכלי דכתר שיש שם, כמ"ש לפנינו. ונעשה התפשטות הב' דעקודים.