ב) ונמצא, כי מ"ש לעיל, כשנסתלקו האורות אל המאציל, שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד, הענין הוא, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות אשר בי"ס, הנקראים שרשים של העקודים, אשר כל העשר ההם, הם בספירת המלכות, אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון. ונמצא כי היוד שרשים הנזכרים, הנה בחינת המלכות שבהם, היא אשר האצילה אלו הי"ס הנקראים עקודים, והיא נקראת מאציל אליהם.
ב) עמד שם למטה מספירת המלכות. כבר נתבאר, שהתפשטות הא' דעקודים היה בקומת כתר, משום שזווג דהכאה היה שם במסך שבעביות דבחי"ד. ונודע שקומת כתר הזו, אחר שנסתלק מהתפ"א דעקודים, שוב לא חזר לירד בהתפ"ב, אלא שנשאר במקורו במאציל, דהיינו המלכות של ראש, שהיא בחינת המאציל שלו, כמ"ש כאן הרב. וזה אמרו, "כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות שבי"ס הנקראות שרשים דעקודים" כלומר, שקומת הכתר הזו, שחזרה אל המאציל, דהיינו למלכות דראש להיותו הענף של המלכות, וע"כ כשחזר אליה, נמצא שעומד מתחתיה. וצריכים לדעת ההבחן בין המלכות דראש, שהיא בעלת המסך, שבה זווג דהכאה והאו"ח, ובין אור הכתר שעלה, שהוא בחינת אותו האור, שכבר היה מלובש בכלי, אלא שחזר ויצא משם, והוא עתה בחינת אור בלי כלי. וזכור זה לכל ההמשך.