ה) וכאשר שבהסתכלות כל הדבוק יותר אל שורשו, הוא יותר עליון, כי כתר (נ״א הכתר) הסמוך לעין יצאה אחרונה והמלכות יצאה ראשונה, וכשמכה וחוזר, אז כל בחי׳ הכלים שוין, שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות (היה שוה אל המלכות) הוא משום המלכות (אף שהוא יסוד שהרי נפשט יותר), כי היסוד מרוב אורה (על) של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, ואין בו מעלה יותר על המלכות, אלא מפני שזה ההתפשטות, הוא בסוד אור חוזר, שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אבל בבחי׳ הכלים עצמם הם שוים.
ה) וכאשר שבהסתכלות כל הדבוק יותר אל שרשו הוא יותר עליון: פירוש, שבע״ס דאו״ח היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות, נמצאת המלכות שה"ס הפה המכונה את היא השורש לע״ס דאו״ח. ומשום זה נמצא דכל הדבוק יותר אל שרשו, דהיינו לבחי׳ המלכות שבפה הוא היותר חשוב ויותר עליון, כי ממנה נמשך ויצא האו״ח ממטה למעלה כמ״ש לעיל.
כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה והמלכות יצאה ראשונה: פירוש, כי בע״ס דאור ישר נמצא הכתר הסמוך לעין הוא שיצא ראשונה, והוא השורש לכל ע״ס דאור ישר, ונבחן קומתו יותר עליון מכולם. אמנם בע״ס דאור חוזר היוצאות ע״י הסתכלות במלכות נמצא להיפך, כי המלכות שבפה נעשתה לשורש לע״ס דאו״ח, והיא נותנת האור לכל הע״ס, ונמצא היסוד שני במעלה וההוד שלישי וכו', עד הכתר הסמוך לעין שהוא המקבל האחרון. וזה אמרו, כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה, כלומר שהוא המקבל האחרון את התפשטות האו״ח מן המלכות.
וכשמכה וחוזר אז כל בחי׳ הכלים שוים: פי׳ כיון שמצד האו״י נמצא הכתר הראשון במעלה והמלכות האחרונה במעלה, משום שהיא המקבלת באחרונה והיותר רחוקה מן השורש, ומצד התפשטות האו״ח נמצא להיפך, אשר ספי׳ המלכות היתה לשורש והיא הראשונה במעלה והכתר הוא האחרון, נמצא שמכח הלבשת האו״ח את האו״י משתוים כל הכלים בקומה אחת ממש, דכל היותר משובח בע״ס דאו״י נבחן ליותר גרוע בע״ס דאו״ח, ולהיפך כל היותר משובח בע״ס דאו"ח נבחן ליותר גרוע בע״ס דאו״י, ונמצאים כל בחי׳ הכלים שוים והבן.
שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר וכו׳ הוא משום המלכות: פירוש, כי ע״י האו״ח שיצא מהמלכות ממטה למעלה נתפשטו ועלו כל הספירות בקומה שוה עד הכתר הסמוך לעין כנ"ל, אמנם כל זה הוא משום המלכות שבפה כנ״ל. וזה אמרו שמה שהיסוד מתפשט לפנים יותר, כלומר דאע״פ שהוא נמצא יותר מבפנים מן המלכות, שהרי המלכות מלבשת עליו מבחוץ כנודע, מ״מ אין זה נחשב למעלה, משום דכל התפשטותו עד לכתר הוא משום כתה של המלכות, ונמצאת המלכות שורשובהתפשטות קומתו ושבחו הזה. וזה אמרו כי היסוד מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר. כלומר, שאו״ח של המלכות גרם לו להתפשט בקומתו יותר משיעורו בע״ס דאו״י, ע״כ אינו משובח מן השורש שלו שהיא המלכות.
ואין בו מעלה יותר על המלכות אלא מפני שזה ההתפשטות הוא בסוד או״ח שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו: פירוש, דמ״מ יש מעלה ודאי ביסוד על המלכות, שהרי כל שבחו של המלכות הוא רק בבחי׳ או״ח לבד, משא״כ היסוד עדיף ממנה שהוא הקודם בע״ס דאו״י דעדיף הרבה מאו״ח כנודע. אמנם זהו רק בערך האורות לבד, אמנם בערך הכלים הרי עיקרם רק מאור חוזר. וזה אמרו, אבל בבחי׳ הכלים עצמם הם שוים. כי שיעור הקומה והמעלה של הכלים נמשכים רק מאו״ח והבן. ועי׳ בחלק א׳ בפנים מסבירות בענף ג׳, שם נתבאר כל זה באורך.