א) דרוש שכתבתי מענין שורשי אצילות של עצמות וכלים, שנתהוו מאח״פ ועינים, בסוד ראיה, שמיעה, ריחא, דיבור. זה מצאתי להרב גדליה הלוי, כאשר האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד הפה, ששם התחברות כל ההבלים, ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש, לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה, אלא בריחוק מקום, וכן הבל החוטם, אלא שא״צ ריחוק מקום כ״כ כמו הבל האזן כדי להתחבר להבל הפה, וע״ז באה הסתכלות העינים, ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשו הכלים, ובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון, כי יש בכל האיברים פנימיות וחיצוניות, ונעשה כללות כליהם, ולפי שאין בראית עינים הבל היוצא, אלא הסתכלות לבד, אינו נעשה אלא הכלים.