ד) והנה י״ס דאדם הקדמון הכוללים כל בחי׳ הנז׳ בענף ב׳ וג', הלא הם אלו, כי בתחילה יצאו ונתגלו י״ס אלו בבחי׳ עיגולים שהם בחי׳ נפש דא״ק הזה, ויש להם בחינת עשרה כלים בצורת עיגולים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, והכל הוא בחי׳ כלים, ובתוך כל כלי מהם יש בתוכו עצמות או״פ הנק׳ נפש, מתלבש בתוכו ממש, ועוד יש בחי׳ או״מ סביבו, וגם הוא בחי׳ נפש, והכל בחי׳ עגולים, והעגול החיצון שבכולם אשר כל שאר העיגולים בתוכו, הוא דבוק וקרוב אל הא״ס, וא״ס סובב עליו ומקיף סביבו, והעיגול הזה החיצון מכולם הוא המעולה והגדול שבכולם, כנז׳ בענף ג׳ והוא בחי׳ עיגול כתר דא״ק, ותוך עיגול זה מתעגל עגול ב׳ הנקרא עיגול חכמה דא״ק, וכן עד״ז י׳ עיגולים זה תוך זה, עד עיגול הי׳ הפנימי שבתוך כולם, והוא נקרא עיגול דמלכות דא״ק, נמצא כי אלו הי׳ עיגולים דא״ק, הם מקיפים כל החלל הזה בתוך הא״ס קרובים אליו והא״ס מקיף עליהם סביב, ואמנם באמצע י׳ עגולים אלו נשאר מקום חלל אויר פנוי, לצורך שאר הנאצלים ושאר העולמות, אשר גם הם בחי׳ עיגולים זה תוך זה, כנ״ל בענף ג׳, וכבר נתבאר ג״כ שם מציאות הויות הכלים איך היתה, כי ע״י צמצום שצמצם הא״ס עצמו נתמעט האור ונתגלו הכלים, ואח״כ חזר האור להתפשט תוך הכלים ההם דא״ק.