ג) ונבאר ענין בינה ותבונה בשמות אשר בהם. דע כי מן האחורים של ד׳ עליונות של הבינה משם נעשו ד׳ עליונות דתבונה בבחינת פנים שלה, ומאחוריים של ו״ק של בינה עליונה, נעשו ו״ק בבחינת פנים של תבונה. והנה בינה עליונה ואבא עלאה הם ב׳ שמות, אבא נקרא הוי״ה ע״ב דמילוי יודין, ואמא נקראת אהי״ה דיודי״ן גימטריא קס״א, והנה אחוריים דבינה אע״פ שיש בהם י״ס, עכ״ז בחי׳ אלקים שהם באחורים שלה כנ״ל אינן ניכרים ונגלים בה, אלא באחוריים שמחציה ולמטה, שהוא מהחזה שלה שהם ד׳ ספירות תנה״י. והענין, כי נודע ששם אלהים יש בו ק״ך צירופין מתחלקין לד׳ חלקים, והם שם אלקים א׳ הכולל ל׳ צרופים בספי׳ א׳, ושם אלקים ב׳ הכולל ל׳ צרופים בספי׳ ב׳, ושם אלקים הכולל ל׳ צרופים בספי׳ ג', ושם אלקים הכולל ל׳ צרופים בספי׳ ד׳. והנה ע״ש ק״ך צרופים אלו נק׳ סמ״ך בינה עליונה כנ״ל, כי סמ״ך גי' ק״ך, ובעלות הז״א והתבונה ראשונה שם באחוריים שלה נאמר סומך ה׳ לכל הנופלים כנ״ל.
ג) ובעלות הז״א והתבונה א׳ וכו׳ נאמר סומך ה׳ לכל הנופלים: ונשלים תחילה ביאור דברי הרב מענף הקודם, וכבר ביארנו סוד יוד דשם הויה, שה״ס אבא עילאה שאור שלו ה״ס אור החסד שבאחורי אור הבינה דא״א שבגרון. ויש להבין כאן ב׳ הבחנות: הבחן א', אשר אור הבינה מעולה יותר מאבא עילאה, כי אור הבינה ה״ס ג"ר הנמשכים ממוחא דאוירא מסוד דעת דרדל״א המלובש שם, אמנם אור החסד ההוא ה״ס ה׳ חסדים הנמשכים מגלגלתא דא״א שהמה חסרי ג״ר, כנ"ל באורך. והבחן ב׳ הוא, אשר אבא חשוב יותר מאור הבינה, והוא להיותו מבחי׳ ע״ב דא״א שה״ס הגלגלתא, שנתקן שם בסוד אור הגנוז לצדיקים שמעלתו לאין קץ כנ"ל, משא״כ אור הבינה שנמשך ממוחא דאוירא דא״א שה״ס ס״ג דא״א ותולדה דע״ב שלו שה״ס הגלגלתא. וב׳ הבחנות אלו מתפרשים בב׳ מקומות, כי בגרון דא״א נמצא החסד ההוא שבאבא עילאה שפל מאור הבינה, והבינה נעלמת בו בסוד ו״ד דמילוי יוד, כלומר, שהג״ר אינם מאירים בו, וה״ס יוד דהויה דהיינו ע״פ הבחן הא׳.
והבחן הב׳ מתגלה בב׳ דרועין דא״א, כי שם מתפשטת אמא עילאה מסוד אור הבינה דא״א שבגרון שלו, שנמשך ממוחא דאוירא כנ״ל בענה״ק, והיא מלבשת ליד שמאל דא״א. וכאן אבא עילאה נעלם ואור הבינה בגלוי, דהיינו שהג״ר הנמשכים מדעת דרדל״א מאירים בבינה, אמנם החסד עליון שבאבא עילאה שה״ס אור הגנוז כנ"ל, הוא נעלם ואינו מאיר. וכבר ידעת אשר רק בבינה עצמה לבדה אפשר שיתלבש בה אור א״ס שה״ס ג״ר גם בעת שנעלם אור החסד עליון, משא״כ בו״ק שמבינה ולמטה אי אפשר כלל שיתפשט לשם אור א״ס בעת שנעלם מהם אור החסד העליון, כנ"ל בדף תתקמ״ח ד״ה וצריך. ולפיכך יורדים משם הישסו״ת שה״ס ו״ק דאו״א למטה לבחי׳ זו״ן, ומכונים נופלים, כי נפלו מבחי׳ ג״ר לבחי׳ זו״ן. והנך רואה כאן אשר בחי׳ אבא הוא יותר מעולה ויותר חשוב מאור הבינה, כי בגלל העלם האור דאבא עילאה שה״ס אור החסד, ירדו ונפלו הו״ק דאו״א לזו״ן, כאמור. והבחן זה ה״ס ה דהויה, אשר אור הבינה בגלוי ואור דאבא נעלם בתוכה, וזכור זה מאד.
ובסוד עליית זו״ן לאו״א עילאין למ״נ יחד עם הישסו״ת שנפלו, כדברי הרב כאן, אז נעשה הזווג של י״ה, שה״ס ב׳הבחנות הנ״ל. אשר אז מתגלים שניהם, כי עתה אבא עילאה מאיר סוד אור הגנוז שה״ס חסד עליון מפאת הזווג על המ״ן דזו״ן שעלו אליו, אשר משום זה יכולה הארת א״ס וג״ר שבאמא עילאה להתפשט גם לו״ק דאו״א שנק׳ ישסו״ת, וגם לזו״ן. וזס״ה סומך ה׳ לכל הנופלים, כי הישסו״ת שנפלו ממדרגתם למדרגת זו"ן וגרמו לזו״ן שיפלו ג״כ, הנה עתה ע״י הזווג דב׳ הבחנות הנ״ל שנק׳ י״ה כנ״ל, נמצא שנתגלה החסד עליון אל הישס״ת וזו״ן, ואור הזה סומך אותם ומכשירם שיתלבש באור אור א״ס ב״ה, כנ״ל בפמ"א ד״ה וצריך דף תתקמ"ח משער הכוונות בענין יוה"כ עש״ה. וע״כ נק׳ הבינה סמך, דהיינו בסוד הזווג של י״ה, ע״ד שנתבאר והבן היטב.