ב) ועתה צריך ליתן טעם, למה באות יו״ד נעלמת בינה ונגלית החכמה ובאות ה׳ נגלית הבינה ונעלמת החכמה. והענין כמ״ש בדרוש אחר, כי ב׳ כתרים דאו״א הם בגרון א״א, אשר שם הוא בחי׳ בינה דא״א, גם בארנו בפסוק יומם יצוה ה׳ חסדו, כי יש ב׳ מיני חסד: א׳ הוא חסד עליון אחר הבינה, אשר מקום זה הוא ברישא דכתפין דא״א קודם התפשטות והתחלקות הב׳ זרועות, ושם הוא מקום החסד העליון הנקרא יומא דכולהו בס״ה.
ב) ב׳ כתרים דאו״א הם בגרון דא״א וכו': כבר נתבאר היטב אשר כל ענין התיקון הנוקב והולך בכלהו בפרצופי אבי״ע עד גמר התיקון הוא ענין המתקלא, שמקורו הושרש באור עינים דא״ק ביציאת עולם הנקודים, כמ״ש לעיל בפמ״ס דף תרס״ד באות ט״ז עש״ה כל ההמשך, וה״ס אבא הוציא אמא לחוץ וכו', אשר החכמה הוציאה את הבינה לבר מראש, ולא נשאר בראש אלא כתר וחכמה, ובינה וזו״ן יצאו וירדו למדרגה תחתונה דהיינו בבחי׳ בריאה. וענין יציאה זו הוא ענין תיקון המכשירה תמיד לעליה ולירידה בסוד עליית מ״ן, כמ״ש שם, דע״כ נק׳ הבינה בשם אזן מלשון מאזנים ומתקלא להיותה מתוקנת בדרך עליה וירידה כמו ב׳ כפות מאזנים. כמו שהרחבנו את זה בפמ״ס הנ״ל באריכות עש״ה. וע״כ מכונה הבינה בהויה שבחשבון ס״ג, שהוא מלשון סיגים, משום שבירידתה למדרגה התחתונה הרי מדרגתה מושפלת אז ומתעבת כדוגמת התחתון, ונבחנה בזה שנתערב בה מסיגים של התחתון, כמו הזהב והכסף שנתערב בהם מין אחר שפל הימנם שנק׳ סיגים, והבן זה.
והנה שורש המתקלא הזאת נבחן בגרון דא״א, כמ״ש לעיל בשער א״א אשר אין בראש דא״א אלא כתר וחכמה לבד, ובינה דא״א יצאה לבר מראש למקום הגרון שלו. וכיון שא״א הוא השורש והעיקר של כל עולם האצילות, ע״כ אנו מבחינים את הבינה שלו שיצאה מראש לגרון שלו לבחי׳ שורש המתקלא, דהיינו תחילת התיקון של הירידה לצורך עליה, אשר אח״כ ע״י עליית מ״ן בסוד הזווג דחיך וגרון חוזרת ועולה למדרגת הראש, כנודע.
אמנם עיקר הגילוי לפעולות אשר הושרשו ובאו במתקלא הזאת, מתוקנים ויוצאים רק בפרצופי או״א דאצילות, משום שהאצילות בכללו נבחן בו ה׳ פרצופין: כח״ב, תו״מ, שנק׳ ג״כ גלגלתא ועסמ״ב, אשר עתיק ה״ס גלגלתא וכתר, וא״א ה״ס חכמה וע״ב, ואו״א ה״ס בינה וס״ג, וזו״נ ה״ס תו״מ ומ״ה וב״ן. והנך רואה, אשר פרצוף או״א ה״ס הבינה הכללית של כל עולם האצילות, שנק׳ הויה במילוי ס״ג שה״ס תיקון המתקלא, כנ״ל, א״כ מובן מעצמו, אשר כל התיקונים והסגולות שמתגלים ונובעים מכח תיקון המתקלא המהמיוחסים כולם רק לאו״א דאצילות, כמבואר.
וזה אמרו, שב׳ כתרים דאו"א הם בגרון דא"א, אשר שם הוא בחי׳ בינה דא״א. כלומר מאחר שבחי׳ בינה דא״א שהיא השורש של הויה דס״ג, כמ״ש לעיל, היא נמצאת בגרון דא״א, ולפיכך נבחן הגרון דא״א לבחי׳ הכתר של הויה דס״ג הכללית, שהם או״א, כמבואר לעיל, והבן היטב.
יש ב׳ מיני חסד: א׳, הוא חסד עליון אחר הבינה וכו׳ הנק׳ יומא דכלהו וכו': וצריך להבין מאד סוד החסד הזה, שהוא השורש דכלהו נהורין דאבי״ע וה״ס אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, שמעלתו לאין קץ, ואינו מתגלה כולו אלא לגמר התיקון, וכמ"ש עליו בזוהר בסו״ה יומם יצוה ה׳ חסדו, שכוונת הכתוב הוא על אור הזה והוא יומא דאזיל עם כלהו יומין, כלומר, שהוא השורש לכלהו נהורין המתגלים ובאים בכלהו פרצופי אבי״ע. והנה אמנם תחלתו של האור הזה, ה״ס ראש הא' דא"א שנק׳ גלגלתא, שבו מלובש חסד דעתיק, שה״ס החסד העליון ההוא, והוא השורש לה׳ חסדים. כמ״ש שם בשער א״א, ומשם נמשך ובא באחורי הבינה אשר בגרון דא״א, וזכור זה.
ואמרו, שהוא באחורי הבינה אשר מקום זה הוא ברישא דכתפין דא״א קודם התפשטות והתחלקות הב׳ זרועות וכו': הנה דברים אלו גבהו מני ים, וצריך אמנם להבינם היטב, וכאן צריך שתזכור כל המתבאר בפמ״א לעיל בשער א״א, בענין ההפרש מב׳ הראשים דא״א הנק׳ גלגלתא ואוירא, אשר בחי׳ דעת דרדל״א שהיא הנשמה דא״א אינה יכולה להתלבש בראש הא׳ דא״א הנק׳ גלגלתא, להיות גילוי נשמה זו מבחי׳ כלים דס״ג, וא״א הוא מבחי׳ ע״ב, וע״כ נתקן בו ראש מיוחד שנק׳ מוחא דאוירא, עש״ה. גם נתבאר לעיל, אשר מאותו טעם האמור, אין אור הדעת דרדל״א יכול להתגלות ממצחא דא״א ולמטה, כי שמה כלים דע״ב. ואין אור הס״ג מוצא מקומו להתפשט שם, וע״כ מתגלים בפנים דא״א רק אור דחסדים מהגלגלתא כמ״ש שם עש״ה.
ועם האמור תבין, אשר הבינה דא"א שבגרון, והחסד עליון שבאחוריה, המה ממש דוגמת ב׳ ראשים דא״א: גלגלתא, ואוירא, כי החסד עליון שבאחורי הבינה המלובש בראשי כתפין דא״א נמשך מהגלגלתא, כי שם מקומו כנ"ל. והבינה שבגרון דא״א היא נמשכת ממוחא דאוירא דא״א, כי ע״כ ה״ס כתר ונשמה לאו״א בסוד הויה דס״ג כנ"ל. אמנם יש להבחין כאן ענין ההפכי שביניהם, שהרי בראש דא״א נמצא החסד עליון למעלה מאור הנשמה, שהרי חסד עליון בגלגלתא דא״א שהוא ראש הא׳ וע״ב, ואורהנשמה למטה הימנו בראש הב׳ במוחא דאוירא שה״ס ס״ג דא״א, כמ״ש שם, משא״כ בגרון דא״א הוא להיפך, כי אור הנשמה שהוא אור הבינה דא״א הוא בגרון שלו, ואור החסד עליון נמצא למטה הימנה בראשי כתפין דא״א.
וטעם הדבר תבין עם המתבאר לעיל, אשר ענין המתקלא שה״ס הגילוי של אור הנשמה נמצאת מקומה האמיתי רק בפרצוף או״א, שה״ס ס״ג הכולל דעולם האצילות, משא״כ בא״א שה״ס ע״ב, אין ענינו הפרטי לגילוי הזה, והוא עומד בעיקר לגלות אור הגנוז לצדיקים, שה״ס החסד העליון המלובש בגלגלתא דא״א, ולפיכך הגם שגילוי אור הג״ר והנשמה בהכרח שיתלבש מתחילה בא"א להיותו העליון והשרש לכלם, אמנם הוא בא בראש הב׳ שלו דהיינו במוחא דאוירא שהוא למטה מחסד עליון כמבואר. משא״כ בגרון דא״א ששם השורש של הויה דס״ג דאצילות, דהיינו הכתרים דאו״א כנ״ל, ע״כ ודאי וברור שאור הנשמה יותר חשוב מאור החסד, כי אור הנשמה ה״ס אור העצמות וג״ר, והבן זה מאד, ולפיכך אור הבינה למעלה, ואור החסד העליון למטה ממנה, דהינו בראשי כתפין דא״א.
וצריך שתדע כאן מ״ש הרב בשער הכוונות בענין יוה״כ דרוש ג׳, וז"ל, אי אפשר שיתפשט ויתלבש אור א״ס ב״ה בשום א׳ בהי״ס אלא עד שיתלבש תחילה אור החכמה בהם וכו', וז״ס כולם בחכמה עשית, וכעד"ז אין שום אחד מהו"ק חג״ת נה״י יכול להתלבש בו אור הא"ס אם לא שיתלבש בהם בתחילה אור החסד. וז״ס יומם יצוה ה׳ חסדו, כי החסד נקרא יומם, יומא דכליל כולהו שיתא יומין שהם ו"ק. ונמצא שבתחילה מתפשט אור החסד בתוך ו׳ ספירות תחתונות דאצילות, ובתוך החסד מתלבש אור החכמה, ובתוך החכמה מתלבש אור א״ס ב״ה, אבל הבינה אין מתלבש בתוכה אור א"ס, אלא ע״י אור החכמה בלבד וכו'. וטעם הדבר הוא, לפי שכל מיני שפע ברדתם למטה הם משתנים, משא״כ החסד שהוא נק׳ אור קדמאה שהוא מאיר מסוף העולם עד סופו, אינו ניתש כחו ואינו מתעבה ומשתנה, וכל כך אורו גדול למטה כמו בהיותו למעלה, ולכן אין שום שפע יורד למטה עד שיתלבש בו חסד וכו', עכ״ל הזהב.
ועם הדברים הללו יתבאר לנו המשך דברי הרב בענף שלפנינו. וכבר ידעת, אשר הגם ששורש גילוי הנשמה שה״ס אור העצמות ואור החכמה, בהכרח שמושרש גם בא״א להיותו השורש לכלהו פרצופים, עכ"ז, עיקרו עומד רק לגילוי אור קדמאה הנ״ל, שה״ס אור הגנוז המכונה אור החסד עליון, אשר ע״כ הדעת דרדל״א שה״ס אור הנשמה ואור החכמה באה בו למטה מהחסד העליון, דהיינו במוחא דאוירא כנ״ל, אמנם עיקר מקום גילוי אור החכמה שה"ס אור הנשמה הוא בהויה דס״ג דאצילות, דהיינו בפרצופי או"א המלבישים לו״ק דא״א, שהם המקבליםהארת הנשמה ואור החכמה ממוחא דאוירא כנ״ל. אמנם נתבאר בדברי הרב הנ״ל שאין אור החכמה מתלבש בו״ק זולת בהקדם התלבשות אור החסד עליון ההוא, ונמצא שאי אפשר שיתגלה אור דנשמה בו״ק דאו״א זולת אם מקבלים תחילה אור החסד עליון דא״א, משום שאור החכמה והנשמה דמוחא דאוירא דא״א אינו יכול להתפשט לו״ק דא״א שהוא מקום או״א, משום החוסר של אור החסד העליון, וזכור זה.
וזה אמרו, חסד א׳, הוא חסד עליון אחר הבינה, אשר מקום זה הוא ברישא דכתפין דא"א קודם התפשטות והתחלקות הב׳ זרועות וכו': כלומר, שמתחילה צריך להתגלות בו״ק דא״א אור החסד העליון הנזכר, אשר מקומו בגרון הוא למטה מאור הבינה, שה״ס אור הג״ר, דהיינו להיפך ממה שנסדרו בא״א, כי שם מוחא דאוירא למטה מהגלגלתא כנ״ל בד״ה וטעם עש"ה. אמנם אור הבינה שבגרון אינו יכול להאיר עתה ולהתפשט בו״ק דא״א למקום או״א, משום שצריך להמתין שיתפשט בו החסד מתחילה, כמבואר לעיל.
ותדע שבטרם התפשטות אור החסד הזה המוקדם לאור הג״ר והנשמה היא נבחנת עדיין אשר לא נתפשטו ולא נתחלקו ב׳ הזרועות דא״א. כי כל ענין ההתחלקות דב׳ הדרועין דא״א הוא, שזה חסד וזה גבורה, דע״כ נק׳ החסד יד ימין והגבורה הוא יד שמאל, משום שחסרה מאור החסד, והנה התחלקותה זה, נמשכת מכח התפשטות אור הנשמה והג״ר בסוד התלבשותם באו״א, אשר אבא הנמשך מהגלגלתא דא״א שה״ס ע״ב וה״ס חסד עליון הנ״ל מלביש יד ימין דא״א, ואמא הנמשכת מאור הנשמה שה״ס אור העצמות שבמוחא דאוירא דא״א נמצאת מלבשת על יד שמאל דא״א, וכיון שנמשכת מראש הב׳ דא״א שה״ס אוירא, ע״כ נבחנת שמחוסרת מהחסד עליון שבראש הא׳, ולפיכך היא מכונה יד שמאל דא״א או גבורה דא״א, דהיינו להורות חסרונה מחסד העליון שבגלגלתא, שזהו שלוקח אבא כנ"ל.
והנה כל זה ההתחלקות בין ימין לשמאל דא״א, יתכן אחר שנתפשט גם אור הנשמה והג״ר מן מוחא דאוירא דא״א לו״ק שלו למקום או״א, אמנם מטרם זה, צריך שיתפשטמתחילה אור החסד עליון לבדו כנ״ל, וא״כ אין שום הבחן בין ימין לשמאל, כי עתה נמצא אור החסד עליון מתפשט בכל הו״ק בשוה, ואור דאוירא דא״א הריהו עדיין לא נמשך לאמא כמבואר.
וזה אמרו, (באות ג') ונמצא כי אמא היוצאת מבחי׳ הגרון היא יותר מעולה, והיא נעלמת תוך החכמה, וזהו בחי׳ אות יוד, שהחכמה נגלה בה והבינה נעלמת בה, עכ״ל. פירוש, אח״כ דאתתקנו או״א עילאין וישסו״ת לב׳ פרצופין, נבחנים או"א עילאין בסוד י, שה״ס האור של חסד העליון הנ״ל הנמשך מהגלגלתא לבדה, ואור הבינה מלובש שמה בהעלם דהיינו בסוד ההתכללות לבד. והטעם, כי בהכרח הוא שאור הבינה והנשמה המלובשת במוחא דאוירא, שנמצאת מושרשת וכלולה בראש הא׳ דא״א שהוא הגלגלתא, שהרי כל מוחא דאוירא ממנו נמשך וממנו נאצל, להיותו התחתון שלו, כנודע, אמנם הוא בהעלם גדול, משום שאין שם מהכלים דס״ג כנ״ל.
וזה שאומר הרב, דהגם שאו״א עילאין בהיותם נבדלים מישסו״ת שהם בסוד יוד, ועדיין אינם מושכים כלל אור דנשמה מהבינה דא״א שבגרון הנמשכת ממוחא דאוירא, מ״מ נבחן שאור הנשמה מלובש בהם, משום שבאור הגלגלתא דא״א כלול בהכרח מוחא דאוירא בהעלם כאמור, ועד״ז אנו מבחינים ג״כ באור החסד עליון שבראשי כתפין דא״א, שכלול בו מאור הבינה, ואע״פ שכאן לא שייך טעם הנ״ל שבב׳ ראשין דא״א, כי כאן אור הבינה הוא העליון ואינו מוכרח שיתלבש באור החסד שהוא למטה ממנו, מ״מ נכללים זה בזה מכח שרשם שבב׳ ראשים דא״א, אשר שם אור החסד הוא העליון ואור הנשמה הוא התחתון והתחתון מוכרח להכלל בעליון בחיוב כנודע.