ג) ונבאר ענין בינה ותבונה, ובו יתבאר מ״ש בס״י, והבן בחכמה וחכם בבינה. והענין, כי הנה ב׳ אותיות ראשונות של הוי״ה הם בחי׳ חו״ב, אבל באות יו״ד לבד שהוא חכמה שם יש בחי׳ בינה, וזה ענין הבן בחכמה. ופי׳ הוא, כי יו״ד במלואו: י׳ הוא חכמה, וב׳ אותיות ו״ד נעשית צורת ה שהיא צורת ו״ד שבאות יו״ד, והיא נקרא בינה עלאה הנ״ל.
ג) ונבאר ענין בינה ותבונה וכו׳ והבן בחכמה וחכם בבינה וכו׳ ופירושו הוא כי יוד במילואו וכו': כי עי״ז שהורד המסך שבחיך דא״א שה״ס בחי׳ אחרונה דחכמה דב״ן, אל מתחת הבינה דב"ן שבגרון דא״א, נמצאת הבינה שעלתה לבחי׳ הראש דא״א למקום החכמה, כמ״ש בענה״ק. וז״ס הבן בחכמה, כי הבן ה״ס הבינה שהיתה למטה בגופא, עלתה ונכללה בחכמה, ועי״כ נמשכת גם החכמה שבראש להאיר במקום בינה, בסוד וחכם בבינה, כי כבר ידעת שבחי׳ המסך דראש שהורד למתחת הבינה שבגרון, מכונה בשם מצחא דאו״א, כי בחי׳ אחרונה דבינה שבגרון מכוון נגד המצח של ראש דאו״א, כמ״ש בענף הקודם עש"ה. גם נתבאר שם, שסוד הארת הנשמה בשלימותה מתגלה רק ממצחא ולמעלה, ששם עלתה הבינה בקומה שוה עם החכמה, כנ״ל בסוד הבן בחכמה.
ותדע, שמקום זה ה״ס היוד דהויה שה"ס חכמה, והו״ד דמילוי היוד, ה״ס הבינה שעלתה גם היא ומתעצמת שם לבחי׳ חכמה כנ״ל בענה״ק, להיותה עתה למעלה מהמסך של ראש. וזה דברו לקמן, שיש להבחין בו״ד דמילוי יוד, לבין ד״ו הכלולים בה׳ ראשונה, ב׳ שינויים: א׳ שיש ראש בהו׳, שזה מורה שיש ע״ס שלימות לבינה, כי הראש דו׳ ה״ס נשמה שה״ס ג״ר. ושינוי ב׳, שהו׳ קדמה לד׳, שזה מורה שעיקר הבינה ה״ס הו׳, והד׳ ה״ס הארתה הנמשכת מלמעלה למטה אל התבונה, והיינו כדאמרן, שממצח ולמעלה מתגלה הארת נשמה בשלימות ואמא קומתה שם שוה עם אבא, עש״ה.
אמנם ממצח ולמטה הנה ההארה מתחלקת לפנים ואחור, אשר רק ב׳ הויות נמשכים בפנים. משא״כ הויה האמצעית שה״ס בחי׳ הג״ר והנשמה אינה יכולה להתגלות דרך הפנים, אלא בבחי׳ האחור שה״ס הארת נה״י, כנ״ל בענה"ק עש״ה. וז״ס חכם בבינה, כי מבחי׳ המצח ולמטה ה״ס הבינה הנשארת למטה ממקום הזווג כנ״ל בפנמ״א אשר בחי׳ הנשמה והראש שה״ס אבא עילאה אינו נמשך אליה דרך הפנים, אלא באחור, כמבואר.