מ) ואמרו לא תקח האם על הבנים, ר״ל, כי זווג זה התחתון דאו״א הוא בהיות זו״נ קטנים צריכין לאמם בהארה מועטת דיניקה, וצריך שלא תמשיך בחי׳ הזווג זה התתתון, שהוא בהיות האם בבחי׳ רובצת על האפרוחים להניקם בזמן יניקה, אמנם תעשה באופן שתשלח האם, והם או״א שנרמזין בב׳ תיבות שלח תשלח ובב׳ תיבות את האם, הנזכר בהקדמת תיקונים, תרין שלוחין תעשה, באופן שיעלו מעל הבנים ויוגדלו ולא יהיו צריכין לאמם להניק אותן, ויעלו למעלה ויזדווגו בבחי׳ זווג עליון בהיותן שניהן שוין בקומתן, ועי״ז תגרום שני תועליות גדולות: א׳ הוא, שע״י זווג עליון ימשכו מוחין דגדלות בזו״ן דאצילות, כי כל לשון טוב הוא מוחין, כמבואר אצלינו בברכת אבות בענין גומל חסדים טובים, וזהו למען ייטב לך. תועלת ב׳ הוא, והארכת ימים, שנמשכו ג״כ מוחין דגדלות באבא דבריאה שלא היו בו רק ו״ק ו׳ ימים, ועי״ז יתארכו ויהיו לו מוחין. משא״כ בזווג של כי יקרא שהוא התתתון, שאין בו שום תועלת מאלו השנים.
מ) ואמרו לא תקח האם על הבנים וכו', וצריך שלא תמשיך בחי׳ הזוג זה התחתון וכו': פירוש, שבהזהרה זו דלא תקח האם על הבנים נצטוינו, שלא להמשיך ולעכב את הזווגים התחתונים דרביצה דאו״א, שה״ע לקיחת הבנים שהם זו״ן עם או״א ביחד בסוד מוחין דרובצת כנ"ל, אלא שלח תשלח את האם. כלומר, שתשלחנה בחזרה למקומה הראשון להתעצם עם או״א עילאין בפרצוף אחד, כמו שהיו בטרם ירידת אח״פ, כנ"ל. ואמרו שלח תשלח. דהיינו ב׳ שילוחין, ואמרו את האם הרי את הזה בא לרבות גם את אבא הכלול עמה. והיינו שצריכים ב׳ שילוחין: אחד לאבא ואחד לאמא. וזה דברו, ועי"ז תגרום ב׳ תועליות, א׳ בשביל אצילות, הב׳ בשביל הבריאה, כמו שמבאר והולך, והבן היטב.