ג) אך הענין בקיצור, כי כבר ביארנו לעיל כי הש״ע נהורין הם ט״ס, כל אחד כלול ממ״א שערים, וא״כ כאשר הזווג דאו״א עלאין בהיותן פב״פ שוין בקומתן, ואז מסתכלין במצח דא״א אשר שם בחי׳ היסוד דעתיק מלובש תוך הדעת דעתיק, והדעת תוך המצח דא״א, אשר כל זה הוא בחי׳ זווג, ומשם נמשך זווג הגרון והחיך שהם אחע״ה ב״פ מ״ב לאו״א, ושם מלבישין הכתרים שלהם את הגרון דא״א, ומשם נמשך הזווג העליון דאו״א, ואז קומה דאמא שעורה ט״ס כל א׳ כלולה ממ״א, הרי ש״ע רבוא.
ג) בחי׳ היסוד דעתיק מלובש תוך הדעת דעתיק והדעת תוך המצח דא״א וכו': כבר נתבאר זה בענף הקודם, אשר בטרם הזווג מתלבשים רק נה״י דעליון בתחתון, ובעת הזווג וההתכללות דתחתון בעליון, נבחן שעולה היסוד ומכריע בראש דעליון גופיה, ונמצא בזה שהיסוד עולה עד הדעת, אמנם כאן בא״א נבחנים שתי הבחי׳ ביחד, משום שלא נתעלה היסוד לדעת רק ביחס הס״ג דע״ב בא״א, וע״כ אין הדעת דרדל״א שה״ס הויה אמצעית שבגלגלתא, יכולה להאיר ולגלות הנשמה בפנים דא״א, רק באחורי הפנים, ורק ב׳ הויות דימין ושמאל מאירים בפנים בסוד ש״ע נהורין, ולפיכך, כיון שלא נתעלה היסוד מיחס הע״ב, נבחן ע״כ שגם היסוד דרדל״א עדיין מתלבש במצחא דא״א, באופן שהארת הויה האמצעית שבאחורי הפנים נמשכת מהתלבשות הדעת דרדל״א, והארות ב׳ הויות שבפנים נמשכת מיסוד דרדל״א והבן היטב.