תוכן

דברי הרב

ג) ובינה נקרא אם, לפי שאהיה הוא בבינה, ובמילוי יודין ואלפין כ״א יש בפשוטו ובמלואו ומילוי מילואו א״ם אותיות, לכן נקרא אם ואמא עילאה. ואלו הם ב׳ אהי״ה אשר אהי״ה. אמנם אהי״ה הג׳ אשר עליו נאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, הוא מילוי דמילוי ההי״ן שאין בה רק כ״ה אותיות, וז״ש כה תאמר אהי״ה כו'. והנה כשנסיר מהם ד׳ אותיות הפשוטות של אהי״ה ישאר במילוי דמילוי כ״א אותיות כמנין אהי״ה כו'. (נ״א והנה) ג׳ כלי התבונה הם ג׳ צלמים דז״א, וכנגדן ג׳ כלי בינה ג׳ צלמים אחרים דז״א, ואח״כ תכף עולה לא״א.
ה׳ חלוקים יש בין או״א לזו״ן והם מבוארים בזוהר:
א', או״א כחדא נפקין. פירוש, שהם שוין בקומתן משא״כ בזו״ן, כי הנוקבא לא יצאת רק אחר שהוא יצא עד חצי ת״ת שבו ואח״כ יצאה היא משם ולמטה, ובערך זה אמרו כחדא נפקין.
ב', כי או״א אחר התקון כנזכר באדרא, היו תמיד פב״פ משא״כ בזו״ן, ובערך זה אמרו וכחדא שריין.
ג׳, כי או״א זווגם תדיר משא״כ בזו״ן, ובערך זה אמרו ולא מתפרשין.
ד', שאו״א לעולם רחמים, כי אפילו בינה שדינין מתערין מינה, אינה אלא אחר צאת זו״נ ממנה, אבל בהיותה למעלה הכל היא רחמים, אבל זו״נ לפעמים הוא רחמים ולפעמים הוא דין. וז״ס הנזכר פ׳ חיי שרה דקכ״ג ע״א. ק׳ שנה כ׳ שנה וז׳ שנים, כי בכתר ואו״א הם ק״ך שנה, והיינו ק׳ בכתר וך׳ באו״א, הנה הם כולם בסוד שנה, אך הזו״נ שהם ז״ת (ז׳ שנים) הנה הם שנים ולא שנה משום דאית בהו דין ורחמים.
ה׳, כי באו״א לעולם יש חיבוק, כנזכר בזוהר כתרין רחימין דאינון מתחבקין. עוד יש חילוק אחר והוא, כי או״א חד גופא ממש מתדבקין דא בדא. והנה כבר הודעתיך שיש ב׳ מיני זווגים: א׳ להוריד נשמות חדשות, ואחד לתת חיות לעולמות התחתונים. ואמנם הזווג שהוא כדי לתת חיות זה אינו נפסק לעולם מאו״א, כדי שלא יתבטלו העולמות ח״ו. אבל בזו״נ אפי׳ הזווג זה נפסק לפעמים. וז״ס לא ידון רוחי באדם, ר״ל לא ימשוך רוח חיות העליון באדם שהוא ז״א לעולם, כי אם ימשוך זה לעולם, יאריכו ימים ויהיו רשעים, אך בראותן שהם מתים בקצרות שנים, אז עי״ז יחזרו בתשובה, לכן אין רוח חיות זה נמשך תמיד בז״א.
ה׳ כללים
א׳, במוחין דאו״א יש מקיפין, ושם מאירין י״ג ת״ד דא״א. בי״ג חוורתא דרישא יש ג׳ הויות דיודין ובהם ט׳ ווין, ומשם נמשכת הארה לדיקנא דז״א הנקרא ו׳ ואין בו רק ט׳ תיקוני דיקנא לבדו. ובחוטם דא״א יש בה ה׳ אחת בנקב ימין, ומשם מאיר בחי׳ הטעמים. ומנקב ימין נמשך רוחא דחיי אל ז״א, (ומנקב שמאל נמשך רוחא דחיי אל נוקבא דז״א.)
ב׳, המוחין דאבא כיון שמתלבשין במוחא דאמא נקראו אהי״ה

כמותן.
ג', ענין או״א שעליהם נאמר באדר״ז כחדא נפקין וכחדא שריין כו'. דע, שעכ״ז יש בהם ב׳ מיני זווגים: א׳ נקרא זווג שלים והב׳ זווגא דלאו שלים, והוא כמ״ש במ״א, שב׳ מזלות הם בדיקנא דא״א, מזל ח׳ ומזל הי״ג. הח׳ משם יונק אבא והי״ג משם יונק אמא. והנה כשמזל הי״ג הוא לבדו משפיע באו״א ומזדווגין על ידו, אז נקרא זווגא דלא שלים, וכאשר ב׳ מזלות משפיעין זה באבא וזה באמא ומזדווגין על ידם, אז נקרא זווגא שלים.
ד׳, אמא נקרא אהי״ה, ובכ״א מי״ס שבה יש שם אהי״ה א', וכל שם אהי״ה שהוא בקו ימין שלה הוא דיודי״ן, וכל שמאל באלפי״ן, ושל קו אמצעי בההין, וכ״ז בלבושין וכלים שלה.
ה׳, ד׳ בהי׳ נשים באימא עילאה, בחי׳ חב״ד שלה נקרא אימא עילאה, וחג״ת שלה נקרא תבונה ראשונה. ונה״י שלה תבונה שניה, ומלכות שלה נקרא תבונה שלישית, והיא רביעית בערך בינה, ובי״ס של תבונה זו הג׳ מתלבשת כל צלם דז״א.