א) דע, כי כל שם מאלו הנזכר (בפרק ז') כולל כל י״ס שבאותה ספירה, המשל בזה: כתר דאבא, הוא הוי״ה פשוט, ונחלק לי״ס דכתר ההוא: קוץ י הוא דכתר, י׳ חכמה, ה׳ בינה, ו׳ ו״ק, ה׳ מלכות, הרי י״ס שבכתר דאבא דפנים. וכן באחורים שהם י׳ י״ה יה״ו יהו״ה, והוא: י׳ כתר, י״ה חכמה ובינה, יה״ו חג״ת, יהו״ה נהי״מ. וכן בחכמה דאבא יש יו״ד ה״י וי״ו ה״י, ונחלקים כך: קוץ הי' כתר, יו״ד חכמה, ה״י בינה, וי״ו ו"ק, ה״י מלכות, ואלו הם הפנים. וכן האחוריים: יו״ד כתר, יו״ד ה״י חו״ב, יו״ד ה״י וי״ו חג״ת, יו״ד ה״י וי״ו ה״י נהי״מ, ועד״ז תקיש לכולם.
א) דע כי כל שם וכו׳ כולל כל י״ס שבאותה ספירה המשל בזה וכו': וצריך לזכור בהמשך שבכאן כל המתבאר לעיל בפמ״א בדרושי רפ״ח ניצוצין מענף ל״א עד ענף ל״ז, כי שם באנו באריכות. ונזכיר כאן בקצרה במה שנוגע לדברי הרב שלפנינו.
ודע כי יש ב׳ דרכים בביאור החכמה: א׳, הוא ע״ד שמות הספי׳ כחבזו״נ ואבי׳׳ע וכו'. ב׳, הוא ע"ד שמות הקדושים הויה אהיה אלקים וכו'. והדרך הב׳ הזה, הוא המתבאר לעיל בששה ענפים דדרושי רפ"ח ניצוצין בסוד י"ב המדרגות וכן בג׳ ענפים שלפנינו, כי רוצה כאן לבאר ההבחנות בין אימא הכלול באבא לבין אמא שהיא נוקבא דאבא, שהבחנות אלו אינן מתבארות היטב זולת ע״פ דרך הב׳, שהוא ע״פ השמות הקדושים ומילויהם כמ״ש בע״ה.
וכבר נתבאר היטב בענה״ק סוד ע"ס דאו״י כח"ב זו"ן וע"ס דאו״ח היוצאות מזווג אור עליון על המסך וסוד ראש וגוף: שממסך ולמעלה נק׳ ראש וממסך ולמטה נקרא גוף. וענין מקרה ההזדככות ע״פ ה׳ הקומות כח"ב זו״ן הנוהג בכל גוף דה״פ א״ק, שמסבה זו מוכרחים לצאת ה"פ שלמים רת״ס בכל פרצוף שלם, משום שכל הכחות שבעליון נפעלים בתחתון, כי להיות שמסכת ההזדככות הנזכר, נעלמו האורות מגוף דפרצוף הא׳ המכונה פרצוף הכתר, לפיכך יצא התפ"ב שנק׳ פרצוף חכמה למלאות החסרון הזה שבגוף הכתר. ועד״ז גם בגופו דפרצוף חכמה קרה הזדככות ונסתלקו אורותיו, ואז יצאה התפ״ב שנק׳ פרצוף בינה, ומילא חסרון אורותיו דגופו של החכמה. וכאן יש להבחין שג׳ פרצופין כח״ב אלו מקושרין זה בזה ונחשבין כמו גוף אחד, כי ב׳ הפרצופין חכמה ובינה אינם, אלא מילוי חסרון שבגוף דפרצוף הכתר, שמתחילה ממלא אותו פרצוף חכמה ברת״ס שלו, אמנם אחר שנעלמו אורות גופו דפרצוף חכמה א״כ נגע העלם זה גם לגופו של הכתר, שהרי היה מתלבש ומתמלא מחלק פרצוף חכמה זה שנעלמו אורותיו כנ"ל. וע״כ כשפרצוף הבינה ממלא חסרון אורותיו דגופו דפרצוף חכמה, נמצא שממלא ג"כ לגופו של פרצוף הכתר, שהרי פרצוף הבינה משמש לו במקום גופו של פרצוף חכמה שנעלמו אורותיו. ולפיכך נקשרו ב׳ הפרצופין חכמה ובינה בגופו של הכתר, אלא פרצוף החכמה נק׳ מילוי הראשון שלו ופרצוף הבינה נבחן למילוי השני שלו, כלומר מילוי הבא למלאות החסרון שבמילוי הקודם, והבן היטב.
אמנם גם בגופו של פרצוף הבינה קרה הזדככות והסתלקות, כמ"ש הרב בענף ז׳ אות ש׳ ד"ה ואמנם. וכאן היה ענין חדש, כי אורות דגופו נתערבו ונגנזו בנה״י דפרצוף הכתר בסוד שיתוף מדה״ר בדין, וע״כ עלה אח״פ למ"ן ויצאה התפ"ב הנקרא פרצוף זו״ן או מ״ה וב"ן ומילא החסרון שקרה בגופא דבינה. וכאן צריך לזכור שהיה כאן עניןמשונה מבגופים דפרצופי א"ק הקודמים, היות שגופו דפרצוף הבינה שהיה נמשך עד רגלי פרצוף הכתר, הנה אחר מקרה ההסתלקות נתעלה כולו למעלה מטבור ושוב לא ירד מטבור ולמטה דא"ק, כמ״ש בענף ט"ו אות ו׳ ד"ה אמנם. באופן, שפרצוף זו"ן שה״ס התפ"ב דפרצוף הבינה עומד למטה מרגלי פרצוף הבינה, ונמצא שהוא ממלא חסרונו דחלק גופו של הכתר מטבור ולמטה שהזרו ונתרוקנו אורותיו דמילוי הבינה משם כנ״ל.
וע״כ נבחן ב׳ חלקים נבדלים בכל פרצוף, כי עיקר הפרצוף הוא פרצוף הכתר, והוא נצרך לג׳ מילויים הממלאים ומחזירים אורותיו דגופו שנסתלקו מסבת ההזדככות כנ"ל, והם מתחלקים על הטבור, אשר ב׳ מילויים הראשונים שהם פרצוף החכמה ופרצוף הבינה עומדים למעלה מן הטבור בסוד מילוי ומילוי המילוי, ומילוי הג׳ שנק׳ זו״ן או מ"ה וב״ן עומד למטה מטבור. וכאן לא יש מילוי המילוי כי קומת זו״ן אלו נמשכת ממסך דבחי״א ואין בחי׳ זווג נוהג במסך הזך יותר מבחי״א, כמ״ש כל זה לעיל בפמ"ס בענף ט׳ עש״ה.
ועתה נחזור על כל אותם הדברים לבארם ע״פ דרך הב׳, דהיינו ע״פ ערכי השמות הקדושים הויה אהיה וכו׳ באותיותיהם ומילוייהם וריבועיהם וחשבונם. והנה עה״ס דאור ישר מתבארות על ד׳ אותיות הוי״ה, שקוץ היוד הוא כתר, דהיינו השורש של ד׳ בחינות דאור ישר. יוד היא הכמה, דהיינו בחי״א דאו״י. ה״ר בינה, שהיא בחי״ב דאו״י. ו׳ הוא ז״א הכולל חג״ת נהי״מ שהוא בחי״ג דאו"י. ה"ת היא מלכות, הכוללת נהי״מ. וזה אמרו: קוץ יוד הוא הכתר יוד חכמה וכו'.
ועה״ס דאו״ח היוצאות ע״י זווג אור עליון על המסך שה״ס שיעור קומה, כמ"ש לעיל בפמ"ס ענף ג׳ הם מתבארות במילוייהם של ד׳ אותיות הוי״ה. כמ"ש הרב בענף ל״א אות ל' ד"ה ונבאר וז״ל: הנה פשוט הוא כי שורש האורות ועיקרן הוא ד׳ אותיות הוי״ה פשוטים בלתי מילואים, והם בחי׳ עצמות האור וכו' אבל מילואם הוא ביאור הויה ויציאת אורותיהם לחוץ עכ״ל עש״ה.
ויש ביציאה לחוץ הזאת ד׳ קומות שהם חכמה בינה ז״א מלכות או עסמ״ב, שהם יוצאים מד׳ אותיות דהוי״ה הפנימית כמ״ש בפמ"ס בענף ט׳ עש"ה. והנה קומת ע״ב מתבארת על מילוי דיודין כזה: יוד הי ויו הי, והוא משום שקומת ע"ב וכן קומת ס״ג ה"ס ראשו של כל פרצוף והגוף מתחיל רק מז"א כמ"ש לעיל בפמ"ס בענף ס״ז. וע״כ הע״ב והס״ג היוצאים מיוד הי דהויה הפנימית ה״ס ראש, וכל ראש אין בו כלים גמורים אלא שורשים לכלים, וע״כ נרמזין הקומות הללו ביודין, להיות היודין הם שורשים לאותיות, כי התחלת כתיבת כל אות היא בנקודה שאח״כ מושכים ממנה האות הנרצה, וע״כ נחשבת הנקודה לשורש לכל אות, והיוד היאצורת נקודה. אלא בקומת ס״ג יש הפרש מיוחד שה"ס אח״פ דס״ג שיצאה לבר מראש וקיבלו לבחי׳ חג״ת וגופא, וע״כ הואו דהויה דס״ג אינה במילוי יוד, להיותה בחי׳ גופא וגמר כלים, שאלה מתבארים במילוי אלפין. באופן, שע״ס דראש ס״ג מתחלקים לשנים: כי רק בב׳ אותיות י״ה שה״ס גו״ע שבה ומחציתה העליונה, יש מילוי יודין המרמזים לראש ושורשי כלים, אמנם בב׳ אותיות האחרונים שהם ו״ה וסוד אח״פ שיצאו לחג״ת וגופא, המה מתמלאים באלפין כזה: ואו, הי. והי אחרונה אינה מתמלאת באלף, משום שנשארה במחציתה העליונה דהיינו בעינים, כמ"ש הרב בענף י"ד אות ו' ד״ה והנה. אשר ה״ת בעינים ויה״ו באח״פ עש״ה. וכיון שה״ת לא נמשכה עם החג״ת לירד לבחי׳ גופא ולגמר כלים, ע״כ היא מתמלאת ביוד, המורה על שרשי כלים ובחי׳ ראש.
וע״ס דקומת ז״א מתבארים במילוי אלפין, להיותם כלים גמורים ואפי׳ בבחי׳ הראש שבו, מפני שאין לו כלים דג״ר אמיתיים, אלא בחי׳ כלי חג״ת נעשים בו לחב״ד, כמ״ש במקומו. וע״כ אפילו י״ה שבו מתמלא ג״כ באלפין כזה: יוד הא ואו הא.
וקומת ב״ן, מתבאר בהויה כפולה, שזה יורה שכל קומתו אינו מכח הזווג בפרצופו עצמו, אלא ממה שמקבל מהויה דמילוי אלפין מז״א, וע״כ מרומז בו רק ב׳ הויות כזה: יוד הה וו הה, דהיינו הויה כפולה: אחת דידיה, ואחת דז״א.
וזה אמרו באות א׳ כתר דאבא היא פשוט וכו', וכן כחכמה דאבא יש יוד הי ויו הי וכו' וס"ג בבינה ומ"ה בז"א וב"ן בנוקבא עכ"ל. וצריך לזכור כאן המתבאר בענפים הקודמים, אשר ראש הא׳ דכל פרצוף ה״ס כתר שבו, והוא אינו מצטרף לבנין הפרצוף משום שאין בו כלים מבחי׳ כלים המיוחסים לפרצוף ההוא, ע״ש. ולפיכך הראש הא׳ דכל פרצוף מתבאר רק בהוי״ה פשוטה בלי שום מילוי, להיות המילוי מרמז על בחי׳ הכלים או שורשי כלים כנ"ל. שכל זה אינו נבחן בראש הא׳ שנק׳ כתר, אלא רק קומת החכמה נבחנת לעיקר הראש, בסוד ה״ת בעינים, וע״כ מתבארת במילוי יודין. וראש הב׳ ה"ס קומת בינה, שהוא מתחלק על ב׳ חצאים, וע״כ רק בי״ה שבו יש מילוי יודין, והויה דמ״ה בז״א שהוא מילוי אלפין, והויה דב״ן בנוקבא הויה כפולה כנ"ל.
ומקרה ההזדככות שקרה בכל גוף מה״פ א״ק המכונה לעיל בענף ז׳ בדברי הרב בשם הסתלקות האורות דכל התפשטות הא׳ שמפה של ראש ולמטה, כמ"ש היטב לעיל בפמ"ס בענף ט', אשר זה חוק מחויב בכל הפרצופין התחתונים, כנ"ל בענה״ק. הנה זה מכונה כאן בשם אור דאחוריים, ואע״פ שבא״ק לא היה ענין הסתלקות האור בראשים, כי זה קרה רק בגופין שמפה דראש ולמטה. אמנם מצמצום ב׳ דא״ק ואילך ששם היה עליית מ״ן לעינים דראש, נמצא מזה, שענין הזדככות הזה שהוא מקרה הגוף, גורם ג״כ הסתלקות האורות בראש, כמ"ש הרב בענף כ"ב אות ב' ד"ה ובעת,ולפיכך מכאן ואילך נבחן ג״כ ענין ההסתלקות דהתפשטות הראשונה גם בראש דכל פרצוף.
וזה אמרו וכן באחורים שהם י יה יהו יהוה, כי אותה ההזדככות והסתלקות האורות ע״פ סדר המדרגה שנתבאר לעיל בפנים מסבירות בענף ג׳ עש"ה, שהם ד׳ קומות זו למטה מזו, עד שמסתלק האור לגמרי ומתחבר עם המאציל, דהיינו שמזדכך המסך לבחי׳ השרש כמ״ש שם, הם מתבארים כאן בסוד אותיות הויה בריבוע. כי התפשטות הא׳ של ראש שנק׳ כתר, כבר ידעת שנרמז בד׳ אותיות הויה כנ"ל, ואחר כך כשמזדכך לקומת ע״ב נרמז בג׳ אותיות יהו', ואחר כך כשמזדכך לקומת ס״ג נרמז בב׳ אותיות י״ה. ואחר כך כשמזדכך לקומת ז״א נרמז באות אחת י׳, כמו שכתב הרב בענף י"ג אות ד׳ ד"ה גם, בביאור אור דאחוריים של שם אלהים, וז״ל: הוא ריבוע כזה: א׳ אל׳ אלה׳ אלהי׳ אלהים, שתמיד האותיות הם מחוברים, להורות שה״ס עולים ומתחברים זו בזו, עד שמתחברים עם שרשם ומאצילם עש״ה. ועי' בפנים מסבירות ענף ג׳ ואכמ"ל יותר.
והנה נתבאר אור דאחוריים הנוהג בראש שנק׳ כתר, ועד״ז תבין ביתר המדרגות חכמה ובינה וזו״נ, באופן שאור הפנים דכל מדרגה נרמזת באותיות הויה כסדרן או בהויה במילואה כסדרה, ואור דאחורים דכל מדרגה נרמזת בריבוע, כי אז מתחלקות האותיות ומתחברות כפי אותו שיעור הקומה שנתחדש בפרצוף במיעוט בסבת ההזדככות, כי מתחילה מתמעטת לקומת חכמה ומתחברים רק ג׳ אותיות יה״ו, או יוד הי ויו, ואח״ז כשמתמעטת לקומת בינה מתחברות רק ב׳ אותיות י״ה או יוד ה״י וכו'. ע״ד המבואר לעיל, עד שנעלם האור הזה לגמרי במאצילו.
ויש לנו להבחין גם בתכונת המסך גופיה כל אלה הבחינות הנ״ל, שאמרנו לעיל אצל האורות, דהיינו ה׳ הקומות כתר וחבזו״ן שבאור הפנים, וכן ענין מקרה ההסתלקות הנהוג בכל מדרגה ומדרגה של ה׳ קומות אלו, שהוא מסתלק ג״כ ע״פ שיעור קומה דחו״ב זו״ן עד שנעלם. וכיון שכל ההבחנות האלו נובעות ויוצאות מסבת המסך ביחוד, דהיינו ע״פ הזדככותו, ע״כ צריכים אנו לסמן ולכנות כל הבחי׳ הללו במסך גופיה, שנק׳ מלכות. אשר זה מתבאר בבחי׳ חשבון של האותיות דאותה מדרגה, כי כשאנו רוצים לדבר ביחוד מה׳ הבחי׳ שבמסך המשמש לה׳ הקומות דאור הפנים הנ״ל, אנו מכנים אותם בה׳ חשבונות: כ״ו, ע״ב, ס״ג, מ״ה, וב״ן. דהיינו הגימטריא של האותיות שבאותה המדרגה. וכן את ד׳ הקומות הנוהג בסדר הסתלקות האור דכל מדרגה ומדרגה דה׳ קומות דאור הפנים, אנו מכנים ג״כ בגימטריא של האותיות ההם, כי אור דאחוריים דכתר מכונה בחשבון ע״ב, ואור האחוריים דחכמה מכונה בחשבון קפ״ד, וכו׳ עד״ז, כדברי הרב כאן.