נ) והטעם, כי זכר דעתיק לקח כתר דמ״ה לבד והנוקבא לקחה: ה״ר דכתר דב״ן וג״ר דחכמה דב״ן וד״ר דבינה דב״ן וז׳ כתרים דז״ת דב״ן. וכיון שהזכר דעתיק אין בו רק מ״ה לבד ונוקבא רק ב״ן לבד, ע״כ אינו יכול להפרד, שאין קיום ותיקון לב״ן, אלא ע״י מ״ה החדש. אך אמא ונוקבא דז״א יש בהם מ״ה וב״ן, ויכולים להפרד מהזכרים, וכן לסבה זו עצמה נקראים אמא ונוקבא דז״א נוקבין ממש בפרצופים גמורים, כי אינו נקרא פרצוף אלא בשיתוף מ״ה וב״ן. ואמנם בעתיק וא״א אינו ניכר פרצוף נוקבא, כי אין בהם רק ב"ן. והוא כי א״א הזכר לוקח חכמה דמ״ה לבד, וצד הנוקבא שבו לקחה ה״ת דכתר דב״ן בלבד. ודע, כי ג׳ ראשונות דחכמה דב״ן וד׳ ראשונות דבינה דב״ן שלקחם עתיק כנ״ל, יש בהם ספיקות: א׳ אם לקח הפנים והאחור, ב׳ אם לקח האחור לבד, והפנים נשארו לאבא ואמא. (ע״כ)