א) ונבאר עתה קצת חילוקים שיש בין א״א אל ז״א, עם שכבר ביארנו לעיל קצת שינויים אחרים, כי הנה הז״א, החסדים מתפשטים בכל גופו, והגבורות ניתנו כולם לנוקבא, משא״כ כאן. והטעם הוא, לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופים נפרדין, לכן הזכר לוקח החסדים והנוקבא לוקחת הגבורות, אמנם בא״א שהזכר ונקבה שבו פרצוף א', אלא שזה עומד בצד ימין וזה בשמאל, לכן ג״כ מתפשטין עד״ז: החסדים בקו ימין אשר שם הזכר. והגבורות בשמאל אשר שם הנקבה.
א) והטעם הוא לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופין נפרדין וכו': כי ענין הפירוד דדו״נ בב׳ פרצופין אינו נגמר אלא בזו״נ, כי בכתר, אע״פ שכלול מדו״נ מ״מ אין הנוק׳ ניכרת בו, מטעם הגניזו דנה״י דאחור ברדל״א, שה״פ נוק׳ דכתר נקודים נגנזה ואינה משמשת עוד באצילות, כמ״ש לעיל בפמ"א דף תשט״ז ז"ה נבאר. וסוד הזווג דדו״נ הנעשה בפרצוף הכתר ה״ס נה״י דפנים ע״י ישסו״ת שעלה שם למ״נ כמ״ש שם. וכיון שאין בחי׳ המסך והנוק׳ הזאת שייכת לפרצוף הכתר כאמור, ע"כ הוא נחשב רק לפרצוף אחד דכורא, והנוק׳ נכללת בדכורא ואינה ניכרת שם לפי עצמה. ובאו״א כבר נבחנת הנוק׳ לפרצוף בפ"ע, אלא שעדיין מחוברים זה בזה ולא יתפרדו לעולם.
והטעם, כי הנוקבא הזו כבר קיבלה תיקונה בשלימות מסוד הארת רדל״א במוחא דאוירא, כמ״ש בפמ״א דף תתפ״ה ד"ה גם שמשום זה נבחנת הנוק׳ הזו לפעמים שהיא מעולה יותר מהדכורא, כמ״ש הרב בענף ע״ה אות ד׳ ד"ה והנה שהבינה נק׳ עטרת בעלה עש״ה. וכן בענף ס"ג אות ב׳ בסוד השערות, שלפעמים מעולים יותר מהחיורתא והיינו ג״כ מטעם הנ״ל, כי השערות נמשכים ממוחא דאוירא כמ״ש בפמ"א שם דף תתמ"ב ד"ה וזה עש״ה. וע״כ לא יארע ביניהם פרוד לעולם.
ובזו׳׳ן כבר נתגלה שם נוק׳ גמורה שנפרדת מדכורא כבנין גמור לפי עצמה, משום דנוק׳ הזאת כלולה ג״כ מנה״י דאחור שנגנזה ברדל״א, אלא שמתוקנת במאנין דאמא, בסו״ה באר חפרוה שרים כרוה, ר״ת בחש״ך, שמסך דאמא מכונה בשם חשך, כמ״ש במקומו. וכיון שנכללת ג״כ מנה״י דאחור, ע״כ אין תיקונה נשלם בטרם שיתגלה הזווג דאו״א הפנימיים, ועד אז נמצאת ע"כ בפירודא מז״א, זולת בעת הזווג לפרקים ואז ג״כ רק ע״י נהירו עילאה דאו״א, כמ"ש במקומו. וזה אמרו,
והטעם הוא לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופין נפרדין לכן הזכר לוקח החסדים והנוק׳ לוקחת הגבורות. והיינו כדאמרן, שענין הגבורות הנמשכין מיסוד אמא שבחזה דז״א, המה שייכין לבנין הנוק׳ דז"א הנפרדת כדי להכשירה שתוכל להזדווג עמו, כאמור.
אמנם בא״א וכו׳ והגבורות בשמאל אשר שם הנקבה: כמ״ש לעיל שנוק׳ האמיתית המיוחסת לא"א אינה ניכרת בו לעולם, אלא שה״ס צד שמאל שבו, בסוד תיקון קוין דימין ושמאל שבגופו. וגם בחי׳ נוק׳ זו אינה מיחסו עצמו, אלא שהוא מקבלה מדעת דעתיק דאחזי נהוריה בין כתרא למו״ס, כמ"ש בענה"ק. ולפיכך גם הגבורות היוצאים מיסוד דעתיק מתפשטים ג״כ בצד שמאלו שבגופו, כי אין לו נוקבא אחרת כאמור.