א) ועתה נבאר ב׳ שמות י״ג ת״ד, דהיינו יהו״ה יהו״ה, שקודם להם בתורה. דע, כי כבר ביארנו כי בגלגלתא יש י״ס עד המצח. ואמנם הם כסדרן: כתר לעילא ומלכות לתתא.
א-י) ועתה נבאר ב׳ שמות וכו׳ בגלגלתא יש י״ס עד המצח וכו׳ האחרונה שהוא מלכות ה״ס פאה וכו׳ היא השם מצפ״ץ וכו׳ מימין נגד ז׳׳א ושמאל נגד נוקבא וכו׳ מ׳ דמצפ״ץ וכו׳ צ׳ דמצפ״ץ וכו׳ מכח שערות דראש הנשארות בפאת הראש מהם יוצאים שערות הי״ג תי״ד וכו': ונקדים לבאר דברי הרב בענף ס״ז וז״ל, ונחזור לענין, כי ברישא דא״א יש בו כתר וחכמה לבד, וכו׳ יש בכל אחד יוד ספירות. והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח שהוא מקום השערות, יש שם כללות י״ס מן הכתר וי״ס מן החכמה וכו׳ עכ״ל.
וכבר ידעת, שכל ראש הוא בחינת אח״פ שיצאו ממדרגה העליונה, שבערך זה הוא גרון וחג״ת, אמנם כלפי עצמו נבחן שהוא בחי׳ כו״ח כמ"ש בענף הקודם, באופן שראש דגלגלתא דא״א נבחן שהוא בחי׳ גרון וחג״ת דרדל״א, אמנם בערך עצמו נבחן שיש בו כתר וחכמה דראש דגלגלתא דא״א. ועד׳׳ז ראש הג׳ שהוא מו״ס דא״א נבחן שהוא בחי׳ אח״פ דגלגלתא, ובערך עצמו נבחן שיש בו בחי׳ כו״ח דמו״ס דא״א. ועד״ז או״א נבחנים לבחי׳ אח׳׳פ דמו"ס וגרון וחג"ת שלו, ובערך עצמם יש בהם כו״ח דהויה דס״ג שה״ס או״א, כנודע.
גם נתבאר לעיל בדף תת"י ד"ה וכבר, ענין המוחא דאוירא שהוכרח להיות ראש בפ״ע, משום דהגלגלתא כוללת ג״כ בחי׳ בינה דע״ב, שלא היה לה שום עליה ע"י הארת רדל״א הבאה מזווג דנה״י דפנים שהוא מעלה רק בינה דס״ג לראש, ואינו ענין לבינה דע״ב, דע״כ אין הגלגלתא יכולה להתעלות למעלה לבחי׳ ג״ר דרדל״א אלא שנשארת בבחי׳ חסד דרדל״א, ונשארת חסר מג״ר דרדל״א, ובחי׳ ג״ר דרדל״א נמצאים מאירים רק במוחא דאוירא בסוד נשמה לא״א, כמ"ש הרב בענף ס"ה אות ש׳ ד"ה ודע, עש״ה.
וצריך שתבחין ההפרש בין ב׳ ראשים אלו, דאע״פ שבערך עצמם יש בכל אחד ע״ס כנודע, אמנם בערך הנשמה והראש שמקבלים מרדל״א, נבחן הגלגלתא לבחי׳ הויה דע״ב שנק׳ כתר, ומוחא דאוירא נבחן לבחי׳ הויה דס"ג שה״ס חכמה. והטעם, כי הגלגלתא הזו בטרם הזווג, היתה כלולה בעצמה מגלגלתא ועינים לבד, כי אח"פ שלה ירדו למו״ס כנ"ל, ואז עדיין לא היה בא״א בחי׳ נשמה, רק ג״ר שהם קומת זו״ן לבד, אלא אח״כ ע״י זווג דגדלות דרדל״א, שהורד המסך מחכמה דב״ן עד לבחי׳ אחרונה דבינה דב״ן, שנק׳ קרומא דאוירא או מצח, כי גם המצח ה״ס בינה דגלגלתא, כנ"ל בפמ"א דף תתכ״א ד"ה וזה, ע״כ נבחן, שהבינה שהיתה כלולה במו״ס עלתה למעלה מקרומא דאוירא, כי קרומא דאוירא נעשה עתה לבחי׳ אחרונה דבינה זאת, ומתוך זה נמצאת עתה קומת בינה דב״ן שוה עם קומת חכמה דב״ן, שהם העינים שהיו כלולים בגלגלתא כנ"ל, והזווג נעשה מתחתיהם עלקרומא דאוירא, ששם ירד יסוד דרדל׳׳א שהיה מלפנים ממעל להגלגלתא, בסוד בחי׳ אחרונה דחכמה דב״ן שברדל"א גופיה, כמ"ש שם, ואז יוצאים שם נר׳׳נ: נשמה רוח בחו״ב, והנפש מקרומא דאוירא ולמטה.
והנך מוצא שיש במוחא דאוירא בחי׳ תיקון קוין: ימין, שמאל, אמצע, שהימין שבו ה"ס החכמה שלקח מגלגלתא כנ"ל, ושם מלובשת הנשמה. והשמאל שבו, ה״ס הבינה שלקח מו"ס, כנ"ל. והאמצע, ה״ס הורדת המסך דרדל"א, שהיה ממעל להגלגלתא, וירד עתה עד לקרומא דאוירא, כנ״ל.
והנך רואה, איך שמגלגלתא עצמה נעשו ב׳ הראשים האלו: גלגלתא ואוירא, כי בקטנות היתה כלולה מכתר חכמה ביחד, וע"י זווג דגדלות נבדלת החכמה ממנה, וקיבלה אור דנשמה בימין דמוחא דאוירא, כמבואר לעיל. ותדע, שמשום זה מכונה מוחא דאוירא כולו בשם חכמה וזכור זה.
והנה עכ״ז, כיון דכל הראש דא"א הוא בחי׳ ע״ב, שהוא בחי׳ או״א דנקודים שהמסך שלהם מנה׳׳י דאחור, ונשמה זו אוירא אינה אלא בחי׳ נה׳׳י דפנים שה״ס קומת ישסו״ת דנקודים, כנ"ל בפמ״א דף תתכ״ג ד"ה והענין, ע׳׳כ נבחן בערך הזה, שהוא רק בחי׳ ג״ר דבינה דע״ב, כלומר שע״ס דנשמה זו מגיע לקומת בינה דנקודים, ועדיין חסר קומת כתר וחכמה דאו״א דנקודים, שהוא ערך ההפרש, מקומת ראשייהו דאו׳׳א עי׳ דנקודים, לקומת ראשייהו דישסו״ת דנקודים, דהיינו בב׳ הספירות כתר חכמה. ונמצא שכו״ח דחכמה, חסרים מנשמה זו שבמוחא דאוירא, ואין שם אלא מבינה דחכמה ולמטה.
ובראש הגלגלתא דא״א שנשאר מלביש על חסד דרדל״א, כנ"ל, נמצא שאין מגולה בו מג״ר כלום, אלא מחסד ולמטה. שהוא מטעם, שזווג דרדל״א לא היה על מסך דנה״י דאחור הכלולים בגלגלתא, כי נגנזו בפרסא דרדל״א שע״ג הגלגלתא, ואינם באים לעולם בזווג, כנ"ל בענה״ק. ומשום זה נבחן ג״כ, שיסוד ומלכות, שה״ס קו אמצעי דנה״י המתגלים בעת הזווג דהכאה מכח אור העליון כמ"ש בענה"ק, נבחן שהמה חסרים בגלגלתא, דהיינו מטעם הגניזו. ולפיכך אתה מוצא כאן, רק ה׳ ספירות בלבד, שהם מספירת החסד עד הוד: כי מנו״ה חסר קו אמצעי המזווג, דהיינו יסוד ומלכות, להיותם נו״ה דאחור כנ"ל, שמטעם זה נחסרו ג״כ מבחי׳ ג״ר כמבואר.
ודע, כי כמו שנתבאר אצל רדל״א שמאיר בראש הגלגלתא ומחלקתו על ב׳ ראשים: כתר, וחכמה, אשר ה׳ ספירות: חג״ת נ״ה בראש הכתר שה״ס הגלגלתא עצמה, וח״ס מבינה עד מלכות בראשהחכמה שנקרא מוחא דאוירא, כמבואר לעיל. הנה עד״ז ממש מאיר מוחא דאוירא בראש דמו״ס, ומחלקהו ג״כ על ב׳ ראשים כתר וחכמה ע״ד הנ״ל, כי יש בו ג״כ קרומא דמחפיא על מו״ס שהוא גלגלתא, ומו״ס עצמה ה״ס חכמה. אלא הפרש אחד יש כאן, כי הח״ס אינה יכולה לקבל תיקון קוין כמו מוחא דאוירא, והוא משום הקרומא דמחפיא עליה בסוד גלגלתא כנ"ל, אשר אין בו אלא ה׳ ספי׳ חג״ת נ״ה לבד. להיותה בחי׳ ע״ב מנה״י דאחור ע"ד שנתבאר לעיל בהגלגלתא ע״ש, וע"כ אין הארת נשמה דס״ג יכולה לעבור דרך הקרום הזה החופה ממעל למו״ס. ולפיכך מתגלה נשמה זו דמו״ס, רק בשערות דיקנא שמחוץ למו״ס, בסוד שמונה התיקונים העליונים דדיקנא עד ונוצר חסד שנק׳ מזל העליון, אשר ח׳ תיקונים אלו ה״ס ח׳ ספירות דחכמה, מבינה עד מלכות.
והנך מוצא, אשר ח׳ תיקונים העליונים דדיקנא, המה ממש כמו בחי׳ מוחא דאוירא, אלא שמוחא דאוירא נבחן לנשמה דראש הגלגלתא, וח׳ תיקוני דיקנא אלו נבחנים לנשמה דראש דמו״ס. ואין הפרש ביניהם אלא בזה, אשר מוחא דאוירא שהיא נשמה דגלגלתא יכלה להתפשט בפנימיות הראש, והוא מטעם היותה למעלה ממקום שירד לשם המסך דרדל״א, דהיינו למעלה מקרומא דאוירא, ונודע שעביות המסך אינה פועלת כלום ממטה למעלה. משא״כ בחינת נשמה דמו״ס, מאחר שכבר המו״ס נמצא ממסך ולמטה, דהיינו למטה מקרומא דאוירא, ע״כ הגבול דקרומא סותם אותו, ולפיכך מוכרחה הנשמה דמו״ס להתגלות רק דרך שערות דיקנא, והבן היטב.
וזה אמרו בענף ס"ז אות ז׳, והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, יש שם כללות י״ס מן הכתר וי״ס מן החכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון יש ג״כ כללות י״ס מן הכתר וי׳׳ס מן החכמה עכ״ל. דהיינו כדאמרן, אשר הארת רדל״א מחלקת את הגלגלתא לב׳ ראשים: גלגלתא, ואוירא, שנק': ראש הכתר וראש החכמה, כנ"ל ע"ש. ושניהם עומדים למעלה מקרומא דאוירא שה״ס המצח כנ"ל ע"ש. וזה אמרו, שיש כללות י״ס מן הכתר, וכללות י״ס מן החכמה בחצי עליון דראש ממצח ולמעלה. דהיינו ב׳ ראשים הנ״ל: גלגלתא, ומוחא דאוירא, המסתיימים למעלה מקרומא דאוירא, שהוא ממצח ולמעלה כמבואר. וכן בחצי תחתון דראש, דהיינו ממצח ולמטה שנק׳ מו״ס, הנה גם הוא מקבל הארת מוחא דאוירא,ונחלק גם הוא לב׳ ראשין כנ"ל ע"ש. אלא שראש החכמה המתוקן בקוין, אינו יכול להתגלות בפנימיות הראש, וע״כ הוא מתגלה בח׳ תיקוני דיקנא העליונים, כאמור.
והנה נתבאר קטנות וגדלות דשמונה תיקוני דיקנא עילאין, אשר הקטנות שלהם יצא אחר הגדלות דשערות רישא, כנ"ל דף תתמ״ח ד"ה ונבחן. כי הדינין שהיו נכללים בגלגלתא ירדו למו״ס, ומשם בקעו ויצאו לחוץ בבחי׳ חסרי ראש, בצדי הפנים שמתחת אזנים עד מזל עליון שנק׳ נוצר חסד, והגדלות השיגו אחר הארת מוחא דאוירא במו״ס, שאז הגיע להם בחי׳ נשמה וג״ר בסוד ראש החכמה שהוא מבינה ולמטה, כנ"ל עש"ה.
והנה אחר שיצא בחי׳ ראש ונשמה במו״ס דהיינו דרך ח׳ תיקוני דיקנא, אז ירדו הדינין שהיו כלולים בשערות אלו מקודם לכן, וירדו משם לרישא דאו״א שה״ס גרון דמו״ס, ואח״פ היוצאים לחוץ ממו״ס, כנ"ל בענה"ק. ונודע דכל גרון ה״ס גלגלתא דתחתון, שבו בוקעים ויוצאים השערות דגרון דעליון הכלולים בגלגלתא דתחתון, וה״ס ה׳ תיקונים תחתונים שמסביב לגרון דא"א הנבחן לגלגלתא דאו״א. והנך מוצא ה׳ תיקוני דיקנא הללו דמחפיין על הגרון שהמה ממש שערות גלגלתא, ונוהג בהם כל אותם הדרכים שנתבארו גבי שערות גלגלתא דא״א עצמו, התלויים על בחינת גרון דרדל״א המלובש שם, כנ"ל בפמ״א דף תתמ"ט ד"ה והנה עש"ה.
וזה אמרו, בענף ס״ט אות ב' וסדרן כך: אל, מלכות, וכו׳ הרי ח׳ תיקונים דחכמה, כי ב׳ הראשונים לא נתגלו כלל. וה' תיקונים אחרים הם ה׳ קצוות הכתר וכו׳, אמנם ג״ר דכתר לא יכלו להתגלות וכו׳ והיסוד דכתר נתגלה בבינה דחכמה שה״ס נוק׳ דיליה וכו׳ עכ״ל. והיינו כדאמרן, שח׳ תיקונים עליונים נמשכים מבחי׳ נשמה דמו״ס המקבל ממוחא דאוירא, שה״ס החכמה כנ"ל דף תתמ"ה ד״ה ועתה, וע"כ כתר וחכמה אינם יכולים להתגלות שם, כי גם באוירא עצמו אינם מאירים, כמ״ש שם. וזה אמרו, וה׳ תיקונים אחרים הם ה׳ קצוות הכתר וכו': דהיינו כדאמרן, אשר שערות אלו שמסבבין את הגרון המה בחי׳ שערות גלגלתא לאו״א, וע״כ נמשכים מסוד גלגלתא דא״א. ולפיכך אין שם יותר מה׳ קצוות חג״ת נ״ה כמ"ש לעיל דף תתנ"ב ד״ה ודע ע״ש.
וזה אמרו, בענף ס"ט אות ד׳ אמנם המלכות דכתר לא נתגלית, כי בא׳׳א אין מציאות נוק׳ ניכרת. כלומר, שסוד המלכות ה״ס המסך המקבל הזווג. וכבר ידעת שנו״ה דאחורהמיוחסים לא״א המה נגנזו ואין בחינת זווג נוהג בהם, וע״כ אינם רק ב׳ קוין נו״ה, וחסרים מסוד הנוק׳ שה״ס קו אמצעי. וזה אמרו, בענף ס"ט אות ה' והיסוד דכתר נתגלה בבינה דחכמה, שהוא נוק׳ דיליה. ואין הכוונה שמזל עליון הוא נוקבא למזל תחתון, כי אדרבא מזל עליון דכר והתחתון נוקבא, אלא כלומר אותה בחי׳ נוקבא דפנים המשמשת במוחא דאוירא בסוד הזווג המעלה אור חוזר עד בינה דחכמה, היא המשמשת ג"כ ליסוד דכתר, משא״כ נוק׳ דנה״י דאחור נגנזה, ואינה משמשת בקו אמצעי, כאמור והבן.
ובזה תבין אשר אפילו בפנימיות, גם כן מסודרים ה׳ ספירות דכתר תחת ח׳ ספירות דחכמה, דהיינו כמו שהכריע הרח״ו ז״ל, שהרי החכמה מבחי׳ נשמה דמו״ס, והוא בחי׳ ראש דא"א, אמנם הכתר ה״ס גרון דא״א, שהיא הנוק׳ אל הראש דא״א, וה״ס הבינה היוצאת לבר מראש דא״א, דע"כ מזל עליון דכר ומזל תחתון נוק׳, ומה שהיא מכונה כתר, הוא משום שנעשה כתר לאו"א, כמ"ש לעיל. וענין הפכיות שבספירות המקיפין: עליונים למטה ותחתונים למעלה, כבר נתבאר בפמ״א לעיל דף תתמ״ה ד"ה והנה ע"ש ואין להאריך.
אמנם צריך להבין היטב ענין הפנימיים ומקיפין שבדיקנא, שכתב הרב שצריך לכוין בשניהם אצל הדיקנא, משא"כ ברישא. כמ״ש במבו״ש שער ג' ח"ב פי"ג. וז״ל. אך מה שקבלתי הוא, כי הי״ס דרישא הם כסדרן מכתר עד מלכות ומלכות כסוף כולם אף בבחי׳ המקיפין, ואינם כמו מקיפי הדיקנא שהם מתתא לעילא, עכ״ל. וזהו ודאי שצריך לבינה יתירה, בין שערות ראש לשערות דיקנא.
והענין, כי כבר ידעת אשר רק ממצח ולמעלה, דהיינו עד בחי׳ אחרונה דבינה דגלגלתא, היתה יכולה הנשמה דא״א להתגלות בפנימיות הראש בסוד מוחא דאוירא שבין כתרא למו"ס, אמנם ממצח ולמטה כבר שולט כח הקרומא דמחפיא על מו״ס, ואין הנשמה דא״א יכולה עוד להתגלות בפנימיות הראש, זולת דרך שערות דיקנא, כנ״ל ד"ה והנך מוצא עש"ה. וגם נתבאר ענין המקיפין העומדים בהפכיות עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא מטעם שהם בחינת המסכים העומדים לזווג, ואשר ע׳׳כ כל העב ביותר הוא חשוב ביותר, כי בחי״ד דמסך מעלה או״ח בקומת כתר ובחי״ג בקומת חכמה, וע״כ ענין עליון ותחתון פירושו עליון במעלה ותחתון במעלה, כי אין ענין מקום נוהג ברוחניות, נמצא א״כ שהיותר עליון בפנימיים, דהיינו הזך ביותר הוא יותר תחתון במקיפין, מפני שמעלה או״ח בקומה קטנה יותר מכולם.
והנה הבחן זה שבמסכים יתכן רק בשערות דיקנא, אשר הזווג דקומת נשמה נעשה בהם עצמם כנ"ל ולא בפנימית הראש, משא״כ בשערות רישא אשר בהם עצמם לא נעשה הזווג שהרי עומדים בגלגלתא שאינה ראויה לקבלבחי׳ זווג דנה״י דפנים כנ"ל. אלא הזווג נעשה בפנימית הראש, דהיינו במוחא דאוירא, כנ"ל, ולפיכך אין ענין בשערות רישא להבחין במעלות שיעור קומה שבמסכים משום דאין הזווג נעשה שם בשערות, והעביות שבהם אינה גורמת שום מעלה, וע״כ ודאי שהיותר זך הוא חשוב יותר, ומכונה שהוא יותר עליון כמו בפנימיים. וזה אמרו, שהי״ס דרישא הם כסדרן מכתר עד מלכות. ומלכות בסוף כולם אף בענין מקיפין ואינם כמו מקיפי הדיקנא שהם מתתא לעילא, דהיינו כדאמרן שענין הזווג לא נעשה בשערות ראש, כמבואר.
וזה אמרו בענף ס״ח אות ד' תיקון ח׳, נוצר חסד. והוא נק׳ מזלא קדישא, והוא הזקן מכנגד הפה ולמטה, שהוא כללות הזקן בכללותן בחיבור אחד, כי מה שלמעלה מזה נחלק לב', בי ב׳ תפוחין וחוטמא מפסיקין ביניהם. אמנם מכנגד הפה ולמטה, הוא עובי הזקן והתחברותם יחד, עכ״ל. כונתו להשמיענו בזה, אשר מתיקון ח׳ ולמעלה שהם שמונה ספירות החכמה, יש להבחין בהם תיקון קוין ימין ושמאל ואמצע, משום שבהם נעשה הזווג בתיקון קוין המקבלים מראש החכמה דא״א שנק׳ מוחא דאוירא, כנ"ל. אשר המסך הנמצא בבחי׳ אחרונה דמ"ס ממעל לבינה שבגוף דהיינו הגרון, הנה בכח הארת אוירא הורד לבחי׳ אחרונה של בינה זו, שבזה נמצאת הבינה חוזרת לקדמותה לראש בקומה שוה עם החכמה, והמסך למטה משניהם, שז״ס תיקון קוין, כנ"ל דף תתל"ד ד"ה וצריך עש״ה.
אמנם מה שצריך להעשות במו״ס נעשה זה רק בדיקנא, כנ״ל. שהמו״ס אינו יכול לקבל תיקון קוין, שז״ס מ״ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב (אות כ"א) קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימה דלא פסק. והאי לא שכיח ולא אתפתח, והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה וכו', והאי קרומא אתפסק מז״א וכו׳ עכ״ל עש״ה. פירוש, אשר קרומא דאוירא מגביל אותו למו"ס, שאינו יכול לקבל הארת מוחא דאוירא, שעי״ז יוריד המסך שבבחי׳ אחרונה שלו אל בחי׳ אחרונה דבינה שבגרון, ולהעלותה למקומו לראש בקומה שוה. שזה היה מכונה שנפסק הקרום המגביל אותו, ונעשה בו פתח מלמטה שדרך שם עולה הבינה מגופא לראש. והנה זה נוהג אמנם באו״א וגם בזו״נ, אשר בקטנות אין להם אלא מוח אחד כמו א״א, ומוקף בקרומא, אלא בגדלות שמקבלים הארת מוחא דאוירא ע״י הדיקנא, אז נבחן שנפסק מהם האי קרומא, כי הבחינה אחרונה ירדה מתחת הבינה שבגרון שלהם, ואז יכולה לעלות לראש במקום מוח החכמה, והמסך נשאר מתחתיהם בסוד מוח הדעת כמ״ש במקומו. אמנם במו״ס שבא״א, לא שכיח שיפסק ויתפתח הקרום להעלות הבינה למוח ולהתתקן עמה בתיקון קוין, כאמרם, והאי לא שכיח ולא אתפתח.
ומשום זה מה שצריך להעשות במו״ס,נעשה רק בשערות דיקנא. אשר ח׳ תיקונים עליונים שה״ס החכמה כנ"ל ענף ס"ט אות א׳ ז"ה ועתה מורידים המסך דבחי׳ אחרונה שלהם הנמצא בתיקון ח׳ אל בחי׳ אחרונה מתחת הבינה שבגרון, ואז הבינה עם ה׳ תיקונים התחתונים התלויים בה עולים לבחי׳ צד שמאל שבדיקנא, ונמצאים חו״ב בקומה שוה, והמסך שהיה על גבה דהבינה, דהיינו בתיקון הח׳ שנק׳ נוצר חסד שה״ס בינה דחכמה, כלומר מסך דנה״י דפנים המעלה או״ח בקומת בינה דחכמה שהוא נמצא ממעל להגרון, הנה המסך ההוא נמצא עתה מתחת החו״ב בבחי׳ דעת ע״ד שנתבאר לעיל, שהרי הבינה שהיתה בגרון עלתה ממעל למסך הזה בצד שמאל דז׳ תקונים עליונים, כמבואר.
וזה אמרו שם, אמנם מכנגד הפה ולמטה הוא עובי הזקן והתחברותם יחד עכ״ל. כלומר, אשר שם הוא בחי׳ קו אמצעי, שה״ס המסך שעליו נעשה הזווג מאור העליון, המעלה או״ח בקומת בינה משם ולמעלה לחו״ב בסוד דעת עליון, ומשם ולמטה בסוד ד״ת, ואורות נשמה ורוח באים בחו״ב, ואור הנפש בדעת כנ"ל דף תת"כ ד"ה והנה. ולפיכך מתיקון הח׳ ולמטה וגם תיקון ה׳ בכלל, אין יותר בחי׳ קוין ימין ושמאל.
ובזה מובן אשר רק הז׳ תיקונים עליונים דדיקנא המה כפולים בימין ושמאל, מה שאין כזה לא בשערות רישא ולא בה׳ תיקונים תתאין דדיקנא המחפיין לגרונא. והיינו כאמור, משום שאין זווג נוהג רק בשערות דיקנא שממעלה לתיקון הח', להיותם מקבלים הארת נשמה מאוירא, שאינה באה אלא בתיקון קוין, משא״כ בשערות רישא, שהזווג לא נעשה בהם אלא בפנימית הראש, כנ"ל. ומשא״כ בה׳ תיקונים תתאין המסבבים לגרון, שאין הזווג נעשה במקומם, אלא בשעה שעולים לראש ונכללים שם בצד שמאל דז׳ תיקונים עליונים שלמעלה מנוצר חסד כמבואר, ע״כ אין שם קוין דיש״א.
וכאשר תסתכל בכל האמור תראה, שענין הדיקנא וענין מוחא דאוירא שוים זל״ז בכל דרכיהם, כי כמו שסיבת גילוי מוחא דאוירא לראש נוסף בתוך הגלגלתא, הוא מטעם שבגלגלתא עצמה לא יכלה נשמה דרדל״א להתגלות כמ"ש לעיל בדף תתכ"ה ד"ה ובזה כן סיבת הופעת הדיקנא לבחי׳ ראש מחוץ למו״ס, דהיינו במקום חו״פ המכוון לו הוא ג"כ מאותו הטעם הנ״ל, משום שנשמה דגלגלתא לא יכלה להתגלות במו״ס עצמו, כנ"ל. וכמו שמוחא דאוירא הוא בחי׳ דעת עליון המכריע בין גלגלתא למו״ס, כלומר שמעלה בחי׳ אזן דגלגלתא הכלולה במו״ס לבחי׳ קו שמאל לחכמה בקומה שוה, והמסך שהיה ממעל לאזן הורד מתחתיה, אשר האו״ח העולה ממסך ולמעלה ה״ס דעת עליון המזווג לחכמה עם הבינה שעלתה ממו״ס, שז״ס הכרעה, בדומה להכרעת מאזנים, שמעלה כף התחתון למעלה, והלשון עומד באמצע, ומשוה כפות המאזנים בקומה שוה, כמ״ש בפמ״ס דף תר"ע ד"ה וזה עש״ה. כן העניןכאן, שהארת רדל״א מעלה את הבינה ממקום מו״ס למעלה מקרומא, והאו״ח שה״ס דעת עליון מעמיד החו״ב בקומה שוה, וע"כ נבחנת פעולה זו בשם הכרעה.
ועד״ז ממש נמצא ג״כ הדיקנא, בסוד הדעת עליון המכריע בין מו״ס לבינה שלו שיצאה לגרון ולגופא, כי חוזר ומעלה אותה ממעל למסך שבתיקון הח׳ כנ"ל, אשר אור עליון המזדווג במסך ההוא מעלה או״ח ממטה למעלה ומזווג החו״ב בקומה שוה. והיינו כאמור, שהאוירא והדיקנא המה ענין אחד, אלא שהאוירא מכריע בראש גופיה בפנימיותו ממצח ולמעלה, והדיקנא מכריע בין ראש לגוף, ועומד בפנים דא"א מבחוץ, במקומות הסובבים לחוטם פה שלו, כנ"ל, וזכור כ״ז היטב.
וזה אמרו, (באות י׳) ואמנם מ״ש כזוהר כי ב׳ שמהן קדמאין מנינין לי״ג מכילין וכו' כי מתוך שערות הראש הנשארות בפאתי הראש מהם יוצאים שערות הי״ג תיקוני דיקנא וכו' לכן בתחילתן אנו מזכירין ב׳ הויות אלו שה״ס מצפ״ץ מצפ״ץ בחילוף, ואח״כ אנו מזכירים הי״ג מדות עכ״ל. פירוש, כי גם בשערות נבחנים ד׳ פרצופי עסמ״ב, אשר שערות רישא נבחנים להויה דע״ב, ושערות דיקנא נבחנים להויה דס״ג. ונודע שס"ג יוצא מפה דראש דע"ב, דהיינו ממלכות שלו. וז״ש הרב, אשר פאתי הראש ה״ס המלכות דשערות רישא, דהיינו מלכות דע״ב, וע״כ י"ג תי״ד שהם הויה דס״ג הם יוצאים מפאתי הראש, וע״כ כל הי"ג תי״ד נכללים בפאתי הראש שהוא שורשם, כמו״ש שכל פרצוף תחתון נכלל בפה דעליון שהוא שורשו שממנה יצא, ובהכרח שהיה כלול שם בטרם שיצא ונתפשט לחוץ.
וזה אמרו, לכן אנו מזכירין ב׳ הויות אלו שה״ס פצפ״ץ מצפ״ץ וכו'. דהיינו כדאמרן, שכללות הי״ג תי״ד כלולים היו בפאתי הראש, בטרם שיצאו ונתפשטו למקומם והם מרומזים אז בשם מצפ״ץ, שה״ס הויה בחילוף א״ת ב״ש, כזה: א"ת, ב״ש ג״ר, ד״ק, ה״צ, ו״פ, ז׳׳ע, ח״ס, ט"ן, י"ס, כ״ל. אשר היוד מתחלף למם׳, וה״ר לצ', והו׳ לפ', וה״ת לצ'. וענין חילוף זה מרמז על ההפכיות הנמצא בין פנימיים למקיפין, כנ״ל דף תתמ"ה ד"ה והנה ע"ש, אשר בפנימים כל היותר זך נבחן ליותר עליון וחשוב במעלה שהרי הכתר יותר זך מהחכמה והחכמה יותר זכה מהבינה וכו'.ומצב זה נקרא מעילא לתתא, כי כן צריך להיות. עליונים למעלה ותחתונים למטה, אמנם במקיפים שה״ס המסכים שהזווג דאור העליון נעשה עליהם, נבחן בהם להיפך ממש מקצה לקצה, כי בהם כל היותר עב הוא היותר זך ויותר חשוב במעלה, שהרי מסך דבחי״ד שהוא בתכלית העביות, נמצא מעלה או״ח ומגדיל בפרצוף בקומת כתר, ומסך דבחי״ג שעביותו פחות נמצא מעלה או״ח ומגדיל הפרצוף רק בקומת חכמה, ומסך דבחי״ב שזך יותר מבחי״ג מעלה או״ח בקומת בינה וכו', כמ"ש לעיל בפמ״ס בענף ג׳ בטעמו ונימוקו, עש"ה.
וסוד הזה מרומז בצירוף האלפא ביתא דא״ת ב״ש ג״ר ד״ק וכו'. בהיותו מראה איך מסך דבחי׳ תי״ו מעלה או״ח ומגדיל הקומה עד הראש, שהוא תכלית גובה הקומה של האלפא ביתא דהיינו האל״ף. וז״ס צירופו של א״ת. אמנם מסך היותר זך, דהיינו בחי׳ שי״ן, אין או״ח העולה ממנו מגיע לא׳, אלא לב׳ היותר שפל מא׳, וזה יורה לנו צירופו של ב״ש. ואם המסך עוד יותר זך, דהיינו במדרגת רי״ש, אז קומתו של האו״ח עוד יותר שפל, ואינו מגיע אלא עד הג'. וזהו הצירוף של ג״ר וכו׳ עד״ז, עד שהמסך היותר זך מכולם דהיינו המסך דבחי׳ למ״ד, מעלה או״ח היותר קטן מכולם, דהיינו רק בקומת כ״ף, שלא יצוייר עוד קומה יותר קטנה ממנה, וזהו הצירוף של כ״ל. וזכור זה לכל המקומות המובאים בזוהר ותיקונים, ענין חילוף השמות בא״ת ב״ש.
ועי׳ זוהר בראשית א׳ אות קי"א ד״ה ויעש אלקים את שני מאורות הגדולים וכו', מצפ״ץ מצפ״ץ אלין שמהן עילאין דתליסר מכילן דרחמי וכו', כגוונא דא שני המאורות תרוייהו כחדא סליקו ברבותא חדא, עכ״ל. ותבין עם האמור, כי כל הקטנות של המלכות מן הז״א הוא משום העביות שיש במלכות יותר מז״א כמובן. אמנם בתחלת יציאת המאורות דהיינו זו״נ, הנה יצאו בסוד א״ת ב״ש כנ"ל, וע״כ בעת שהיתה המלכות בצירוף הראשון דהיינו א״ת, נמצא קומתה גבוהה ממש כמו הז״א, דהיינו קומת כתר, וענין מיעוט המלכות בסוד המאור הקטן הוא מסיבת הזדככות העביות שבמסך דידה, והבן.
וזה אמרם שם, לבתר אזעירת גרמה מכל אינון דרגין דילה: פירוש, כי המסך שבה בא אח״כ בסוד ההזדככות בדרך המדרגה, כמ״ש בפתיחה ובפמ״ס ענף ג׳, וע״ד שנתבאר לעיל בסוד הצירופים ב׳׳ש ג״ר ד״ק וכו׳ עד לצירוף כ״ל, שהוא תכלית הזיכוך, ובשביל זה הואאמנם תכלית המיעוט כמ״ש לעיל. וזה אמרם שם, אע״ג דאיהו רישא עלייהו, הא לית איתתא בריבויא בר בבעלה כחדא: פירוש, אע״פ שבצירוף כ״ל, הוא תכלית הזכות המצוייר במסך שמכונה באות ל׳, אמנם משום זה קומתה בתכלית הקטנות, שה״ס יציאתה לבריאה, שנעשית ראש לע״ס דבריאה המכונים שועלים. וזה אמרם, אע״פ שהיא רישא עלייהו, דהיינו ראש הבריאה כנ״ל, מ״מ הא לית איתתא בריבויא בר בבעלה כחדא. דהיינו בזווג עם ז״א פב״פ בקומה שוה בסוד הצירוף הגדול א״ת, כאמור, והבן.
וזה אמרו, (באות ב') והנה ברישא דא״א פאה זאת היא השם מצפ״ץ וכו'. ולכאורה קשה, כיון דהמקרא אומר הויה הויה, שפירש מקודם שהם ב׳ פאתי הראש האלו, ואיך מכנה אותם הרב בשם מצפ״ץ מצפ״ץ, המורים דין, כנודע. ובמבו"ש ש"ג ח״ב פי"ג מדייק להדיא ואומר, שהמה בחי׳ מצפ״ץ ואינם הויות ממש, להיותם הם מבחינת אלקים כנז״ל עש״ה. וצריך להבין את זה, א״כ למה כתוב בתורה הויה הויה. ובמתבאר לעיל תבין זה בפשיטות, כי הכתוב מדבר בפאתי הראש במציאותם בערכם עצמם.
וכבר ידעת אשר ענין מתתא לעילא הנהוג במצב המסכים אין שם בשערות רישא, אלא גם המקיפין נבחנים שם שהם מעילא לתתא כמו הפנימיים, כמ"ש במבוא שערים המובא לעיל ולפיכך נקראים בכתוב הויה הויה, ולא יתכן לכנותם כלל: מצפ״ץ מצפ״ץ, דהיינו בחילוף א"ת ב״ש, שחילוף זה הוא הגדר המראה על בחי׳ המסכים בדיוק, וכמ״ש לעיל, שהמה אינם במציאות שם בשערות רישא, משא״כ הרב אומר, לכוין בהם איך כללות י״ג תי״ד מושרשים שמה בפאתי הראש, ומאחר שכל י״ג תי״ד אינם אלא בחי׳ מסכים, כמ"ש לעיל. וע״כ צריך לכוין בהם בבחי׳ החילוף דא״ת ב״ש דוקא, שהם מורים על בחי׳ המסכים המיוחסים להויות ההם, אשר עליהם סובבת הכוונה, וע״כ מדייק הרב לכוין בהויות אלו דפאתי הראש גם בסוד החילוף שלהם דא״ת ב״ש, ע׳׳ד שאומר לעיל בדף תתנ"ד ד"ה ואמנם, שצריך לכוין בי״ג תי״ד הן בפנימיים שמעילא לתתא והן במקיפין שמתתא לעילא, ע״ש. ועד״ז אומר כאן, שצריך לכוין בהני ב׳ שמהן הויה הויה הקודמים לי״ג תי״ד, גם בחילוף שלהם שבא״ת ב׳׳ש, דהיינו מצפ׳׳ץ מצפ״ץ כמבואר.
ואומר, (באות ג') והנה כל אחד מאלו השמות כולל י"ג תי"ד באופן זה, כי ד׳ תיקונים עילאין ה״ס ד׳ מוחין, וז"ס מ׳ דמצפ״ץ וכו'. והטעם, כי ד׳ ראשונים דתיקוני דיקנא נכללים בכתר חכמה שבו, כי אלו יש להם מעלה יתירה שהם כוללים רישא דעתיק כנודע, עכ״ל. וצריך שתזכור פירוש הרב לעיל בענף ס״ג בענין י״ג תיקוני גולגלתא, שה״ס ג׳ הויות וחד דכליל להון. והנה ענין ג׳ הויות נתבאר שם בדברי הרב, שהם: ד׳ אותיות הוי״ה דע״ב, וד׳אותיות הוי״ה דס״ג, וד׳ אותיות הויה דמ״ה, שהם י״ב אותיות, ועם חד דכליל להון הם י״ג. וענין ג׳ הויות אלו, כבר נתבאר שם שה״ס התחלקות כל מדרגה לג׳ הנוהג במ״ה החדש, דהיינו לגו״ע ואזן וחו״פ, אשר גו״ע ה״ס או״מ גדול והוי״ה דע׳׳ב להיותו בחי׳ ממטה למעלה גם במדרגת ב״ן ואוזן ה״ס או״מ קטן והויה דס״ג, כי רק בערך מ״ה החדש נבחן לאו״מ, אמנם כלפי ב׳׳ן כבר הוא למטה ממסך שיש בו כלים, וע״כ הוא בו בחי׳ או״פ. וחו״פ ה״ס או״פ והויה דמ״ה בין למ״ה ובין לב״ן, כמ"ש בפמ"א בענף ס"ב עש״ה.
וכמו שנחלק ראש א״א על ג׳ רישין: גו״ע, אזן, וחו״פ, כנ״ל. שנק׳: גלגלתא, אוירא, ומו״ס, כן נחלק כל ראש בפ״ע ג״כ על ג׳ רישין ע"ד הנ"ל, כי בכל ראש בפ״ע יש בו ע״ס גו״ע ואח״פ, וע״כ נוהג בהם התחלקות לג': גו״ע לאו"מ והויה דע״ב, אזן לאו״מ קטן והויה דס״ג, וחו״פ לאו״פ והויה דמ״ה. באופן, שבגלגלתא בפ״ע נבחנים בה ג׳ הויות ע״ב ס"ג מ״ה, וחד דכליל להון, וה״ס י״ג חיורתא, כנ"ל דף תתמ״ה ד"ה והנה. ומוחא דאוירא, נבחן בו ג׳ הויות ע״ב ס״ג מ״ה וחד דכליל, וה"ס י"ג נימין, כנ"ל דף תתמ"ב ד"ה ובזה. ומו״ס, נבחן בו ג׳ הויות ע״ב ס״ג מ״ה וחד דכליל, וה״ס י״ג תי״ד, כמ״ש במרשב״י באד״ז דף רמ״ז ד״ה ונבאר.
גם נתבאר לעיל דף תת"נ ד"ה וכבר, שכל ראש נבחן לבחי׳ אח״פ דעליון, ובערך עצמו נבחן לגלגתא ועינים, ואח״פ של עצמו נבחנים שירדו ממנו לראש התחתון הימנו, ונמצא לפי״ז שמוחא דאוירא נבחן לאח"פ דגלגלתא, וכן מו״ס נבחן לאח״פ דמוחא דאוירא, ובערך עצמו לכו״ח. גם נתבאר לעיל בענפים הקודמים ששערות רישא ה״ס פרצוף ע״ב דשערות, ושערות דיקנא נחלקים לשנים: כי ח׳ תיקונים ראשונים עד ונוצר חסד המקבלים ממוחא דאוירא, נבחנים לפרצוף ס״ג דשערות. וה׳ תיקונים אחרים דמחפיא לגרונא, נבחנים לפרצוף מ״ה. באופן שגם הם נכללים בג׳ הויות: ע״ב ס״ג מ״ה, וזכור זה.
וזה אמרו, (באות ג') ד׳ תיקונים עילאין ה׳׳ס ד׳ מוחין וכו' וד׳ ראשונים דתיקוני דיקנא נכללין בכתר וחכמה שבו. דהיינו כאמור, שאח״פ דעליון מתלבשים בגלגלתא ועינים דתחתון, ואח״פ ה״ס גרון וחג״ת כנ״ל. וה״ס ד׳ תיקונים ראשונים הנק׳: אל, רחום, וחנון, ארך. אשר ע״ס הפנימיים שכנגדן הם בינה חסד גבורה ת״ת, שמורים על גרון וחג״ת דשערות רישא שהוא סוד ע״ב שנתלבשו בפנימיותם כנ"ל. שכל ראש דתחתון ה״ס גרון וחג״ת דעליון. ובערך עצמו אמנם נבחן לע״ס שלימות, אשר אח״פ מהם ירדו לראש התחתון הימנו, ולא נשאר בו מהם אלא גלגלתא ועינים בלבד, כנ״ל.
ולפיכך בערך התלבשות העליון שהוא סוד המוחין, אומר, שהם ד׳ תיקונים הראשונים, דהיינו גרון ואח״פדעליון כנ״ל, אמנם בערכם עצמם הם בחי׳ ראש העליון דפרצוף הדיקנא, כלומר, כי גם פרצוף הדיקנא בכללה נבחנת ג״כ על ג׳ חלוקות: ע״ב ס״ג מ״ה, שהם: גו״ע, אוזן, וחו״פ, כנ״ל. וע״כ ד׳ תיקונים ראשונים נבחנים לבחי׳ ע״ב וראש העליון דדיקנא דהיינו גלגלתא ועינים. וזה אמרו, שד׳ תיקונים ראשונים דתיקוני דיקנא, נכללים בכתר חכמה שבו, דהיינו בחלוקה הא׳ שבכללות הדיקנא, שה"ס גלגלתא ועינים, כאמור.
וזה אמרו, (באות ד') כי אלו יש להם מעלה יתירה שהם כוללים רישא דעתיק כנודע עכ״ל. פירוש, כי כבר נתבאר לעיל שסוד שערות רישא דא״א הם מגרון וחג״ת דעתיק המתלבשים בו, ומהם יצאו השערות ונתלבשו על גלגלתא דא״א, כמ"ש בפמ״א דף תתמ״ו ד"ה והנה. ונתבאר שבחי׳ אח״פ דשערות גלגלתא מתלבשים בד׳ תיקונים ראשונים אלו, א״כ יש בד׳ תיקונים הללו כללות רישא דעתיק, כלומר בחי׳ אח״פ דשערות הנמשכים מעתיק, כמבואר. והנה נתבאר היטב סוד מ׳ דמצפ״ץ, שה"ס חלוקה א׳ דפרצוף דיקנא, דהיינו בחי׳ גלגלתא ועינים שבדיקנא, וסוד ד׳ אותיות של הויה דע״ב הפרטית שבו, אשר שם מלובש בחי׳ אח״פ דשערות רישא.
וזה אמרו, (באות ג') וט׳ תיקונים הנשארים הם צ׳ דמצפ״ץ וכו', הט׳ נמנים מבינה ולמטה עכ״ל. פירוש, כמ״ש לעיל בפמ״א דף רכ"ה ד"ה אבל אשר ענין ג׳ החלוקות המה באים בשעת גדלות, אמנם בקטנות נבחנים רק בב׳ חלוקות כמו הב״ן, דהיינו גו״ע באור הרוח ואח״פ באור הנפש ע״ש. והנה באופן זה נמצאת הבינה בכלל החו״פ במדרגה אחת, וזה יורה צ׳ דמצפ״ץ, דהיינו כל הט׳ תיקונים התחתונים במדרגה אחת בלי הפרש, ע׳׳ד התחלקות הב״ן, שגם הבינה אינה בכלל ראשו, כנודע.
וזה שאומר, (באות ה׳) ואח״כ להיות שעכ״ז יש יתרון לבינה משמונה שתחתיה, לכן חזר למנות הח׳ בפ"ע, והם פ׳ דמצפ"ץ עכ״ל. פירוש, כיון שמצד המ"ה נחשבת הבינה בכלל ראש, ע״כ נבחן בח׳ תחתונים שהמה שפלים מבינה, כי הח׳ תחתונים המה למטה מהמסך אפי׳ מצד המ״ה, משא״כ הבינה שה״ס אזן, הוא עכ״פ בחי׳ ראש מצד המ"ה, וע״כ יש לכוין בח׳ תחתונים בפ״ע ג"כ, דהיינו לרמז בהם החסרון הנהוג בהם אפי׳ מכח המ״ה כאמור.
וזה אמרו, ואחר כך צ׳ אחרונה הם ט׳ דז״א וכו׳ עכ״ל. פירוש, אשר לז״א אינו נמשך מכלל הדיקנא דא״א רק ט׳ תיקונים אחרונים לבד, שהם ב׳ החלוקות התתאין: הויה דס״ג שהוא סוד אזן והויה דמ״ה שהוא סוד חו״פ ע״ד שנתבאר לעיל, אבל ד׳ תיקונים הראשונים שהוא סוד גולגלתא ועינים, המה אינם נמשכים לז״א, כמ״ש לקמן.