א) ועתה נבאר שמות הספירות בי״ג ת״ד והוא, כי הלא ח׳ ת״ד קדמאין הם ח׳ ספירות דחכמה, והם ממלכות עד הבינה, כי הכתר וחכמה של מ״ס לא נתגלו כלל, כי לא היה יכולת בתחתונים לקבל הארתן, אף על פי שיתגלו למטה.
א) ועתה נבאר שמות הספירות בי״ג תיקוני דיקנא וכו': ונבאר מקודם דבריו לעיל בענף ס״ו(אות ז׳) וז״ל, וא״כ כתר וחכמה יש בכל אחד י״ס, והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח שהוא מקום השערות יש שם כללות י״ס מן הכתר וי״ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה יש ג״כ כללות י״ס מן הכתר וי״ס מן החכמה, וכ״ז בבחי׳ פנימיות, והנה ג״כ בבחי׳ או״מ וכו׳ אך בסוד או״מ לא יש רק י״ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינם יכולים להתגלות וכו׳ ואמנם יש חילוק א׳ בין פנימיים למקיפים, והוא כי י״ס הפנימיים דכתר הם זה ע״ג זה כסדרן וכו׳, אמנם המקיפין הם להיפך, כי הם מתחילין ממטה למעלה, מלכות בראש כל י׳׳ג תי״ד, והכתר בסופם וכו׳ וג״כ כל הי״ס מקיפים של חכמה הם עליונים מכל י״ס מקיפין של הכתר וכו׳ עכ״ל עש״ה.
והנה מ״ש הרב אשר עמידת המקיפים המה בהיפך מן הפנימים, דהיינו עליונים למטה ותחתונים למעלה, הנה זה כבר נתבאר היטב בענה״ק שהוא משום דהכלים דמקיפים נבחנים שהם מבחי׳ המסך שעליו נעשה הזווגים, דע״כ נק׳ כלים אלו בשם כלים חיצונים, והבחן מעלתם הוא ע״פ קומת האו״ח העולה על זווגם באו״י, וע״כ כל היותר עב הוא יותר משובח, כי כן החוק בהם, אשר המסך דבחי״ד מעלה או״ח בקומת כתר, ודבחי״ג בקומת חכמה, ודבחי״ב בקומת בינה, ודבחי״א רק בקומת ז״א, כמ"ש בפתיחה אות ד'. וע״כ המלכות שה״ס המסך היותר עב דהיינו בחי״ד נמצאת למעלה, דהיינו כנגד קומת כתר דע״ס הפנימיים, וז״א שבמקיפים שה״ס בחי״ג נמצא כנגד קומת חכמה שבע״ס הפנימים, ובינה דמקיפים כנגד בינה דפנימיים, וחכמה שבמקיפין שה״ס מסך דבחי״א כנגד קומת ז״א דע״ס פנימיים, וכתר שבמקיפים שה״ס הזדככות גמורה של המסך שאין עוד זווג נוהג בו, נמצא ע״כ כנגד בחי׳ מלכות דע״ס פנימיים. כמ"ש כ"ז בפתיחה ובפמ״ס ענף ג', ואין להאריך.
אמנם מ״ש בענף שלפנינו שגם בפנימיים נמצאות ע״ס דחכמה מלמעלה כנגד ע״ס דחכמה דמקיפין, וע״ס דכתר דפנימיים נמצאות מתחת ע״ס דחכמה דפנימיים, הנה זה צריך ביאור, למה החכמה דפנימיים נמצאים למעלה מהכתר דפנימים, דכיון שהפנימיים נבחנים ע״פ קומה ושיעור הספירה, א״כ הרי ודאי שספירת הכתר הוא גבוה ועליון מן החכמה, ואיך יצוייר שהחכמה תהיה למעלה מכתר אצל הפנימיים. גם מ״ש שמע״ס דחכמה לא נתגלו במקיפים כי אם ח׳, דהיינו מבינה ולמטה וחסרים כו״ח, ומכתר לא נתגלו כי אם ה״ס חג״ת נו״ה שה״ס י״ג תי״ד. וגם מ״ש שהיסוד דכתר כלול בבינה דחכמה וכו'. כ׳׳ז צריך ביאור.
והנה כבר נתבאר בענף הקודם, אשר שורש כל השערות ה״סהגרון דראש הא׳, שהוא סוד גלגלתא דכל פרצוף, המתחיל מראש דע״ב המלביש לגרון דראש הא׳, עש״ה, אשר כל פרצוף כולל ה״פ געסמ״ב, והתחלתו נבחן מגלגלתא דע״ב, שבו מלובש גרון דראש הא׳, דהיינו הבינה היוצאת לבר מראש הא׳ ויורדת לגלגלתא דראש הע״ב שה״ס א״א, כנודע. באופן, שאלו השערות שעל הגלגלתא דא״א אינם שלו, אלא של רדל״א. כלומר, מן בינה דרדל״א שיצאה ונתמעטה למדרגת גוף, שהוא המציאות של השערות ע״ג הגלגלתא שמלובשת בה, וזכור זה.
וזה אמרו לעיל בענף ס״ו בתחילתו, וז״ל: ובערך שהוא מתלבש בא״א כתיב ביה ושער רישיה כעמר נקא, ואע״פ שאין זה ראשו ממש אלא שמתגלה בכאן, עכ״ל. פירוש, כי מקרא זה בעתיק יומין כתיב, כמ״ש, חזה הוית וכו' ועתיק יומין יתיב וכו', וע״כ פירשהו הרב דאע״פ ששערות ראשו בתיקון דעמר נקא נתקן בא״א, מ״מ המה מיוחסים לעתיק יומין, דהיינו כדאמרן, שהם יוצאים מהבינה דעתיק יומין שיצאה לחוץ מראשו ונתלבשה בגלגלתא דא״א, ומסיבת מיעוטה זה שנתמעטה מג״ר דרדל״א, מתעוררים בה דינים, שמוציאתם ומגלה אותם לחוץ בסוד שערות על הגלגלתא וז״ש ואע״פ שאינו ראשו ממש, אלא שמתגלה בכאן. כלומר, שהבינה שלו מתגלה כאן בגלגלתא דא״א, והבן.
ועם זה תבין, ששערות רישא נוהגין אפילו בעובר, כי אפי׳ העובר יש לו אור הנפש, וידעת שאור הנפש מתלבש בכלי דכתר כנ"ל בענף ס׳ אות יוד ע"ש. והיינו כתרא דע״ב, כי משם מתחיל כל פרצוף, וא״כ כבר מלובש בו גרון דראש הא׳, וממילא שנוהג בו שערות.
גם נתבאר בענף הקודם ב׳ הבחי׳ שבשערות: דהיינו בחי׳ המדות בסוד י״ג מדות שבתורה, ובחי׳ המשחתא קדישא שבהם שה״ס בחי׳ י״ג שבמיכה. ונתבאר שם, שבקטנות נק׳ מדות להיותם בחי׳ דינין, ושערות הוא מלשון סערות. אמנם בגדלות דהיינו אחר שדעת דרדל״א אחזי נהוריה באוירא שמבין כתרא למו״ס, אז מקבלים בחי׳ ג"ר דאוירא, ונמתקין מאד, ונק׳ משחתא, כמ״ש שם.
וכאן צריך שתדע סוד ירידת הדינין מפרצוף לפרצוף, כי בעת שנעשה בפרצוף זווג דגדלות והוא משיג בחי׳ אור הפנים דהיינו הארת נשמה וג"ר, הרי ודאי שכל הדינין מתעברין מניה, והבט על מקומם ואינם, אמנם עכ״ז אין הדינין מתבטלים ונעלמים לגמרי מן העולם, אלא שיורדים מאותה מדרגה למדרגה תחתונה ממנה, ויתבאר זה בהרחבה במקומו המותאם.
ותבין עם זה, אשר אחר הורדת המסך מעל הגלגלתא למקומו דמו״ס בסוד קרומא דאוירא, אשר אז נתגלה שם בחינת הדעת דרדל״א שהו״ס חזרתה של הבינה דרדל״א לבחי׳ ג״ר דרדל״א כבקדמותה, ואם כן הרי בטלו ונעברו כל הדינים דהשערות שבקעו ויצאו מחמתה על הגלגלתא מקודם לכן, שהרי כל התהוות הדינים והשערות הללו הוא מסיבתהיותה במיעוטה במדרגה נכריה לה שהוא מקום גרון, כמ"ש לעיל ואם כן עתה אחר הזווג שכבר שבה לראש אם כן היו צריכים כל אלו השערות והדינים להתבטל לגמרי משם כי עתה אין להם שום אחיזה. אמנם לא היה כן, והוא משום שהארת הזווג דרדל״א היה רק על נה״י דפנים, ועל כן לא הוחזרה כל הבינה לרדל״א, אלא רק חלק הפנים של אותה הבינה שנקראת הויה דס׳׳ג כנ״ל בפמ"א דף תתל"ו ד"ה וזה. דע״כ נשארת הגלגלתא מלבישה עוד על חסד דרדל״א ואינה יכולה לעלות כלל לג״ר דרדל״א, כי אז היו נקדחו כל השערות והנימין שבה.
והנה משום זה נבדלה בחי׳ בינה דפנים לראש מיוחד שנקרא מוחא דאוירא כנ"ל בפמ"א דף תת״י ד״ה וכבר. והיא הסיבה שנשארו ג״כ השערות באחיזתם על הגלגלתא, אלא שהולבנו בסוד ושער רישיה כעמר נקא, כי רק שערות שחורות מראים על דינים בסוד סערות כנ"ל. אמנם גוון לבן הוא מראה להיפך ממש, דהיינו שאין שם מקום להתעוררות דינים ולא כלום, כי הארת ג״ר דמוחא דאוירא שהגיע אליהם ממתקת אותם מכח הבינה דפנים שכבר הוחזרה לרדל״א כבקדמותה, שה״ס הורדת המסך לקרומא דאוירא, שנחשב משום זה כל חלק הראש דא״א עד הקרומא לבחי׳ מקומו של רדל״א עצמו, כמ״ש לעיל בדף תתי"ז ד"ה תיקון ג׳ עי״ש. וע״כ התבטלו במקום הזה כל הדינים הנובעים מבינה היוצאת לבר מרדל״א, ואפילו הכחות דבינה דע״ב ג״כ לא יכלו להתגלות שם, שזה סוד הלבנת השערות.
ונבחן ע״כ שאותם הדינין שהיו כלולים בשערות גלגלתא מקודם הזווג דגדלות, הנה המה ירדו עתה לבחי׳ מו״ס. וכבר ידעת אשר הדינין דבחי׳ בינה דנה״י דפנים נתבטלו לגמרי, משום שאותה הבינה הוחזרה לראש דרדל״א, אלא בחי׳ בינה דנה״י דאחור שנקרא בינה דע״ב, היא שנשתיירה בא״א ולא עלתה, אמנם לא היתה יכולה לגלות שום דינין למעלה מקרומא דאוירא, משום דכבר עבר כל המקום הזה להארת רדל״א, וע״כ נגלו הדינין למטה מקרומא דאוירא, דהיינו במו״ס. ואז יוצאים לחוץ השערות דיקנא שה״ס גילוי הדינין שירדו מאח״פ דרדל״א לאח״פ דגלגלתא, כמ״ש בפמ"א ענף ס״ח אות א' בג׳ ההבחנות, שבהבחן א׳, אנו מבחינים את כל הראש דא״א שהוא רק בחי׳ אח״פ דרדל״א שיצאו ממנו לבר. ובהבחן ב׳, אנו מבחינים את המו״ס שהוא בחי׳ אח״פ דגלגלתא שיצאו לבר מראש דגלגלתא, אשר בגדלות חזרה ונתעלתה בחי׳ האזן ממו״ס, וחזרה לראש דגלגלתא, ונעשית למוחא דאווירא, כמ״ש בענה״ק. ובהבחן ג׳, נבחן רק בחי׳ המו״ס לראש א״א, וגרון וחג״ת המלובשים באו״א, ה״ס אח״פ שיצאו לבר מראש א״א, עש״ה. באופן, שכל ראש נבחן שהוא אח״פ דעליון, וכלפי עצמו נבחןשהוא בחי׳ כתר וחכמה, דהיינו גו״ע, אשר אח״פ שלו נמצאים בראש התחתון, כמ״ש בענה״ק ואין להאריך.
והנה נתבאר היטב סוד שערות רישא: בקטנות וגדלות, שה״ס ב׳ הגוונין שחורות ולבנות. ומקורם הם מאח״פ דרדל״א שיצאו לבר מרדל״א, שנתמעטו לבחי׳ ראש הב׳ שנחשב לגופא דרדל״א, לגרון וחג״ת שלו, ונמצאים חסרים בחי׳ ג״ר דרדל״א השייך להם. וע״כ ה״ס זו״ן החסרים מראש, וע״כ הם דינין ובחי׳ שערות שחורות. ואז אין עדיין שערות דיקנא במציאות כלל. כי בטרם שנתקנו שערות רישא בסוד משחתא קדישא, נמצאים כל הדינין כולם נכללין למעלה בגלגלתא, מצד היותו בחי׳ אח״פ דרדל״א, אלא אח״ז שנעשה זווג דגדלות ברדל״א והורדת המסך לקרומא דאוירא, שבחי׳ אזן דרדל״א הוחזרה לראש, ונמתקו הדינין מהשערות ויוצא בהם המשחתא קדישא, שהיא בחי׳ ג״ר ממוחא דאוירא, אז יורדים הדינין משם למו״ס שמתחת קרומא דאוירא, ומוציאים שערות דיקנא. כי ע״י הארת רדל״א הנזכר, קונה הגלגלתא בחי׳ ראש ונשמה, בסוד דעת דרדל״א דאתלבש באוירא, וכיון שמשיג בחי׳ ראש וג״ר, הרי יש בו ע״ס של ראש: גו״ע ואח״פ, וע״כ נבחן בעצמו ג״כ אשר אח״פ שלו יצאו ממנו לבר מראשו לראש התחתון הימנו, דהיינו לראש הג׳ הנק׳ מו״ס, הנחשב אמנם לגופא דגלגלתא, בבחי׳ גרון וחג״ת שלו, מטעם שמקבל האו״ח ממסך דפה דראש הגלגלתא המכונה קרומא דאוירא, כלומר, מבחי׳ אחרונה דבינה דגלגלתא.
והנה אח״פ אלו דגלגלתא, הנמצאים עתה מתחת הקרומא דאוירא נבחנים ג״כ שאבדו בחי׳ ג״ר וראש המיוחס להם והמה זו״נ חסרי ראש, וע״כ בקעו הדינין ויצאו לחוץ, בסוד שערות דיקנא. והנה מתחילה המה ג״כ בסוד קטנות ושערות שחורות, כמ״ש. ההמשך מזה בענף הסמוך.