מ) ולעולם כל הת״ת נחלק לחצאין, אך החילוק הוא, כי סוד ת״ת דע״י הגנוז בבינה מתחלק בשוה, זה בצד זה לאו״א כחדא, אך ת״ת דא״א נחלק לב׳ חצאין זה למעלה מזה א׳ לו לעצמו, וחציו הב׳ למטה בז״א. וכן ת״ת דז״א לכתר דנוק' נחלק לב׳ חצאין: חציו לעצמו וחציו לנוק׳ זעג״ז. ובדרוש או״א יתבאר זה באורך. ואמנם הארת העתיק הוא מתגלה בב׳ רישין תתאין דא״א כחדא, אע״פ שמהראוי היה שיהיה הא׳ מתגלה בב׳ והב׳ בג׳. הטעם, כי הנה מציאת אלו הב׳ רישין מתגלין אח״כ באו״א, ואו״א כחדא נפקי וכחדא שריין, לכן גם אלו הב׳ רישין יהיו כחדא, והראשון מתלבש בשוה בהון ג״כ, ולכן תמצא כי החסד שבו מתגלה בגלגלתא, והגבורה מתגלה במוחא. ואז נכלל חםד בגבורה וגבורה בחסד.