י) וז"ש תלת רישין אתנלפין כו׳. וביאר כי הם בחי׳ דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא. פירוש, כי ראש הב׳ הוא לגו מן הג׳ ומתלבש בתוכה כנודע, אבל ראש העליונה עם הב׳ אינו בבחי׳ דא לגו מן דא רק בבחי׳ דא לעילא מן דא, כי הראש העליונה נקרא רדל״א והוא לעילא מן ב' רישין הנקרא א״א, ואינה מתלבשת כלל, רק ז׳ התחתונים כנודע מתלבשין בא״א.
י) אבל ראש העליונה עם הב׳ אינו בבחי' דא לגו מן דא וכו' רק ז"ת כנודע מתלבשין בא״א וכו': וצריך להבין העלם זה דרדל״א, שאומר שהוא ביותר מב׳ רישין תתאין, שב׳ רישין אלו מתלבשים זה בזה, משא״כ רדל״א שהוא בחי׳ מלבוש לא״ס אינו מתלבש תוך ראש הב׳, ורק ז״ת שלו מתלבשים בא״א. ולכאורה יש להקשות, הרי כל הראשים דכולהו פרצופין שוין בזה לרדל״א, שהג״ר מגולים למעלה ורק הז״ת המה מתלבשים בתחתון, כנודע.
אמנם צריך להבין היטב תכונת ג׳ רישין הללו שהרב מאריך בהם בענף זה, שמתחילה צריך שתבין ההפרש, מבין ג׳ רישין דנקודים לג׳ רישין דאצילות אלו, שהרי גם שם בנקודים יצאו ג׳ רישין זה למטה מזה, כמ״ש בדברי הרב לעיל ענף כ״ב ובפמ"ס לשער עתיק, שראש הא׳ דנקודים, מלביש מחזה דא״ק ולמטה עד טבורו, וראש הב׳ מלביש מטבורו ולמטה עדד סיום גופו שהוא פי היסוד דס״ג דא״ק, שהוא מכונה כח״ב דנקודים. וראש הא׳ שמחזה עד הטבור, אינו כלל בחשבון פרצוף נקודים, משום שהמסך משמש בו ממטה למעלה, ואין בו כלל מחידושי כלים שיצאו בנקודים, והראש דפרצוף מתחיל מראש הב׳, שמטבור עד סיום הגוף, כמ״ש שם באורך. וראש הג׳, יצא ע״י התפשטות ג׳ קוי כח״ב למקום חג״ת דנקודים, דהיינו למטה מפי יסוד דס״ג דא״ק, והנך מוצא שגם בנקודים יצאו ג׳ ראשים כמו כאן, וא״כ צריך להבין ההפרש שביניהם.
ודע שיש ב׳ יתרונות גדולות בראשים דנקודים על ראשים דאצילות, א׳ הוא באור האזן, שפירושו בחי׳ אור הבינה של ראש, שמעלתה שם כמו אור העצמות, כי הבינה עצמות חכמה היא, כנודע, והנה בסיבת עליית המ״ן לנקבי עינים, דהיינו החכמה שנתקנה בעצמה בנוק׳, שיצאו ע״ס דראש מחכמה ולמעלה, נמצא אשר הבינה יצאה ונפסקה מבחי׳ ראש ויצאה לבחי׳ חג״ת דגופא, כמ״ש בפמ״א דף רל״ה ד״ה ובזה ע"ש. ונבחנת שאבדה בזה בחי׳ אור העצמות.
והנה ידעת אשר בראש א׳ דנקודים, עדיין אין חידושי כלים אלו דמ״ן ניכרים שם כלום, משום שהמסך נמצא ממטה למעלה, אלא שהמה מתלבשים בכלים ישנים דס״ג שמטרם תיקון מ״ן, ונמצא מעלתם כמו העקודים, דהיינו גופא דס״ג, שאור האזן ישנו שם בראש, ומעולם לא נפסק מכלים דעקודים. והנך רואה, שיש בראש הא׳ בחי׳ אור האוזן ממש, כמו בפרצופי א״ק העליונים. ואע״פ שאנו אומרים שאינו מצטרף לנקודים כנ״ל, מ״מ נחשב להם לבחי׳ אור מקיף, כמ"ש הרב לעיל ענף נ״ד ובפנים מאירות שם. והנה זהו יתרון גדול לע״ס דנקודים, שיש להם או״מ מבחי׳ אורהאזן, וזהו נוהג גם בעת קטנות דנקודים, בטרם שהאיר יסוד דא״ק.
יתרון ב׳, נבחן בראש הב׳ דנקודים שמטבור ולמטה הנק׳ כח״ב דנקודים או ע״ב דב״ן דא״ק, והיינו בעת גדלות, שע״י הארת יסוד דא״ק הורד המסך מפי הטבור עד לפי היסוד דס״ג דא״ק, שאז יצאו בראש הב׳ ע״ס בקומת כתר, כמ"ש בפמ״ס דף תרס״ב ד"ה ולפיכך עש״ה. והנה נבחן כאן, אשר נבקעה הפרסא דא״ק העומדת בטבור בסוד גבול החדש דצמצום ב', שנתחדש מסיבת המסך והמלכות שנתקנו במקום עינים דב״ן, שהוא פי טבור דס״ג, שמשם ולמטה נסתם אור האוזן כנ״ל, ועתה מכח הארת יסוד דא״ק, אשר שוב דחה והוריד המסך למקומו במלכות דראש הב"ן, והבינה חזרה לראש וחזרה לאור העצמות, שה״ס אור האזן, כמו בפרצופין הקודמים דא״ק, והנה נתבטל כל הגבול דאור האזן דמעיקרא, שה״ס הפרסא, ונבחן שאור האוזן בקע לפרסא זאת ונתלבש גם בראש הב' דנקודים. ואלה הם דברי הרב (בענף ט׳׳ו אות ה׳) שאור חדש הנמשך למטה מטבור דא״ק בקע לפרסא עש״ה.
ומכונה אמנם בשם בקיעה ולא ביטול לגמרי, והוא משום שלא היה כן בתחילת אצילותם דנקודים, אלא אח״כ בעת גדלות, שמשום זה אינו קבוע וקיים בפרצוף, ואין כאן ביטול גבול לגמרי, אלא בקיעה דרך העברה, בשעתו, והבן היטב. גם ידעת שבאמת חזרה ונתבטלה כל הגדלות הזו בזמן שביה״כ.
והנה נתבארו ב׳ היתרונות שבראשים דא״ק: א', שאפי׳ בזמן קטנות יש עכ״פ בחי׳ אור האוזן למעלה מפרסא בראש הא׳ דנקודים, והוא משמש לאו״מ לנקודים. ב׳ הוא בזמן הגדלות, שנבקעה הפרסא, והגיע אור האוזן גם לראש הב׳ דנקודים.
אמנם במ״ה החדש הנק׳ עולם אצילות, נגרעו מהם אותן ב׳ המעלות הנזכרים, כי אפי׳ ראש הא׳ דמ״ה, בהכרח שמתלבשעכ״פ בכלים הישינים דב״ן, שהם כבר למטה מפרסא, כנ״ל בדברי הרב בענף יוד שמתחיל מטבור דאדם קדמון ולמטה ומלביש על כח״ב דנקודים, א״כ בהכרח שאפי׳ בראש הא׳ שבו, אין שם בחי׳ אור האזן, כי אין אור האזן מצוי, אלא בפרצופי א״ק שקדמו לתיקון מ״ן, דהיינו בכלים דעקודים כנ״ל.
גרעון הב׳, שאין נוהג בו ענין בקיעת הפרסא שהיה בנקודים, אשר אור האוזן דעקודים נמשך שם עכ״פ בבחי׳ תוספת גם לראש הב׳ כנ״ל, והוא, משום עליית המ״ן כאן למצח דראש הא׳ דנקודים, שה״ס בינה דכתר בנה״י דפנים, כנ״ל בפמ"א דף תשכ״ד ד״ה והנה ע״ש, ונעשה במקום בינה דכתר פרסא חדשה בראש הא׳ דב״ן, שממנה נמשך קרום חזק על חכמה דמ״ה דלא לאתפתחא עוד, כלומר, לא כמו הפרסא הראשונה המגבלת את ראש הב׳ דנקודים אשר אח״כ בעת גדלות חזרה ונתפתחה בסוד בקיעת הפרסא כנ״ל, אמנם פרסא זו שהופרשה בין ראש הא׳ לראש הב׳ דאצילות, נעשה בתיקון גדול, באופן שלא יהיה בה בקיעה לעולם, כמ״ש לקמן באורך בע"ה. והנך מוצא שענין בקיעת הפרסא ג״כ אינו נוהג בראשים דאצילות, והנה נתבארו היטב ב׳ עיקרים גדולים, בהפרש מבין ראשים דנקודים לראשים דאצילות. וזכור אותם לכל המשך הדרושים דא״א.
ועתה נבין ע״כ ההפרש מבין רדל״א שה״ס ראש הא׳ דאצילות, אל ב׳ רישין תתאין כתרא ומו״ס, שהמה יחד נחשבים לראש דא״א, דהיינו לראש הב׳ דאצילות, שה״ס ע״ב דמ״ה כנודע. כי הרדל״א שה״ס ראש הא׳ דאצילות שהמסך משמש בו מלמטה למעלה, עדיין אין בו משום זה כלום מחידושי כלים הנובעים מעליית מ״ן למצח, ונמצא שאין בו שום שליטה לאותה הפרסא החדשה שאין בקיעה נוהגת בה לעולם כנ״ל. ונמצא משום זה, שעדין נוהג בו בחי׳ מעלה השניה שבראשים דנקודים, דהיינו שראוי עוד לקבל מהעליונים ממנו בחי׳ אור האוזן, ע״י בקיעת הפרסא, כמו ראש הב׳ דב״ן. משא״כ בב׳ רישין תתאין: כתרא ומו״ס שה״ס ראשהב׳ שכבר מקבלים מהמסך שבמצח ממעלה למטה, א״כ יש בהם חידושי כלים דמ״ה, וא״כ כבר נסתמו בפרסא החדשה דמ"ה, כנ״ל, דלא לאתפתחא עוד. וכבר נפסק מהם אור האזן על תמיד אפי׳ על ידי תוספת.
וזה אמרו, (באות ט׳) כי רדל״א היא עליונה מאד, ואין בגו רשות לבאר ענינה וכו': כמ׳׳ש לעיל בפמ"ס דף ס״ח ד״ה וצריך. שאי אפשר לשום אור להיות מושג לתחתונים, אלא ע״י התלבשותו בכלי, וכיון שרדל׳׳א ה״ס ראש הא׳ דמ׳׳ה שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שמשום זה אין בו מכלים דמ״ה כלום, מובן מעצמו שאין לנו בו שום השגה.
וזה אמרו, (באות ט׳) ואינו דומה לב' רישין תתאין מניה, לפי שאלו הב' רישין כל א׳ מהם יש בו בחי' כלי וכו': והיינו כדאמרן, שב׳ רישין תתאין יחד הם בחי׳ ראש הב׳ שה״ס ע״ב דמ״ה שהוא כבר מקבל אורותיו ממסך שבבינה דרדל״א ממעלה למטה, וע״כ יש בהם בחי׳ כלים. ולפיכך אפשר להם שיהיו מושגים לתחתונים, וע״כ יש רשות לבאר ענינם.
וזה אמרו, (באות י') אבל ראש העליונה עם הב' אינם בבחי' דא לגו מן דא אלא דא לעילא מן דא וכו', ואינה מתלבשת כלל רק ז"ת מתלבשים בא״א עכ״ל. והיינו כנ״ל, שבפה דרדל״א בינו ובין ראש הב׳ אתתקן כח פרסא חדשה, באופן שלא יצוייר בה עוד שום בקיעה לעולם, כמ״ש בשער מרשב״י באדרא רבא (דף ר'), על דברי הזוהר והיינו דתנינין ברישומי אתוון תי״ו וכו׳ רשים רשימא לעתיק יומין דלית דכוותיה, ע״ש. ולא כמו שהיה בפרסא שבין ראש הא׳ לראש הב' דנקודים, אשר אור חדש דיסוד א״ק בקע אותה וביטל גבולה לשעתו. ואור אוזן דפרצופי א״ק שקדמו למ״ן שעברו את גבולה, ונתלבש גם בראש הב׳ דנקודים בסוד תוספות, כנ״ל, הנה עתה בכח המ״ן דנה״י דפנים שנתחדשה במ״ה, ומכח שנתתקנו בכתר עצמו בבינה שבו, הנה קיבלה הפרסא שבפה דרדל״א תוקף גדול, באופן שאינה ראויה עוד לבקיעה לעולם, ונמצא שנסתם אור האוזן ממנה על תמיד. משא״כ ברדל״א גופיה שעומד למעלה מפרסא החדשה הזאת, אין לו רק בחי׳ פרסא הישנה שבפה דראש הא׳ דנקודים, אשר כבר נתבקעה בזמן גדלות דנקודים, ואינה סותמת את אור האזן מהרדל״א כנ״ל ע״ש.
והנה נמצא כל מעלת הרדל״א על ב׳ ראשים תתאין, הוא, בסוד אור האזן הגלוי אצלו ונסתם לגמרי מב׳ רישין תתאין, כנ״ל. וע״כ אומר עליו, שאינו מתלבש כלל בב׳ רישין תתאין, כלומר שאור האוזן שבו אינו מתפשט כלל לב׳ הרישין כתרא ומו״ס, והוא משום הפרסא החזקה המגבלת עליהם מלמעלה, שה״ס המסך המשמש ברדל״א ממטה למעלה הנעשה עליהם לגבול חזק, באופן, שאי אפשר לו עוד שיתבקע להאיר להם אור האזן, כמו שקרהבפרסא דנקודים. וזה שאמרו בזוהר, דא לעילא מן דא, כלומר שנעלם למעלה מהם, ואין אורו הגדול מתפשט כלום לגו מן הרישין התתאין, כאמור. אמנם הז׳׳ת דרדל״א שנמצאים למטה מהפרסא שבפה דרדל״א, הרי גם המה חסרים מאור האזן וע״כ מתלבשים בא״א.
וזה אמרו, (באות ל׳) והענין הוא וכו' כי גולגלת מקיף המה ובתוך הגולגלת הזה יש בתוכו בחי׳ מוח סתום מאד מלבד מו"ס דא״א וכו' ונקרא בשם אוירא וכו' עכ״ל. ויש כאן עמקות, כי הנה שמעת אשר הפרסא הישנה דב״ן שממעל לרדל״א, יש בה הרשימה של הבקיעה שנעשה בה בזמן גדלות נקודים ע״י אור חדש דנה״י דא״ק, וע״כ נבחן משום זה, שיש בחי׳ חללים וביקועים ואויר פתוח בגלגלתא שלו, ודרך שם מקבל אור האוזן דא״ק שמטרם עליית מ״ן כנ״ל, כי פרסא וגולגלתא ענין אחד, שה״ס מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, עש״ה. משא״כ בראש דא״א, שכבר פרסא החדשה החזקה דמ״ה סותמת עליו ממעל לגלגלתא שלו, דהיינו במקום פה דרדל״א כנ״ל, ונבחן משום זה, אשר הביקועין דגלגלתא שלו שמצויים בו בהכרח נסתמין, דכל הכחות שבעליונים נפעלים בתחתון כנודע, וא״כ יש גם בגלגלתא דא״א בחי׳ ביקועים, אמנם המה נבחנים לנסתמים מאד, והיינו משום פרסה דמ״ה החופפת עליו ממעל לגלגלתא שלו, ואינה נותנת לביקועין שיפתחו עוד, כמו בזמן גדלות נקודים כנ"ל, ע״ש.
אמנם תראה שהרב מכנה את הביקועים הללו הנסתמים בשם מוח סתום, וגם בשם מוחא דאוירא, והיינו על שם הגדלות דא״א, אשר אז האי רדל״א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין כתרא למו״ס כמ״ש באדרא ומביאו הרב לקמן, והוא שבעת גדלות נמצא הרדל״א שמקבל אור האוזן דרך נקבים הפתוחים בגלגלתא שלו בשפע גדול, שהרי פרסא דב״ן אינה סותמת עליו כנ"ל, ואז אחזי נהוריה לאותם הביקועים הסתומים הנמצאים בגלגלתא דא״א. ואע״פ שאינם יכולים להפתח לגמרי, מ״מ בסיבת שפע אור האוזן שנתרבה ברדל״א, מזדככת מאד הפרסא הזו שבינו ובין א״א, ואז הארתו באה ומתפשטת דרך הסתימות הללו שבגלגלתא דא״א, ונעשה למוח שלם בפני עצמו, שנק׳ מוחא דאוירא.
וזה אמרו, (באות נ׳) והנה המוח העליון ההוא שבכתר א״א, הנק' בשם אוירא, אע"פ שבערך כתר עצמו הוא נקרא בשם מוח שבו, עכ״ז הוא נעשה גלגלתא ממש, בערך חכמה דא״א שהוא מו"ס דא״א, וכו' עכ״ל. פירוש, כי כבר ידעת, שבה״פ דנקודים נעלם רק ראש א׳ מן הפרצוף שה״ס גלגלתא ועינים, העומד מחזה עד הטבור דא״ק, וראש דנקודים מתחיל מראש הב', שהוא ראש דע״ב שה״ס אח״פ העומד מפי הטבור עד היסוד דא׳׳ק, אמנם בה״פ דאצילות שהם ממ״ה החדש, נעלמים ב׳ ראשים מן הפרצוף, כי מלבדראש הא׳ שה״ס גלגלתא ועינים הנעלם גם בנקודים, יש כאן העלם גם בחלק מראש הב' דהיינו לבחי׳ אוזן, שגם הוא אינו מצטרף לפרצוף מ״ה, ואין בראש המ״ה אלא בחי׳ חוטם פה לבד. וב' ראשים הקודמין לחו״פ נעשו בו לב׳ מקיפים דראש הא׳ שה״ס גו״ע נק׳ מקיף גדול, וראש הב׳ שה״ס אזן נק׳ מקיף קטן, כמ"ש באורך לעיל בפמ"א דף תש׳׳צ ד״ה ולא עוד עש"ה. ותדע שהמה הם הג׳ ראשים שבכאן, הנק׳ גלגלתא אוירא ומו״ס, אשר רק מו״ס נחשב לראש דא״א, אמנם גלגלתא ואוירא ה״ס ב׳ מקיפין, כמ״ש שם.
וכבר נתבאר בד״ה אמנם, אשר מוחא דאוירא אינו משיג זולת בעת גדלות, אמנם בעת קטנות, נבחנים ב׳ הראשים גלגלתא ואוירא לראש נעלם אחד. וכבר ידעת, שגלגלתא כולל ב׳ הספירות גלגלתא ועינים, שהם כו״ח דראש, ואוירא ה״ס אוזן שהיא בינה דראש, כמ״ש בדיבור הקודם עש״ה. ונתבאר לעיל בד״ה אמנם, שאלו הביקועים הנמצאים סתומים מכח הפרסא נבחנים למוחא דאוירא, אלא בעת קטנות מכונים מוח סתום משום החסרון דאור האוזן דעליון. ונודע שבאורות גדלים התחתונים מתחילה, ולפיכך נבחן אשר גלגלתא ועינים ואוזן, שהם כח״ב דראש, כלולים יחד בשם גלגלתא, באופן, שעדיין אין כאן ב׳ מקיפין מקיף גדול דכו״ח ומקיף קטן דבינה. אלא רק מקיף אחד קטן דבינה, שה״ס מוח סתום הנ״ל, שבתוך הביקועים שבגלגלתא, אמנם בחי׳ כו״ח הכולל בגלגלתא שנקרא מקיף גדול, נעלם בקטנותו לגמרי.
וזה אמרו, (באות נ׳) והנה המוח וכו' הנקרא בשם אוירא אע״פ שבערך כתר עצמו הוא נק' בשם מוח שבו, וכו': פירוש, כי זה המוח הסתום שבביקועים ונקבים דגלגלתא שה״ס מקיף קטן דבינה, הנחשב אמנם בחי׳ מוחא כלפי מקיף הגדול שהוא גלגלתא עצמו. עכ״ז הוא נעשה לגלגלתא ממש בערך חכמה דא״א, שהוא מו"ס שבו. דהיינו כדאמרן, שבעת קטנות אין כאן רק מקיף קטן לבד המיוחס לבחי׳ מוח הסתום, באופן שאין עתה רק ב׳ ראשים, וע״כ או״מ קטן בלבדו נבחן עתה לבחי׳ גלגלתא לראש דא״א שהם מוח הסתום שבתוך הגלגלתא, ומו"ס, דהיינו: או"מ קטן וא״פ, אמנם בחי' כתר וחכמה שה״ס מקיף הגדול, נעלם עתה לגמרי, ואינו עולה אפי׳ בשם גלגלתא, כי גלגלתא יורה או״מ מלשון כותרת, כנ״ל בדברי הרב, אשר או״מ הזה אינו מושג רק אח״כ בגדלות, כשמזדככת הפרסא שמתחת רדל״א, שאז מזדככים הסתימות שבגלגלתא, ואור האוזן מרדל״א מתפשט בהם, אשר אז נאצלים לבחי׳ ע״ס שלימות שנק' מוחא דאוירא, ובזה נמשך גם המקיף הגדול דכו״ח למקומו בע״ס דגלגלתא, ואז יש לו ג' ראשים: ב׳ העליונים לב׳ מקיפין, וראש הג' בבחי׳ או״פ המתחבר לפרצוף.