ת) וא"ת עדיין קשה הדבר לומר, שהאחוריים יעלו ברישא דעתיק ופנים באו״א. הלא או״א גרועים מגופא דעתיק. וי״ל לזה תשובה, ובכללה יתורץ תמיהות אחרות שיש כאן בספיקות האלו. הנה נת״ל כי יש בחי׳ שהפנים מעולים מהאחוריים ויש בחי׳ שהאחוריים מעולים מן הפנים, כי בערך שאור הפנים הוא המחברם לחזור פב״פ, נמצא כי אור הפנים גדול, ובערך שהאור של האחוריים הם בונין כל פרצוף העיקרי אבל אור הפנים אינו רק להחזירו פב״פ, לכן אור האחוריים גדול מאור הפנים.
והנה כיון שיש ב׳ בחי׳ אלו, נכריע ונאמר, כי ודאי הוא, כאשר אלו ב׳ בחינות פנים ואחוריים באים ביחד, אז ודאי שאור הפנים מעולה, לפי שהוא בא בסוד תוספת, על היות לו כבר אור האחור, שזה נתרבה ונתוסף עליו ומחזירם פב״פ. ולכן אמרנו בספק ב׳, שאפשר לומר שאור הפנים עלו למעלה בראש, ואור האחוריים נשאר למטה בגופא דיליה. אבל בספק הג׳, שלא בא בעתיק רק בחי׳ אחור לבד, אז אין לומר שגם בחי׳ הפנים יבאו ויהיו למטה בגופא דעתיק, דא״כ הרי הם מחוברים, ואיך יהיו הפנים למטה והאחור למעלה, לכן נשאר הפנים באו״א, ואור האחור יעלה בעתיק. שכיון שאינן מחוברים יחד בפרצוף א׳, ודאי הוא שאור האחור גדול מאור הפנים, כי אם אור הפנים לא נתוסף על האחור, אלא שיהיה לבדו, הנה גרוע וקטן מאור האחור, לכן נשאר לאו״א.
(מ״ק. ולי הכותב נשאר לי ספק, והוא שכבר למדנו שמן הכתר של ס״ג אינו לוקח העתיק רק ה״ר כנ"ל. ולי יש ספק אם נאמר שכולם נתערבו עם כתר שבכתר דמ״ה לבדו, או אם נאמר שאלו הה׳ אורות כיון שהם בחי׳ פרצוף אחד, אח״כ גדלו ונכפלו ונעשו פרצוף אחד מי״ס, ואז היו הי׳ ספירות אלו נגד י״ס דכתר של מ״ה ע״כ.)
ת) יש בחי׳ שהפנים מעולים מהאחוריים ויש בחי׳ שהאחורים וכו': כאן מכנה הכלים דבד״ק חי״ה בשם כלים דפנים. והוא מטעם שאומר לפנינו, כי הוא המחברם לחזור פנים בפנים, שבהיות הכלים התחתונים אח״פ שהם בד״ק חי״ה חסרים בראש הפרצוף ולא נשאר שם אלא הכלים דכתר חכמה שה״ס אוכ״ל מספר״ת לבדם, אז נבחנים שהם אב״א, כי אין שם אלא אורות דרוח נפש בכלים דכתר וחכמה שנק׳ זה אב״א כנודע. אמנם בעת אשר הכלים דבד״ק חי״ה חוזרים ומתחברים עם הכלים דאוכ״ל מספר״ת לפרצוף אחד, אז הורד המסך מהחכמה אל המלכות למקומו, ויוצאים מזווג זה נרנח״י שלימים, אשר אורות חיה יחידה מתלבשים באוכ״ל מספר״ת, ואורות דנשמה רוח נפש מתלבשים בבד״ק חי״ה. והנך מוצא שהכלים דבד״ק חי״ה, אע״פ שהם עצמם בחי׳ ז״ת, ואח״פ שיצאו לבר מהמדרגה שאינם מושבים שם זולת בסוד תוספת ולא בקביעות, מ״מ גדלה מעלתם מאד, כי א״א לפרצוף שישיג בחי׳ ג״ר ופב״פ זולתם, כאמור.
וזה אמרו, כי בערך שאור הפנים הוא המחברם לחזור פב״פ, נמצא כי אור הפנים גדול. כלומר, שאותם הכלים דבדק חיה שנק׳ בחי׳ פנים ובחי׳ תוספת, ערכם גדול בזה שהמה בחזרתם לפרצוף נמצאים מחזירים לפרצוף בחי׳ פב״פ וג״ר כנ״ל, וע״כ אפשר לומר שהמה יותר מעולים מהכלים דאוכ״ל מספר״ת, ואע״פ שהמה כלים דכו״ח והמה בקביעות בפרצוף, מ״מ בהם עצמם בהיותם לבדם, אין בהם אלא ג״ר לבד שהם אב״א, וא״כ הכלים דבד״ק חי״ה יותר חשובים, שמחמתם שבים האורות דפנים, כאמור.
וזה אמרו, ובערך שהאור של האחוריים הם בונים כל פרצוף העקרי, אבל אור הפנים אינו אלא להחזירו פב"פ וכו'. כלומר, כי אור דאחוריים המלובש בכלים דאוכ״ל מספר״ת, יש להם מעלה זו שהמה עיקר בנינו של הפרצוף, כי המה הכלים הקבועים בו לעולם בלי תוספת ובלי מגרעת, אבל אור הפנים המושב לפרצוף ע״י הכלים דבד״ק חי״ה, אינו נשאר שם בקביעות, אלא בבחי׳ תוספות, והוא שם רק בדרך עולה ויורד. וזה אמרו, ולכן אור האחוריים גדול מאור הפנים. כי המה בקביעות בפרצוף, כאמור.
ודאי שאור הפנים מעולה לפי שהוא בא בסוד תוספת וכו': כלומר, דאחר שמתחברים הכלים דבדק חיה לפרצוף, אז אותם אורות האחורים שהיו באוכ״ל מספר״ת חוזרים ויורדים למקומם, דהיינו לכלים דבדק חיה, שהם בחי׳ ז״ת וכלים אמיתיים דאורות ההם, ואור הפנים שבא בסוד תוספת מתלבש אז בכלים העליונים, דהיינו באוכ״ל מספר״תכנ״ל, וא״כ ודאי הוא שבשעה שישנם שניהם בפרצוף, הרי אור הפנים למעלה בראש ואור דאחוריים למטה בגוף. אמנם בשעה שחוזרים ונפרדים מהכלים דאוכ״ל מספר״ת, חוזרים ונעלמים אורות דג״ר ואורות דרוח נפש עולים לכלים דאוכל מספרת כנ״ל, א״כ אור דרוח נפש יותר חשוב מאורות דג״ר בשביל הפרצוף, משום שאורות דרוח נפש אינם מסתלקים ממנו לעולם ומאירים ובונים אותו תמיד בכל עת, והבן היטב. וכבר ידעת אשר אור דג״ר נק׳ אור הפנים ואור דרוח נפש נק׳ אור דאחורים.
לכן נשאר הפנים באו״א: כלומר, הכלים שמחזירים את הפנים שהם בדק חיה, ולהיותם בחי׳ ז״ת דג״ר דחו״ב דב״ן ע״כ שייכים לאו״א דאצילות, שנטלו ז״ת דחו״ב דב״ן כנודע.
שאינם מחוברים יחד בפרצוף אחד ודאי הוא שאור האחור גדול וכו': כלומר, אורות דרוח נפש שנשארו בכלים דאוכל מספרת גדול מבחי׳ אור הנשאר בכלים דבדק חיה. אבל ודאי שאין אז בהם מאור הפנים ולא כלום, שהרי אפי׳ בהיותם מחוברים בפרצוף אין בהם אלא אור האחור, אלא מכנה אותם בשם אור הפנים להיותם הסיבה לאור הפנים כנ״ל, וע״כ הוא שם מושאל לבד. וזכור זה ואל תתבלבל, כי לא יתכן כלל אפי׳ לחשוב ולהרהר שיהיה אור האחור שהוא נ״ר ובחי׳ ו״ק גדול מאור הפנים שהוא תמיד בחי׳ ג״ר ולא זולת, כנודע. גם לא יצוייר כלל שיהיה אור הפנים לבדו בלי נפש רוח, שהרי דרך האורות שהתחתונים באים מתחילה לכלים ולבסוף באים העליונים כנודע. אלא כאמור שהוא שם מושאל מתוך סיבה הנ״ל, וגם מטעם שאור האחור משמש בפרצוף בקביעות ובונה אותו תמיד כנ״ל.