ט) ספק הב׳ והוא, אם נאמר שג״כ היה מקיף דמ״ה, ונמצא עתה שיש או״פ א׳ דמ״ה, וב׳ מקיפים: א' הוא מקיף דמ״ה, עוד אור פנימי דב״ן אשר נעשה מקיף אל מקיף דמ״ה.
ט) ספק הב' וכו׳ שיש או״פ א׳ דמ"ה וב' מקיפים וכו': וזו היא החלוקה הב׳ מבחינה הא׳ הנזכר לעיל בדברי הרב, אשר הגם שאו״מ דמ״ה אינו ראוי שיתחבר עם הב״ן למעלה מטבור דא״ק, משום שאין שם מקום חסרון שיצטרך להתפשטות ב׳ להשלימו, כנ״ל בפמ״א דף תשכ״ב ד״ה או, מ״מ אפשר שגם או״מ דמ״ה יצא ג״כ למעלה מטבור, דהיינו ממצח דראש א׳ דב״ן עד פי הטבור, אלא שאינו מתחבר שם לפרצוף אחד עם או״מ דב״ן, משום שאינו צריך לו, עש״ה.
ולפי״ז עדיין אין שום התפשטות דה״ר דכתר ב״ן לבחי׳ מטבור ולמטה דא״ק, דהיינו לפנימיות ראש דעתיק, משום שעומד לעצמו בלבדו בבחי׳ ראש א׳ דב״ן ממצח עד פי הטבור ושם מסתיים, כי אינו מתחבר עם מ״ה להתפשט ג״כ כמוהו מטבור ולמטה לג״ר דעתיק.
וזה אמרו, ונמצא עתה שיש או"פ א' דמ"ה. כלומר, שאין שום התפשטות מה״ר דכתר ב״ן לפנימיות דראש עתיק, כי לרוב שלמותו אינו מתחבר כלל עם המ״ה. ונמצא, שאין בראש דעתיק בפנימיותו, זולת כח״ב דמ״ה לבד. אמנם יש שם ב׳ מקיפים, דהיינו או״מ דב״ן ואו״מ דמ״ה, אלא שאינם מתחברים זה לזה, כאמור.