ז) אבל בחי׳ האחורים של הכלים שלהם הם עלו בחו״ב דכתר דמ״ה, לפי שאין כאן בחו״ב דמ״ה שום כלי כלל, שכאשר לא יש או״פ ואו״מ להכות זה בזה, אינו נולד ומתהוה בחי׳ כלי כלל. וכאן אע״פ שיש בחי׳ מקיף דב״ן ופנימי דמ״ה, עכ״ז מקיף הזה אינו בחי׳ או״מ, אלא או״פ שנעשה מקיף לפנימי דמ״ה, ואינו יכול להוציא כלי ממ״ה, ולכן הוצרכו לעלות אותן האחורים של כלי הכתר דחו״ב דב"ן, אבל האורות שלהם לא עלו לטעם הנ״ל.
ז) לפי שאין כאן בחכמה ובינה דמ״ה שום כלי כלל, שכאשר לא יש או״פ ואו״מ וכו׳: כמ״ש הרב לעיל בענף ו' אות ע', שהוית הכלים באה מכח הביטוש דאו״פ ואו״מ בצאתם מפה דראש ולמטה, דהיינו באורות הנמשכים ממעלה למטה, כמ״ש שם בפמ״א ובפמ"ס עש״ה וכמ״ש בפמ"א בענף הקודם, שאין בחי׳ כלים רק מהמסך והמ״ן ולמטה, משא״כ בראש הא׳ שהמסך משמש שם ממטה למעלה אין שם כלים. ולפיכך לפי הבחינה הא׳, דהיינו שאין ראש הא׳ דב״ן מתחבר כלל עם המ״ה משום שאין צריך לו, כי בו לא היה הסתלקות האורות, וא״כ יצאו ה״ר דכתר ב״ן בראש א׳ דב״ן ממצח ולמטה בלבדו ומסתיים בפי הטבור. וראש המ״ה מתחיל מפה דראש הא׳, דהיינו מפי הטבור ולמטה, עד סיום גופא דא״ק. ונמצא ה״ר דכתר ב״ן שנעשה מקיף לכח״ב דכתר מ״ה. וכח״ב דכתר מ״ה המה עתה בבחי׳ ראש א׳ דמ״ה. ולפי״ז אין בחי׳ כלים בראש המ״ה להיות המסך שלו עומד בבינה ומשמש ממטה למעלה. ונודע שראש א׳ נק׳ או״מ משום שאין בו כלים.
וזה אמרו, שכאשר לא יש או״פ ואו״מ להכות זה בזה אינו נולד ומתהוה בחי׳ כלי כלל עכ״ל. ראש הא׳ מורה על או״מ כנ״ל, ואו״פ היינו הנמשך מפה דראש הא׳ ולמטה שכבר האור מלובש בכלי, דמשום שמקבל האור מהמסך שלמעלה הימנו, נוהגת בו העביות של המסך, גם בחי׳ הכאה דאו״מ עליו, שה״ס ה׳ דרגות הזדככות המסך, כמ"ש שם. והנה כאן עדיין לא יש או״מ ואו״פ מבחי׳ המ״ה עצמו, כי אע״פ שאנו מכנים את הראש דמ״ה בשם או״פ. היינו רק ביחס ראש הא׳ דב״ן הנמצא ממעלה לטבור, שהוא או״מ העליון עליו מצד הב״ן, ובערכו נבחן המ״ה לאו״פ, משום שיוצא מפה שלו ממעלה למטה כנ״ל. משא״כ ביחס המ״ה כלפי עצמו, הריהו עדיין בבחי׳ ראש הא׳, ויציאה הראשונה לו, כי מתחיל מטבור ולמטה כאמור, וע״כ הוא בערכו עצמו בבחי׳ או״מ, כלומר בלי כלים כלל.
וזה אמרו, וכאן אע״פ שיש בחי׳ מקיף דב״ן ופנימי דמ״ה עכ״ז מקיף הזה אינו בחי׳ או״מ אלא או״פ שנעשה מקיף לפנימי דמ״ה עכ״ל. כלומר, שהם ב׳ בחי׳ מיוחדות שאינם ענין זה לזה משום שלא נתחברו כלל, להיות שהב״ן אינו צריך אליו כנ״ל, וע״כ יתכן לומר עליהם ששניהם או״פ, כי באמת גם ה״ד דב״ן בערך הממצח ולמעלה דראש הא׳, גם הוא מקבל האור ממעלה למטה, כנ״ל בפמ"א דף תשכ״א ד״ה וזה א״כ גם הוא או״פ כמו ראש המ״ה. גםאפשר לומר ששניהם או״מ, כי ה״ר דב"ן נחשב או״מ למ״ה בהיותו מבחי׳ למעלה מטבור, וראש המ״ה נחשב ג״כ או״מ בערכו עצמו, שעדיין אין בו כלים בערכו עצמו, כי המסך משמש בו ממטה למעלה, דהיינו בבינה שלו הנמצאת במקום הפה הכולל דראש הנקודים, כמ״ש לעיל.
ולכן הוצרכו לעלות אותן האחוריים של כלי הכתר דחו״ב דב״ן וכו': כבר נתבאר בפמ״ס דף תשנ״ד אות ב׳, שאח״פ דגלגלתא עצמם, ה״ס ג׳ הנקודות כתר חכמה בינה דנקודים, ונבחנים בשם ראש הב׳ או ע״ב, והוא משום דמתחילת אצילותם נחלק הגלגלתא לב׳ חצאים, וחצי העליון אינו בחשבון הפרצוף. וע״כ אח״כ כשהאיר יסוד דא״ק והוריד המסך מפי הטבור דא״ק שה״ס העינים לסיומא דגופא שה״ס פה דאח״פ, חזרו ונתיחדו ב׳ חצאי המדרגות דגלגלתא למדרגה אחת שלימה מה׳ כלים: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, ופה, ואז יוצאים בו ג״כ ה׳ אורות נרנח״י בשלימות. משא״כ מקודם זה בתחילת אצילותם שהיו נחלקים לב׳ חצאים, ואפילו בראש העליון לא היה בו אלא ב׳ ספירות גלגלתא ועינים, אשר ע״כ לא היה בו אלא ב׳ אורות התחתונים רוח ונפש לבד, שאור רוח היה בכלי דגלגלתא ואור נפש בכלי דעינים היינו בספי׳ החכמה, וג׳ אורות עליונים שהם יחידה חיה נשמה, היו חסרים שם לגמרי אפי׳ בראש הא׳ משום חסרון ג׳ הכלים התחתונים אזן חוטם פה שהם בינה ז״א ומלכות, כנודע שחסרון כלים תחתונים גורם חסרון בעליונים דאורות, ולפיכך לא היה בראש התחתון זולת אור הנקבה לבד שהוא אור הנפש שמקבל מראש העליון.
אמנם אחר שהאיר יסוד דא״ק והוריד המסך מעינים לפה וחזרו ונתחברו לראש אחד, א״כ קנה ראש העליון את אח״פ שחסרו לו, אז נמשכו לו גם ג׳ אורות העליונים שחסרו לו וכל אור בא בכלי המיוחס לו. כי אורות רוח נפש שהיו בכתר וחכמה ירדו משם לחוטם ופה, ואורות יחידה חיה נשמה באים בגלגלתא עינים ואוזן, ואורות החדשים האלו שהם יח״נ, וכלים חדשים אלו שהם אוזן חוטם פה, מכונים בשם תוספות, להורות שאינם קבועים בפרצוף, משום שלא היו כן בתחילת אצילותם.
והנה מטעם זה לא נתבטל בחי׳ ראש התחתון דתחילת אצילות שהם אח״פ הקודמים, ואע״פ שחזרו ונתחברו עם ראש העליון כאמור, היה זה רק להשלים ראש העליון בלבד שיהיה ראוי לנתח״י שלימים, ונבחן זה שעלו לשם למ״ן בשעת יציאת האורות והשאירו כחם שם. באופן שגם המה בעצמם אחר שהשלימו לראש העליון חזרו ונתפשטו משם למקומם, כלומר, לבחי׳ ראש ב׳ כמו בתחילת אצילותם, ואז עלו אליהם בחי׳ כלים תחתונים ז״א ומלכות ממדרגה הנמוכה מהם, דהיינו מז״ת דנקודים, באופן שגם המה נשלמים בה׳ כלים שלימים. כי מעיקרא היה בהםאח״פ שהם כתר חכמה בינה, ועתה קנו ג״כ ז״א ומלכות מכח העליה דהתחתון, ואז יצאו גם בהם ה׳ אורות נרנח״י בשלימות, בה׳ הכלים כח״ב זו״ן שנשלמו. אמנם גם ז״ת דנקודים לא נתבטלו מכח עלייתם לאח״פ, אלא שהויתם שמה נבחנת בשם מ״ן, כלומר כדי להשלים הכלים החסרים שם לזווג השלם, באופן שאחר זה חוזרים למקומם, כנ״ל אצל ראש התחתון הנק׳ אח״פ. וזכור זה לכל המקומות. גם תזכור הכלל הזה, שאע״פ שבערך העליון נבחן התחתון באח״פ, מ״מ כלפי עצמו נבחן לגלגלתא ועינים, ומדרגה היותר תחתונה הימנו נבחנת לאח״פ שלו, ועד״ז תמיד ממדרגה למדרגה בכל המדרגות דב״ן.
ויתבאר לך בזה כל דברי הרב לעיל בענף כ׳ בענין עליית זו״נ למ״ן וענין העמדתם שם את חו״ג כל עוד שאינם יוצאים משם, עש״ה. דהיינו להשלמת הכלים החסרים שם, ותבין בזה ההבחנות דכלים דפנים וכלים דאחורים עש״ה. והצריך לעניננו הוא מ״ש שם בענף כ׳ אות ד׳, וז״ל, ונמצא כי בודאי הוא שבערך בחי' זו יותר גדולה הארה של החו"ג הבאים להם מחדש מההארה שהיתה להם בראשונה, לפי שהארה ראשונה הניחם בבחי' אב״א, והארה זו החדשה החזירם פב״פ, ונמצא כי הארה זו המחודשת נק' פב״פ. אבל בערך בחי' אחרת לא תקרא אלא בחי' אב״א, לפי שלא הגדילה רק בחי' האחוריים וממילא הוחזרו פב״פ מאילהם, ובבחי' זו תהיה הארה זו פחותה וגרועה מראשונה, כי הראשונה תיקנה ועשתה כל הפרצופים כולם שלימים, וזאת לא עשתה רק הגדלת חצי האחוריים עכ״ל. עו״ש בסמוך מבחין בין כלים דפנים דאו״א ובין כלים דאחוריים דאו״א, שכלים דאחוריים שנתבטלו מאו״א ה״ס האותיות בד״ק חי״ה, וכלים דפנים שנשארו באו״א ולא נתבטלו בזמן שביה״כ ה״ס אוכ״ל מספר״ת עש״ה. וזכור אותם היטב בכל המשך הדרושים שבכאן.
פירוש הדברים, שכח״ב דנקודים העומדים מטבור עד סיומא דגופא באח״פ דגלגלתא כנ״ל, אשר אח״כ בכח עלייתם של ז״א ומלכות מז״ת דנקודים נשלמו בהם ה׳ הכלים כחבזו״ן הצריכים לזווג השלם דנרנח״י, הנה צריך להבחין בהם מה שקבוע בהם. דהיינו שבא להם מתחילת אצילותם, ומה שנתחדש בהם אח״כ ע״י הארת יסוד א״ק, שהמשיך הכלים ההם. וזה אמרו שאוכ״ל מספר״ת ה״ס הכלים הקבועים דחכמה בינה דנקודים, דהיינו כמו שיצאו בתחילת אצילותם בבחי׳ חצי מדרגה התחתונה דגלגלתא דהיינו באוזן חוטם פה שלה כנ״ל. והכלים בד״ק חי״ה היינו אותם הכלים שיצאו ונתחדשו בהם מכח ז״א ומלכות שעלו ונתחברו אליהם להשלמת ה׳ כלים בהם. כי אע״פ שז״א ומלכות אלו חזרו אח״כ ונתפשטו למקומם כנ"ל, מ״מ חידוש הכלים שהשלימו בכח״ב נשארו שמה בצורתם ממש, כל זמןשנתקיימו זו״ן אלו במקומם למטה, כמ״ש שם.
וזה אמרו, שהארת החו״ג הבאה להם מחדש גדולה מהארה שהיתה להם בראשונה, לפי שהארה ראשונה הניחם בבחי' אב״א, והארה זו החדשה החזירם פב״פ עכ״ל. כלומר, אע״פ שהכלים החדשים שנתעלו מכח הארת יסוד א״ק, הם הכלים התחתונים ז״א ומלכות כנ"ל. והכלים שהיה להם בראשונה הם הכלים העליונים כח״ב, מ״מ כלים החדשים דתוספת עדיפי, שהרי בטרם שנתוספו שם לא היה בכלים דכח״ב דנקודים, אלא אור הנקבה ואור הנפש, כנ"ל שנק' אב״א, כמ״ש שם. משא״כ אחר שנתוספו שמה כלים דז״א ומלכות הרי נשלמו בה׳ כלים, וע״כ נעשה בהם זווג שלם, ויצאו ה׳ אורות נרנח״י בשלימות שנק׳ פב״פ. וזה אמרו, נמצא כי ההארה המחודשת נקרא פב״פ. כי משום זה אפשר לקרא לחידוש הכלים דתוספת בשם כלים דפנים. והכלים שהיה להם מראשונה דהיינו כח״ב שהם אוכל מספר״ת, בשם כלים דאחורים.
וזה אמרו, אבל בערד בחי' אחרת לא תקרא אלא בחי' אב״א, לפי שלא הגדילה רק בחי' אחוריים. כלומר, דאם אנו מסתכלים בבחינת מה שהשלימו את כח״ב, הרי לא השלימו להם אלא כלים התחתונים לבד שהם ז״א ומלכות, כי לא היה חסר בהם יותר כנ״ל. ולפיכך אפשר לקרא לזה התוספות שנתחדש מכח עליית ז״א ומלכות לכח״ב שהם בד״ק חי״ה, בבחי׳ כלים דאחוריים, ובחי׳ הכלים הקבועים דהיינו כח״ב שהיה בהם מתחילת אצילותם בשם כלים דפנים, דהיינו בהיפך מהנ״ל.
ובענין חילופי השמות הללו צריך שתבין מה הכריח לו להרב להחליף כינויים אלו של זה בזה. גם צריך שתבין הגדר שבהם, כי סוף סוף איזה נק׳ פנים ואיזה נק׳ אחור. אמנם כבר נתבאר לך בענה״ק, שאין הכלי נבחן רק לפי האור המלובש בו, ואם אפילו הכלי הוא דכתר אבל מלובש בו אור הנפש, אז נקרא בשם ספירת אור הנפש, דהיינו ספי׳ מלכות, כי אנו מגדירים תמיד שם הספירה רק ע״פ הארתה, זולת במקום הנחוץ לנו לנתח ולפרט ענינה להבנת איזה ענין, אז חודרים אנו לתוכנו של הכלי לפי שורשו עצמו.
ובזה מובן, שהכלים המכונים אוכ״ל מספר״ת דהיינו כלים דכח״ב שמלבישים מטבור עד סיומא דגופא דא״ק, שה״ס אח״פ דגלגלתא דנקודים, אשר בתחילת אצילותם לא היה בהם אלא אור הנפש כנ״ל ודאי הוא שנקראים אז כלים דאחור ולא פנים. כי זה הכלל, אשר כל זמן שלא יש בכלים מאורות דג״ר שהם נשמה חיה יחידה נקראים בשם כלים דאחוריים, בלי להתחשב כלל בתוכנם של הכלים לפי עצמם כנ״ל, וזה ברור. ולפי״ז מובן ג״כ אשר אח״כ כשהאיר יסוד דא״ק והעלה להם הכלים דזו״ן, שה״ס הכלים המכונים בד״ק חי״ה, שאז יצאו בהם ה׳אורות נרנח״י בשלמות כנ״ל שירדו אורות דנפש רוח בכלים דבד״ק חי״ה ואורות נח״י באו בכלים דאוכ״ל מספר״ת, א״כ מובן בבירור שאז נקראים הכלים אוכ״ל מספר״ת בשם כלים דפנים, שהרי אורות ג״ר מלובשים בהם, וכלים בד״ק חי״ה נק׳ כלים דאחור, שהרי אורות נפש רוח מלובשים בהם.
אמנם בזמן שביה״כ דז״ת דנקודים, שגרמו אשר גם הכלים דאחורים דאו״א הנק׳ בד״ק חי״ה חזרו ונתבטלו ונפלו למטה, ולא נשארו שמה זולת מה שהיה בהם מתחילת אצילותם, דהיינו כלים דאוכ״ל מספר״ת, ונמצא משום זה שחזרו ונעלמו גם אורות דג״ר שהיו בכלים דאוכ״ל מספר״ת אלו ולא נשאר בהם אלא אור הנפש בלבד כמו מתחילה, א״כ ברור הוא, שחזרו אוכ״ל מספר״ת לבחי׳ כלים האחוריים. ותדע, אשר רק במקום זה ובשעה זו שאנו רוצים לדבר מכלים דבד״ק חי״ה כלפי מה שאינם מתחברים עם אוכ״ל מספר״ת אנו מוכרחים לכנותם לפי שעה בשם כלים דפנים, והיינו על שם שבסיבת העדרם מהפרצוף נאבד אור הפנים מהפרצוף, ואם יחזרו לפרצוף מחזירים ג״כ אור הפנים לשם, ולהבחנה זו אנו מכנים אותה לפי שעה בשם כלים דפנים. ואע״פ שהכלים הללו אינם כלל בחי׳ פנים לעולם, שהרי אפילו בזמן הגדלות בטרם שנתבטלו שהיו עוד מחוברים בפרצוף, מ״מ לא היה בהם עצמם זולת אור דאחוריים כנ״ל, ואין צ״ל אחר שירדו ונתבטלו בזמן שאבדו מעלתם לגמרי, ודאי שאינם בחי׳ פנים כלל, אלא שנקראו כן בשם מושאל מטעם הנ״ל. וזכור זה לכל המקומות.
והנה נתבאר לעיל בפמ״א דף תשכ"ד ד״ה והנה, אשר מ״ה החדש שיש לו כח״ב בראש שה״ס גלגלתא עינים ואזן, הריהו משיב ג״כ בחי׳ האזן לראש דב״ן, שנתבטלה ויצאה מראש דב״ן בסיבת שביה״כ, שהרי שם כל ג׳ הכלים אזן חוטם פה אינם בקביעות אלא בבחי׳ תוספת, וע״כ גם כלי דאוזן חזר ונתבטל ויצא מהראש בזמן שביה״כ. והנה עתה בביאת מ״ה החדש שיש לו כח״ב בראשו, נמצא שמחזיר גם את בינה דב״ן לראש, עש״ה כל ההמשך. והנה לפי זה נמצא שמ״ה חזר והעלה איזה חלק מהכלים דבד״ק חי״ה הנז', דהיינו מבחי׳ בינה שבהם, והשיבם לראש כמקודם שביה״כ, אשר בשיעור זה חזרו או״א והשיגו בחי׳ אורות דג״ר כמו שהיה להם מטרם הביטול, וה״ס ג״ר דנשמה לבד, משום שעדיין לא נתעלו ונתחברו כל ג׳ הכלים אח״פ לגלגלתא ועינים כמו שהיה בזמן גדלות דנקודים, אלא רק בינה שה״ס אזן הוחזרה לראש, וא״כ אין כאן אלא ג״ר מבינה לבד. ובזה תדע שכל הספיקות האמורים כאן בג״ר וד״רדחו״ב, אינם אלא מבחי׳ ג״ר דנשמה לבד, כי יותר מזה לא נתעלה עתה בכח המ״ה, כאמור. וזכור זה לכל המשך הדרושים שלפנינו.
וזה אמרו, ולכן הוצרכו לעלות אותן האחורים של כלי הכתרים דחו"ב וכו'. פירוש, כיון שלפי הספק הזה שעוסק בו כאן, נבחן שאפי׳ הכתרים דחו״ב שנתעלו בסגולת המ״ה מכח בינה שלו, אינם מתלבשים בראש דעתיק אלא בז״ת שלו, כמ״ש זה בסמוך, א״כ ודאי שלא נשאר בג״ר דנקודים המלובשים בראש דעתיק, זולת כלים דאחורים דכתרים דחו״ב, כנ״ל דף תשכ״ד ד״ה והנה, שהם מהכלים שנק׳ אוכ״ל מספר״ת. כלומר, אותם הכלים הקבועים בהם מתחילת אצילותם, אשר המה לא נתבטלו מעולם ולא ירדו משם בסיבת שביה״כ. באופן, שנמצאים עתה בראש דעתיק, ג׳ כלים שהם: כלי דה״ר דכתר דנקודים שבה מתלבש כתר דעתיק דמ״ה וב׳ כלים דאחוריים דכתרים דחו״ב שבהם מתלבש חו״ב דעתיק דמ״ה. ובזה נבחן ג״כ שנתעלו עי״ז אחורים דחו״ב מבחי׳ אחורים לבחי׳ פנים, שהרי חו״ב דעתיק אורות דפנים המה ומלובשים באחורים דכתרים דחו״ב, וא״כ הרויחו בהם בחי׳ ג״ר. וזה אמרו, ולכן הוצרכו ״לעלות״, וכו׳ והבן. וזכור מאד כל המתבאר כאן, כי המה העיקרים להבין על ידיהם כל ההמשך בהספיקות דרדל״א, כי לא נוכל להכפיל אריכות זו בכל מלה ומלה.
אבל האורות שלהם לא עלו לטעם הנ"ל: שהרי נתלבשו בהם אורות המעולים יותר מהם, דהיינו אורות דחכמה ובינה דמ״ה כנ״ל, שהם בחי׳ אורות דפנים.