ז) והנה כפי הבחינה א׳ יש בה ב׳ ספיקות אלו, והם: אם נאמר שכיון שלא בא רק הפנימי דב״ן לבד, גם משם מ״ה לא בא רק הפנימי, ואז הפנימי דב״ן אשר שרשו הוא נקודות דס״ג כנ״ל, נעשה בחי׳ מקיף של או״פ דמ״ה, כי לעולם שם ס״ג גדול משם מ״ה בבחי׳ א׳ כנ״ל. ונמצא כי שם ב״ן הפנימי נעשה מקיף אל פנימי דמ״ה, ואם הענין כך, נמצא שיש עתה או״מ א׳ ואו״פ א׳ לבד. והוא, כי הכתר דכתר דמ״ה נעשה או״פ בכתר דעתיק, ואו״פ של ה״ר דכתר דב״ן נעשה אליו או״מ.
ז) והנה כפי הבחינה א׳ יש בה ב׳ ספיקות וכו׳: דכיון דאו״מ דב״ן שה״ס ממצח ולמטה עד הטבור אינו מתחבר עם או״מ דמ״ה, נמצא בזה שנבחן לאו״פ דב״ן. והוא משום החידוש דמ״ן שעלו למצח, הרי נעשה בו ממצח ולמטה תורת כלים, מתוך שמקבל האור מהמצח ממעלה למטה. וזהו שמכנהו הרב או״פ דב״ן. וראש המ״ה המתחיל מטבור ולמטה דא״ק עד סיום הגוף ה״ס או״פ דמ״ה, משום שמתלבש בכלים ישנים דב״ן, כמ״ש בענה״ק.
וזה אמרו, ואז הפנימי דב״ן ששרשו הוא נקודות דס״ג נעשה בחי׳ מקיף של או״פ דמ״ה וכו׳. פירוש, כיון שראש המ״ה מתחיל מלמטה מטבור דא׳׳ק במקום אח״פ דנקודים, א"כ או״פ דב״ן שה״ס ממצח עד הטבור, גבוה ממנו בחי׳ אחת להיותו מבחי׳ גלגלתא ועינים דנקודים, שה״ס ראש הא׳ שלא נצטרף כלל לבחי׳ נקודים, משום שאין בו כלים בזמן הנקודים והוא נבחן משום זה לבחי׳ הפרצוף העליון דנקודים שה״ס ס״ג דא״ק. וזה אמרו, ששרשו הוא נקודות דס״ג וע״כ נעשה לבחי׳ מקיף של או״פ דמ״ה וכו׳. נמצא שיש עתה: או״מ א׳ ואו״פ א׳ לבד.