ו) והבחי׳ הב׳ הוא, אם נאמר שאור המקיף ואו״פ של ב״ן, הוצרכו לבא להתתקן ולהתחבר בשם מ״ה.
ה-ו) הבחי׳ הא׳ וכו׳ והבחי׳ הב׳ וכו׳: כבר ידעת שבראש הא׳ דכל פרצוף אין לו כלים משום שהמסך משמש שם ממטה למעלה ואין העביות שבמסך שממנו מהותם של הכלים יכולה להתעלות למעלה ממקור יציאתה, ולפיכך ראש הא׳ אינו בחשבון הפרצוף, כמ״ש בענה״ק. אמנם נבחן לבחי׳ או״מ על הפרצוף, שמאיר אליו מחוצה לו.
גם נתבאר לעיל בפמ"ס דף תרנ"ד ד״ה והנה איך שכללות הראש דנקודים מתחיל בחזה דא״ק ופה שלו מסתיים עם סיומא דגופא דא״ק, אמנם מסיבת עליית מ״ן לעינים נחלק על ב׳ חצאים: שמעינים ולמעלה יוצא עיקר הראש דנקודים והוא מסתיים על פי הטבור. וחלק הב׳, הם אזן חוטם ופה, שמשום שכבר נמצאים למטה מהמסך העומד בעינים, ע״כ נבחנים שיצאו מתורת ראש הא׳, להיותם מקבלים האורות מהמסך ממעלה למטה, וע״כ יש בהם תורת כלים, והוא מתחיל למטה מטבור דא״ק ומסתיים עם סיום גופא. ונודע שפרצוף נקודים מתחיל רק מטבור ולמטה, דהיינו בחלק הב׳ הנזכר ששמה עומדים כח״ב דנקודים, וראש הא׳ שלמעלה מטבור אינו בחשבון הפרצוף של הנקודים משום שאין בו כלים, וע״כ הוא בחי׳ אור מקיף.
וכבר ידעת אשר מ״ה החדש נאצל ויצא מפה דראש הא׳ דנקודים הנזכר, וע״כ מתחילה קומתו מפי הטבור ולמטה, באופן שג״ר שלו מלבישים על מקום כח״ב דנקודים דזו״נ שלו מלבישים במקום ז״ת דנקודים. אמנם יש כאן מקום עיון, דכבר נתבאר אשר מ״ה החדש יוצא מן המצח דראש הא׳, שהרי המ״ן עלו למצח שה״ס בינה דגלגלתא דראש הא׳, ושם נעשה הזווג מאור העליון על המ״ן שעלו ומהזווג הזה נאצל ויצא מ״ה החדש. וא״כ, היתה צריכה להתחיל קומתו מהמצח דראש הא׳ דנקודים.
וזה ודאי שבערך ראש הא׳ דנקודים גופיה, נעשה בו חדשות מכח עליית המ״ן והמסך למצח שלו, משום שעכ״פ נמצא זה החלק שממצח ולמטה דראש הזה שכבר מקבל האור ממעלה למטה כמו שהיה בחלק אח״פ דנקודים. ונמצא משום זה שבחי׳ ממצח ולמטה עד פי הטבור דא״ק, נשתווה עתה לבחי' אח״פ המלבישים מטבור ולמטה דא״ק עד סיומא דגופא, כי שניהם מקבלים האורות מהמסך והמ״ן שעומדים במצח דראש הא׳ ממעלה למטה, והבן היטב.
וכבר נתבאר היטב בפמ״א לעיל דף תשי"ג ד"ה וביאורו הוא ענין מ״ה החדש שה״ס התפשטות ב׳ דנקודים המחזיר האורות והכלים דנקודים שנסתלקו, עש״ה. וע״כ צריכה להתחיל קומתו ממקום החסרון שבעליון כמו כל התפ״ב כנודע. וזה שמסתפק הרב, וז״ל, אם נאמר שאו״מ דשם ב״ן לסיבתרוב גדלותו לא הוצרך לו שיתקנוהו שם דמ״ה וכו׳, כוונתו על ראש א׳ דב״ן שלמעלה מטבור שה״ס או״מ דנקודים משום שאין לו כלים, וע״כ אומר שהוא ודאי אינו צריך לתיקון מ״ה החדש ולהתפ״ב, משום שבו לא היה שום התעלמות אורות שיהיה נצרך להתפ״ב. ולפיכך הגם שמ״ה יצא מהמצח שלו, מ״מ אינו מתחיל להלבישו אלא מפי הטבור דא״ק ולמטה, דהיינו על מקום כח״ב דנקודים ששם היה התבטלות האורות וזהו בחינה א׳. ובחינה ב׳ היא, או אולי עכ״ז יש בו איזה ענין של תיקון שצריך למ״ה החדש שילבישהו שמה, וע״כ מתחילה קומת מ״ה ממצח דראש הא׳ ולמטה.