ה) ואמנם א״א, שהוא מבחי׳ הכתר של הנקודות, לא היה בו אפילו ביטול כנ״ל, ואמנם הוא מן ה׳ אחרונות של הכתר דב״ן כנ״ל, ונודע כי בנה״י של הכתר דנקודים היה קצת ביטול כאשר ירדו להעשות מוחין לאו״א, ולכן גם בו היה בחי׳ זו״ן, אלא שנתוסף להם תיקון וחיבור נוסף, והוא ששניהן היו פרצוף אחד הזכר ונקבה שבו, באופן זה: כי בחי׳ שם מ״ה שבו נתון בכל צד ימין, ובחי׳ שם ב״ן שבו היה בצד שמאלי שבו, ושניהם דבוקים יחד בבחי׳ פרצוף א׳. וזהו ענין מ״ש בזוהר, שהכתר הוא זכר לחוד בלי נוקבא, ר״ל בלי נוקבא נפרדת ממנו, ומה שאנו אומרים שיש זכר ונוקבא, הוא היות נמצאים בו ב׳ בחי׳ אלו של מ״ה וב״ן בימינו ובשמאלו, אשר הם בחי׳ זכר ונקבה בכ״מ, אבל לא שיש בו זו״ן נפרדין בב׳ פרצופים, והבן זה מאד.