ב) ועוד, כי הנה היות בחי׳ זכר ונקבה מורה על מיעוט ופירוד ואין אחדות גמור כמו בהיות הזכר לבדו, והנה מצינו ראינו בהרבה מקומות בזוהר ובאד״ר דקמ״א ע״ב, בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא מה שאין כך בעתיקא. וכן בהרבה מקומות מצינו, שלא התחיל בחי׳ זכר ונקבה אלא מאו״א ולמטה, כנזכר באדר״ז דר״ץ ע״א, האי חכמתא אתפשט ואשתכח דו״נ, שהוא: חכמה אב, בינה אם, ובגינייהו כולא אתקיים בדו״נ וכו׳, א״כ איך אנו אומרים שאפי׳ בעתיק וא״א יש בחי׳ נוקבא, והנה מצינו היפך זה בהרבה מקומות, ובפרט בס״ה פ׳ בראשית דב״ך ע״ב, דעילת כל העילות אמר האי קרא, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגו׳ דאית אחד בשתוף, כגון דו״נ, ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו חד, ולא בחושבן ולא בשיתוף, ובג״כ אמר ואין אלקים עמדי שהיא בחי׳ הנוקבא, הנקרא אלהים שהוא דין.