א) ותחלת כל צריך שטרם שנבאר הספקות האלו, נבאר תחלה ענין אלו הנקבות שיש בעולם האצילות, הן בע״י הן בא״א וכו׳. והענין הוא, כי הנה הודעתיך לעיל, שיש בחי׳ עתיק ונוקבא, וא״א ונוקבא, ואו״א, וזו״ן. אמנם יש חילוק בענין הנקבות הנ״ל, והוא, כי הנה הנקבה היא דינין, והיא מבחי׳ בירור המלכים, ואיך יצדק שם נקבה בעתיק וא״א שהם תכלית הרחמים, כנזכר בב׳ האדרות.
א) נבאר תחילה ענין אלו הנקבות שיש בעולם האצילות וכו׳ עד סוף הענף: בענף זה מתבאר שעיקר ההבחן בין דכר ונוקבא הוא בפרצופין נפרדים זה מזה כמו זו״נ דאצילות, שהפירוד הזה נמשך מסיבת ז״ת דנקודים שנשברו ומתו, וע״כ כל עוד שלא יתקנו אלו המלכין, נמצאים זו״ן דאצילות בפרצופין נפרדים וזווגייהו פסיק. אלא כמו שענין שביה״כ בעולם הנקודים יצא ונגלה בדרך הדרגה, שבכתר דנקודים היה רק פגם בנה״י שלו דהיינו במה שנתלבש למוחין בחו״ב, אמנם בו עצמו לא היה שום פגם. ובחו״ב היה רק ביטול באחורי חג״ת נה״י שלהם, אבל לא כלל שבירה ומיתה. ורק בזו״נ דנקודים היה שביה״כ ומיתה בפועל, כלומר שיצאו לבר מגבול אצילות כמ"ש שם.
לפיכך גם ענין הנוקבא נתתקן ונגלה בפרצופי אצילות בדרך הדרגה, כי בעתיק מתערבין דו״נ בפרצוף אחד, ואפי׳ בחי׳ אחוריים דנוק׳ דעתיק אינה נגלת וניכרת לחוץ, כי אחוריה גנוזים בפנים דעתיק. ובא״א כבר נגלה בו הנוקבא להדיא, דהיינו בבחי׳ שמאל כלפי הדכר, והוא להיותו בחי׳ מחצית הכתר התחתון, שיש שם עכ״פ בחי׳ פגם בנה״י, משא״כ עתיק שאין בו שום פגם, וע״כ אין הנוק׳ ניכרת בו כלל. ונוסף עליהם או״א שהם בחי׳ חו״ב, אשר דו״נ שבהם הם בב׳ פרצופין נבדלים, משום שכבר היה ביטול בו״ק שלהם, אמנם עדיין מחוברים שניהם בכותל אחד וזווגם לא פסיק לעלמין. אבל בזו״ן שהיה בהם שביה״כ ומיתה בפועל, ע״כ דו״נ שבהם בפרצופין נבדלים ובב׳ כותלים, וזווגייהו פסיק.
ואין להקשות כאן ממ״ש הרב לעיל בענף כ״ז, אשר אפי׳ בעתיק וא״א היה שביה״כ ממש בז״ת שלהם וכן בענף כ״ב עש״ה. כי ז״ת דה״פ נקודים אלו לא באו תיכף בתיקון ה״פ אצילות שמצד המאציל, כי מתחילה לא נתקנו אלא הראשים שבהם לבד ומהם עוסק כאן הרב, שאומר שבעתיק לא היה שום פגם ובא״א היה פגם בנה״י ובאו״א ביטול באחורי ו״ק שלהם. וכל אלו היינו רק בחי׳ הראשים שבהם לבד, ותחילת ז״ת דה״פ דנקודים שנשברו ומתו התחילו להתתקן רק בזו״נ דאצילות וע״כ הותקנו בפרצופין נפרדין כנ״ל, ועוד יתבאר זה במקומם בארוכה.