ע) ולכאורה צריך לדייק, למה לא אמר ולא אתיידע מה הוי האי רישא, א״כ משמע שכבר אנו יודעין מציאת הרישא בעצמה מה ענינה, שהוא הע״י כנ״ל, אבל מה שיש בתוכה הוא שאין אנו יודעין מה הוא, וביאורו הוא על בחי׳ שם ב״ן אשר שם, כי הוא מברר מן הבירורין (נ״א מן הכתרים) שיש בשם ב״ן, ומתחברים עמו ונעשים נוקבא אליו, זהו שאין אנו יודעין כמה בירר ממנו וחיבר אליו.
ע) משמע שכבר אנו יודעים מציאת הרישא בעצמה וכו׳: כי מ״ה שבכל פרצוף נבחן לעיקר עצמותו של בנין הפרצוף, שע״כ נבחן לימינו של הפרצוף או לבחי׳ פנים. וב״ן הוא בחי׳ טפלה אליו, ולפיכך נבחן שמציאות עצמו דרישא דעתיק נבנה משם מ״ה, ובחי׳ שם ב״ן שבו נבחן רק לבחי׳ חלק שבתוכו הנטפל עמו, והבן.
וביאורו הוא על בחי׳ שם ב״ן אשר שם, כי הוא מברר וכו׳ ומתחברים עמו וכו׳: כלומר, דכל בחי׳ ב״ן דכל פרצוף, מתחבר ובא אל הפרצוף על ידי שם מ״ה שבפרצוף המבררו ומחברו אליו. וטעם הדבר כמ״ש בענה״ק, שכל ענין עולם האצילות ה״ס ע״ס דמ״ה החדש שיצא מן המצח דב״ן דא״ק, שה״ס פרצוף ע״ס דנקודים המלביש לס״ג דא״ק מטבורו ולמטה שנק׳ ב״ן דא״ק. והוא אמנם מתחיל מחזה דא״ק ששם פה דראש הס״ג, ומחזה עד הטבור שם מקומו של ראש הא׳ דפרצוף ב״ן דא״ק שאינו בחשבון הפרצוף כמ״ש שם. ומראש זה ממצח שלו יצא פרצוף מ״ה החדש, הכולל לכלהו פרצופי אצילות.
וכבר ידעת מקורו של עליון ותחתון שנמשך ויוצא מסיבת העלם אור דהתפ״א דע״ס של הגוף דעליון, שהמה עולים לפה דעליון בבחי׳ מ״ן, ואז נעשה עליהם זווג ב׳ וחוזרות ומתפשטות ע״ס שניות במקום הראשונות שנתעלמו, ונקראות התפשטות ב׳ בגופא דעליון. ונבחנות למדרגה אחרת נבדלת מעליון, משום שינוי דרגה שבמסך שלו שמוציא בו כלים חדשים המשונים מהכלים דהתפשטות הראשונה, ונבחן ג״כ לתולדה דעליון, שהרי נאצל ע״י הזווג בפה דראש העליון. אמנם תשכיל בעיקר אשר הגם שהיא תולדה ובן לעליון, מ״מ הריהו מתקן את הגוף דעליון, כי נתרוקנו ממנו אורותיו ואין לו תקנה אלא ע״י התחתון המלבישו בכל אותו המקום הריקן, ומשיב לו את אורותיו בסוד התפשטות ב׳ כאמור, כמ״ש בפמ״ס ענף ט׳ אות ב׳ עש״ה.
ומזה תבין ענין הלבשת התחתון לעליון, שהוא לצורך תיקונו דעליון גופו, ומאחר שמ״ה הוא תולדה דב״ן דא״ק ובחי׳ התפ״ב שלו, כמ״ש הרב לעיל דף ק״נ שיצא אחר שביה״כ דז״ת והסתלקות האורות דגדלות מג״ר דפרצוף ב״ן דא״ק הנזכר, לפיכך הוא מלביש לכלהו ע״ס ג״ר וז״ת דב״ן דא״ק אלו, חוץ מראש הא׳ שבו העומד מחזה עד הטבור, משום שבו לא קרה שום הסתלקות בהתפ״א שלו בזמן שביה״כ. והנה בהלבשה זאת שמ״ה מלבישו לב״ן דא״ק מפה דראש א׳ ולמטה: ג״ר וז״ת, נמצא שמתקן ומשיב את האורות ההתפשטות א׳ שנסתלקו משם בעת שביה״כ, והבן היטב. ובזה תדע ששיעור השבתו את אורות דעליון תלוי בכמות הקומה שהוא מלביש לעליון, וזכור זה.
וזהו סוד הבירור, אשר מ״ה מברר כלים ואורות דב״ן ומחברם אליו לגופו עצמו, שזה סובב על השבתואת אורות ג״ר וז״ת דב״ן הנ״ל, להיותו התפ״ב שלו המתקן ומשיב האורות דהתפשטות הראשונה דגוף דעליון שנסתלקה. ונבחן משום זה השבת האורות בשם בירורים שמבררו ומתקנו לעליון. וזכור זה בכל המשך הענפים שלפנינו.
וזה אמרו לעיל בתחילת הענף אות ג׳, שעתיק לקח מב״ן: ה״ר דכתר ב״ן, ג״ר דחכמה דב״ן, וד״ר דבינה דב״ן, וז׳ כתרים דז״ת דב״ן, ע״ש. שלכאורה תמוה כיון דעתיק כולו ג״ר וז״ת ה״ס כתר, ונודע שבעת שנתקן הכתר דאצילות לא נתקן ממה שלמטה ממנו כלום, כנ״ל בדברי הרב דף תר״ט בד״ה צריך א״כ איך אומר כאן, שג״ר וד״ר דחו״ב נתתקנו יחד עם פרצוף עתיק.
אמנם כן הוא באמת, בבחי׳ מ״ה דעתיק שכולו רת״ס שלו, אינם אלא מבחי׳ כתר לבד ואין בו מחכמה בינה כלום, כמ״ש לעיל. אמנם ענין הבירורים דב״ן המתחברים למ״ה, כבר ידעת שהוא תלוי רק בכמות הלבשתו של מ״ה בסוד התפשטות ב׳. ונתבאר בפמ״ס דף תרע״ט ד״ה והטעם שפרצוף א׳ דמ״ה החדש שיצא מפה דראש א׳ דב״ן דא״ק, שה״ס פרצוף הכתר דמ״ה שנקרא עתיק, נמצא שמלביש מפה דראש א׳ שהיא נקודת הטבור עד סיום האצילות, ע״ש טעמו ונימוקו. ונמצא ראש דעתיק מתחיל מטבור דא״ק ומסתיים בסיום גופא ות״ת שלו, דהיינו בכל המשך המקום של ג״ר: כח״ב דנקודים. ונמצא פרצוף ב׳ דמ״ה שנק׳ א״א שכל רת״ס שלו הוא מספירת חכמה דמ״ה, מתחיל מפה של ראש דעתיק שהוא במקום סיום גופא דא״ק ונמשך עד סיום אצילות, דהיינו בכל המשך המקום דז״ת דנקודים.
ולפי״ז נמצא דהשבת האורות דג״ד דנקודים, תלויים לגמרי רק בפרצוף עתיק לבדו, שהוא לבדו הוא בחי׳ התפ״ב המלביש על ג״ר דנקודים. משא״כ א״א, שכבר מתחיל למטה מג״ר במקום ז״ת, כנ״ל, ואיך ישיב האורות במקום שאינו מלביש שמה, ומכ״ש או״א דאצילות המלבישים למטה מראש דא״א, ודאי שאינם מועילים כלום לג״ר דנקודים.
והנה נתבאר שכל בחי׳ הב״ן המיוחסים לג״ר דנקודים, אינם נבררים ומושבים שם, זולת ע״י הלבשתו של פרצוף עתיק לבדו. הה אמרו שעתיק לקח הגד״ז דב״ן. שכל אלו בחי׳ ג״ר דנקודים המה, דהיינו: ה״ר דכתר ב״ן, שפירושו אותו חלק הכתר דג״ר דנקודים, שלא נמשך למקום חג״ת דנקודים שנתלבש בראש דישסו״ת, ולפיכך לקחו עתיק. וכן ג״ר וד״ר דחו״ב, ה״ס ראשייהו דאו״א שלא נתפשטו למטה מג״ר. וכן ז׳ כתרים דז״ת, כמ״ש לעיל בפמ"א דף תק״ו ד"ה ובזה תבין, שהרי אין לך שום פרצוף אחר זולתו שיוכל להשיב האורות הללו, כאמור. והבן זה היטב, ועי' בפמ"א דף תק"ה ד״ה והענין, עש״ה בכל ההמשך.