ח) כלל העולה, כי בעולם אצילות יש בו י״ס, והכתר הוא עתיק וא״א, וחכמה הוא אבא, ובינה היא אמא, וו״ק שהם חג״ת נה״י הוא ז״א, ומלכות היא נוקבא דז״א. וכל בחי׳ אלו, נעשה עצמותן מב׳ בחי׳ מ״ה וב״ן, וכל בחי׳ הדכורים הם ממ״ה והנוקבין מב״ן, כנ״ל, עוד יתבאר כל זה לקמן בע״ה.
ח) כלל העולה וכו׳ וכל בחי׳ הדכורים הם ממ״ה והנוקבין מב״ן: אמנם יש ב׳ מיני דו״נ: א׳ הם דו״נ שבגוף א׳. ב׳, הם דו״נ מובדלים בב׳ גופין. ודע, דמה דכייל לן הרב, שכל בחי׳ הדכורים הם ממ״ה והנוקבין מב״ן, נוהג רק בדו״נ שבגוף א׳. מה שאין כן בדו״נ הנבדלים בב׳ גופין, דאז יש מ״ה וב״ן בדכר לבדו וכן יש מ״ה וב״ן בנוקבא לבדה. ומה שאומר, כלל העולה כי בעולם אצילות יש בו י״ס והכתר הוא עתיק וא״א וכו׳. והנה כלל זה אמור רק בבחי׳ ב״ן דאצילות, אמנם ע״ס דמ״ה מתחלקות באופן אחר כמו שהאריך לעיל.
המתבאר לנו מכל דבריו האמורים כאן, אשר בכל גוף דפרצופי אצילות הן הדוכרין והן הנוקבין, יש בכל אחד מהם צד זכרות מבחי׳ מ״ה וצד נוקבות מבחי׳ ב״ן, ומתחלקים באופן זה: עתיק דכורא, ה״ס כתר דמ״ה. עתיק נוקבא, נתקנה מהגד״ז דב״ן: שפירושו, ה׳ ספירות ראשונות מכתר ב״ן, ג״ר מחכמה דב״ן, ד״ר מבינה דב״ן, ז׳ כתרים מז״ת דב״ן, ומכל אלה נתקנה עתיק נוקבא. אמנם שניהם הם גוף אחד ופרצוף אחד ודבוקים זה בזה אחור באחור, דהיינו אחור דמ״ה דבוק באחור דב״ן, ופניהם דמ״ה וב״ן מגולים כלפי חוץ, אלא שבחי׳ הפנים דב״ן נחשב ג״כ לאחורים כלפי פנים דמ״ה, וע״כ נבחן שדו״ן דעתיק עומדים בבחי׳ פנים ואחור. אמנם מצב דו״נ בימין ושמאל אינו נוהג בו, כמ״ש בזהר דלית שמאלא בהאי עתיקא, להיות השמאל דדכר ג״כ בחי׳ מ״ה והימין דנוקבא ג״כ בחי׳ ב״ן ושניהם נק׳ פרצוף עתיק דאצילות.
אריך דכורא, הוא בחי׳ חכמה דמ״ה. אריך נוקבא נתקנה מה״ס תחתונות דכתר ב״ן. אמנם שניהם גוף אחד ופרצוף אחד ודבוקים יחד במצב ימין ושמאל, מ״ה בימינו וב״ן בשמאלו. ושניהם נקראים פרצוף א״א דאצילות המלביש לז״ת דעתיק.
אבא דכורא הוא מחצי בינה דמ״ה. כלומר, שע״ס דבינה דמ״ה נחלקות לארכן, וצד ימין שבהם, דהיינו כתר חכמה ז״א דבינה זו, לקח לו אבא דכורא. אבא נוקבא, נתקנה מז״ת תחתונות: חג״ת נהי״מ דחכמה דב״ן. ושניהם גוף אחד ופרצוף אחד, ודבוקים ימין ושמאל: מ״ה בימינו וב״ן בשמאלו. ושניהם נק׳ פרצוף אבא דאצילות, שהוא מלביש צד ימינו של פרצוף א״א.
אמא דכורא, הוא חצי בינה דמ״ה השמאלי, אשר צד ימין דע״ס דבינה זו שהוא כו״ח וז״א לקח אבא דכורא כנ"ל. ואמא דכורא, לקחה צד שמאל שבע״ס הללו, דהיינו בינה ומלכות של בינה דמ״ה. אמא נוקבא, נתקנה מןשש ספי׳ תחתונות: גבורה ת״ת נהי״מ דבינה דב״ן, משום שד״ס ראשונות כח״ב וחסד דבינה זו, כבר לקחם עתיק כנ״ל. וגם דו״נ אלו המה גוף אחד ופרצוף אחד, ודבוקים ימין ושמאל מ״ה בימינה וב״ן בשמאלה. ושתיהם נקראות פרצוף אמא דאצילות המלבשת לצד שמאלו של א״א.
ז״א דכורא, הוא בחי׳ שש ספירות חג״ת נה״י דמ״ה. ז״א נוקבא, נתקנה משש ספירות חג״ת נה״י דב״ן חוץ מהכתרים, ושניהם פרצוף אחד וגוף אחד, דבוקים יחד ימין ושמאל: מ״ה בימינו ב״ן בשמאלו, ושניהם נקראים פרצוף ז״א דאצילות המלביש לא״א מטבורו ולמטה.
נוק׳ דכורא, היא בחי׳ המלכות דמ״ה. נוק׳ נוקבא, נתקנה ממלכות דב״ן. ושתיהם גוף אחד ופרצוף אחד דבוקים יחד ימין ושמאל: מ״ה בימינה ב״ן בשמאלה. ושתיהם נק׳ נוק׳ דז״א דאצילות, המלבשת לז״א מחזה ולמטה.
והנך מוצא, אשר הדכורין דכלהו פרצופין, דהיינו הצד ימין שבהם המה ממ״ה והנוקבין שבכולם המה מב״ן, דהיינו הצד שמאל שבהם. אמנם תדע, אשר דו״נ דפרצוף אבא שניהם נבחנים רק לבחי׳ דכר. וכן דו״נ דפרצוף אמא שתיהם נבחנים לבחי׳ נקבה. וע״כ דו״נ דאבא עומדים שניהם בימין דא״א, דהיינו בצד מ״ה דא״א. ודו״נ דאמא עומדות שתיהם בשמאל דא״א, דהיינו בצד ב״ן דא״א. ועד״ז דו״נ דפרצוף ז״א נבחנים שניהם לבחי׳ זכר. ודו״נ דפרצוף נוק׳ נבחנים שתיהם לבחי׳ נקבה. וטעם הסדרים הללו, יתבאר בע״ה לפנינו כל אחד במקומו.
וכ״ז אמור רק בהבחן פרצופי אצילות על פי סדר עה״ס שהם רק חמש בחי׳: כח״ב תו״מ, שעפ״ז מבחינים בכל האצילות רק ה״פ: א״א, אבא, אמא, ז״א, ונוק׳. ופרצוף עתיק ה״ס רישא דלא אתיידע שאינו מצטרף לפרצופי אצילות. אמנם המה מתחלקים ג״כ בהבחן י״ב פרצופין, כמ״ש במקומו בע״ה.