ג) וזה פרטן: הנה עתיק וא״א שניהן נכללין בכתר האצילות, כמ״ש בע״ה. והנה העתיק לקח משם מ״ה בחי׳ כתר כולו שהם הטעמים. ומב״ן לקח ה״ר של כתר שלו, שהם גם כן בחי׳ הטעמים. ועוד לקח ג״ר דחכמה דב״ן וד״ר דבינה דב״ן, וז׳ כתרים דז״ת דב״ן, כנ״ל.
וא״א לקח משם מ״ה בחי׳ חכמה, שהם הנקודות. ומשם ב״ן לקח ה׳ תחתונות דכתר של ב״ן, שהוא מן הת״ת שלו ולמטה.
ג) וזה פרטן הנה עתיק וא״א שניהם נכללין בכתר דאצילות: כלומר בכתר דב״ן. וצריך שתזכור שיש ג׳ הבחנות בכתר דב״ן הכולל דהיינו הכתר של ע״ס דנקודים, שהרי הוא מתחיל מחזה דא״ק והתפשט עד למקום חג״ת דנקודים, כנ"ל דף תע״ו. והנה חלק הכתר שמחזה דא״ק עד טבורו אינו כלל בחשבון פרצוף ב״ן זה, שה״ס ראש הא׳ שאין בו כלים וזהו הבחן א׳. והנה ע״כ נבחן שעיקרו מתחיל מטבור דא״ק ולמטה, שה״ס אח״פ דראש הא׳ שיצאו לבר מראש מסבת עליית המ״ן לעינים כמ״ש בענה״ק, וע״כ כבר יש בו מבחי׳ כלים דב״ן, וע״כ הוא בא בחשבון הפרצוף, והוא נק׳ נקודה א׳ דג״ר דנקודים, וזהו הבחן הב׳ שבכתר דב״ן, שמתחיל מטבור ומסתיים בסיום גופא דא״ק שהוא סיום ת״ת דא״ק, אשר שם בחי׳ פה של ראש ב״ן הכולל. והבחן הג׳ שבכתר ב״ן, הוא שנמשך בסוד התפשטות ג׳ קוי כח״ב לחג״ת שנתלבש בראש דישסו״ת, שהוא לגמרי לבר מגופא דא״ק ולבר מראש הב״ן, אלא ממש במקום חג״ת דב״ן.
והנה מהבחן א׳ שבכתר ב״ן אין שום דיבור להיותו בלי כלים, ונחשב משום זה רק בבחי׳ אור מקיף מבחוץ לכלים דראש, ותחילת העסק הוא רק בהבחן הב׳ ובהבחן הג׳ הנ״ל. ותשכיל אמנם שיש מרחק גדול בין ב׳ חלקי הכתר הללו, והוא משום דהבחן הג׳ שבכתר הנו כבר עומד בבחי׳ גופא דנקודים. וכבר ידעת שהראש לבדו נק׳ כתר וטעמים, וע״כ נגרעה מעלתו משום שהתפשט למקום דלאו דליה, והבן היטב.
ותדע שע״כ נחלק כתר ב״ן בשני הפרצופין, עתיק וא״א, כי הבחן הב׳ שבכתר העומד מטבור דא״ק עד סיום גופו שהוא בחי׳ אח״פ דראש הב״ן, נמצא עכ״פ במקום ראש כנ״ל, זה שלקח עתיק. אמנם הבחן ג׳ שבכתר, שהתפשט למטה מפה דראש הב״ן במקום כלים דגוף שנק׳ חג״ת, שהתלבש בראש דישסו״ת דנקודים, זה לקח א״א.
וזה אמרו, הנה עתיק וא״א שניהם נכללים בכתר דאצילות וכו׳, ועתיק לקח מב״ן ה״ר של כתר שלו וכו׳. כלומר, שלקח מחצית הכתר העומד במקום אח״פ דראש הב״ן, דהיינו הבחן הב׳ כנ״ל.
וזה אמרו, שא״א לקח מכתר דב״ן רק ה״ת שבכתר שהוא מן הת״ת שלו ולמטה. והיינו הבחן הג׳. ומ״ש מת״ת ולמטה, פירושו מטבור ולמטה, שכתר עליון העומד בכח״ב דב״ן שה״ס אח״פ דראש הא׳ דב״ןשהוא עיקר הכתר דנקודים, נבחן שנתפשטו תנה״י שלו מכח״ב לחג״ת ונתלבשו בראש דישסו״ת, שאין פרצוף העליון מתלבש בתחתון רק בתנהי״מ שלו, כנודע. ולפיכך אומר הרב שא״א לקח ה״ת דכתר ב״ן, כלומר, זה החלק שהתפשט מכח״ב למקום חג״ת למוחין לישסו״ת, שהוא רק בחי׳ מטבור ולמטה, דהיינו ה״ס תנהי״מ. ובערך זה אומר ג״כ דעתיק לקח ה״ר, דהיינו כח״ב ח״ג הנשארים במקום אח״פ דב״ן. אמנם בערך עצמם יש בשניהם ע״ס שלימות, משום שתנהי״מ המתפשטים מהעליון אינם מחסירים משום זה כלום בספירות דעליון, וכן אע״פ שאין התחתון מקבל מהעליון אלא תנהי״מ, מ״מ המה מתפשטים בעצמם במקום התחתון לע״ס כת״ב זו״נ בשלימות, כמ״ש במקומו בע״ה וזכור זה.