א) בכל בחי׳ ובחי׳ יש ד׳ מציאות שהם: א׳ כלים, ב׳ נר״ן פנימים, ג׳ חיה מקיף, ד׳ יחידה מקיף אל מקיף. וב׳ בחי׳ אלו האחרונים הא׳ נק׳ חיה, שהוא מקיף א׳ ונקרא נשמה לנשמה, והוא מן החכמה, בסוד והחכמה תחיה בעליה, וכן חיי״ם גימטריא חכם, והב׳ שהוא מקיף הב׳ נקרא יחידה, והוא מהכתר לפי שאין נוקבא לאריך כמו שיש לז״א, לכן נקרא יחידה ואין שני, דעליה אתמר כי אחד קראתיו וגו׳. וז״ס מ״ש רז״ל ה׳ שמות יש לנשמה, והם נגד ה׳ פרצופים, נפש מלכות, רוח ת״ת, נשמה בינה, חיה חכמה, יחידה כתר. והמלכות יש בה כל הה׳ בחי׳ אלו כי היא עצמה נפש, ומאיר בה נפש של הת״ת, והוא רוח אל המלכות. ובינה נפש שלה נשמה למלכות. וחכמה נפש שלו נשמה לנשמה למלכות. ונפש כתר יחידה למלכות, וכן בת״ת יש בו בחי׳ רוח של מלכות נפש אליו, והוא עצמו רוח. ורוח בינה נשמה אליו, ורוח מאבא חיה אליו, ורוח מכתר והוא יחידה אליו. גם בבינה יש נר״ן מצד עצמה, ונשמה דאבא הוא חיה, ונשמה דא״א הוא יחידה אליה. גם באבא יש בו ד׳ בחי׳ אלו חוץ מיחידה, שנוטל מן חיה דא״א.
א) בכל בחי׳ ובחי׳ יש ד׳ מציאות שהם א׳ כלים וכו׳: צריך להבין מאד דבריו אלו שבענף שלפנינו להיותם כללים גדולים יורדים ונוקבים בעמקי החכמה, ולכאורה תמוה מה דכייל כאן שאין יותר בכל פרצוף ובכל בחי׳ רק ג׳ אורות פנימיים נר״ן וב׳ אורות מקיפים, שהמה סותרים לכאורה לרוב המקומות, שאומר להדיא שיש ה׳ אורות פנימיים בכל פרצוף: נ״ר נח״י, ומלבד זה יש לו עוד ב׳ אורות מקיפים חיה יחידה, כנודע. גם מ״ש לקמן שאבא ה״ס או״מ ואמא ה״ס נר״נ פנימיים שבגוף, וזווגם זה עם זה הוא בחי׳ זווג או״א דלא מתפרשין לעלמין, שזה תמוה לכאורה, כי לפי זה לא יש כלל בכל פרצוף רק ב׳ אורות אבא ואמא לבד, אשר אור אמא בפנים ואור אבא מבחוץ, שהוא תמוה.
וצריך שתזכור המתבאר בפמ״ס דף קס״ב ד"ה ולהבין, בערך ההפכי הנוהג בין כלים לאורות, אשר הכלים העליונים גדלים מתחילה דהיינו מעילא לתתא, שמתחילה מתגלה בפרצוף כלי דכתר, וכשגדל יותר מתגלה בו כלי דחכמה, ואח״כ בגדלות נוספת מתגלה בו כלי דבינה, עד שבגמר גדלותו מתגלה בו כלי דמלכות. והיפוכו באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה דהיינו מתתא לעילא, שמתחילה מתגלה בו הנפש ומתלבשת בכלי דכתר, ואח״כ כשגדל מתגלה בו אור דרוח, ואז יורדת הנפש לכלי דחכמה ואור הרוח בכתר. וכשגדל עוד מתגלה בו הנשמה, ואז יורדת הנפש לכלי דבינה, והרוח לכלי דחכמה, והנשמה מתלבשת בכלי דכתר, כדברי הרב בע״ח שער כ״ג פ״ו עש"ה. באופן, שבזמן שחסר כלי המלכות בפרצוף חסר לו באורות בחי׳ יחידה, וכשחסר לו גם כלי דז״א חסרה לו בחי׳ חיה, וכשחסר לו גם כלי דבינה חסר לו באורות בחי׳ הנשמה, כי אין בו אלא כתר וחכמה דכלים ונפש רוח דאורות, שרוח מתלבש בכלי דכתר ונפש בכלי דחכמה, כמ"ש כ״ז היטב בענה״ק בטעמם ונימוקם.
גם נתבאר היטב סוד מקיף החוזר שנתחדש מנקודים ואילך, שהוא מסיבת עליית מ״ן לנקבי עינים, שנחלקה כל מדרגה לב׳ חצאים, ואח״פ דכל מדרגה יצאה וירדה למדרגה תחתונה, ולא נשאר בראש רק ב׳ כלים גלגלתא ועינים שה״ס כתר וחכמה, ומאחר שחסרו בינה וזו״ן דכלים נמצא בהכרח שנעלמו יחידה חיה נשמה באורות כנ״ל, ואותם ג׳ אורות שיצאו מהראש נעשו שם למקיף חוזר, כמ"ש היטב בענה״ק עש״ה.
אמנם בעולם התיקון מכח עליית מ״ן מבי״ע לבינה דכתר וכן לשאר הפרצופין, נמצא שחזרה הבינה ונקבעה בראש, תתקנו שם ג׳ כלים בראש שהם כתר חכמה בינה, וא״כ אינו חסר בראש רק ב׳ כלים זו״ן, שכנגדם חסרבאורות ב׳ הבחי׳ חיה יחידה. ובזה תדע, שאותם חיה יחידה נתקנו למקיף חוזר, ולא נשאר או״פ בכל ראש זולת ג׳ האורות נשמה רוח נפש לבד.
ובזה תבין דברי הרב בכ״מ, שלחיה ויחידה אין כלים בפרצוף. והיינו כדאמרן, שמעולם התיקון ואילך לא נתקנו בראש כי אם ג׳ כלים כתר חכמה בינה שבהם מתלבשים נר״נ: נשמה בכתר, רוח בחכמה, נפש בבינה, וא״כ אין כלים בראש בשביל יחידה חיה, משום שנשמה ורוח לקחו להם את מקומם, וע״כ המה מחוץ לפרצוף בבחי׳ מקיפי חוזר כנ״ל. וזה אמרו, בכל בחינה ובחינה יש ד׳ מציאות שהם: א׳ כלים, ב׳ נר״ן פנימיים, ג׳ חיה מקיף, ד׳ יחידה מקיף, עכ״ל. ובאמור תבין ד׳ העיקרים הללו היטב, אשר מציאות הכלים דכל פרצוף, הם ג׳ הכלים כח״ב שנתקנו בכל ראש דהיינו מעילא לתתא כנ״ל. ומציאות האורות, הם נפש רוח נשמה המתלבשים באותם כח״ב בקביעות. ומציאות הג׳, ה״ס מקיף החוזר, שפירושו, אותם האורות שכבר היו מלובשים בכלים בבחי׳ או״פ ואח״כ חזרו ויצאו החוצה, שהוא משום חסרון ב׳ הכלים התחתונים ז״א ונוקבא. והמה באמת ב׳ אורות יחידה חיה, אמנם נבחנים שניהם רק בבחי׳ חיה ואור החכמה לבד, משום שיש כאן מקיף ישר שה״ס יחידה מא״ס ב״ה, שאורו גדול עד אין קץ על אותה בחי׳ יחידה דמקיף חוזר, וע״כ אין היחידה דחוזר עולה בשם, ואנו מבחינים שניהם על שם אור החכמה, והבן. מציאות החמישי, ה״ס מקיף הישר מא״ס ב״ה, שהוא נק׳ ג״כ מקיף כולל, משום שמאיר לכל המדרגות בשוה, כמ״ש בענה״ק באר היטב ע״ש. ומה שחושב בכ״מ ה׳ אורות פנימיים יתבאר לפנינו בסמוך.
וז״ס מ״שרז״ל ה׳ שמות יש לנשמה והם נגד ה׳ פרצופים וכו׳: והוא במסכת ברכות דף י׳. ובדברים רבה פ״ב כ״ו ע״ש. וה״ס עשר הספירות, שה׳ אורות אלו הנק׳ נרנח״י מתלבשים בהם, גם ה״ס ה״פ כמ"ש בענה"ק שעה״ס וה״פ וד׳ בחי׳ דאו״י יש להם יחס אחד, כמ״ש שם מילתא בטעמיה. והנך מוצא כאן אשר כל ה׳ אורות נרנח״י מתלבשים בפנימית הגוף, במשתה מדבריו הקודמים אשר חיה יחידה המה מחוצה לו.
והענין, כי יש להבחין בבחי׳ כלים רק אותם הכלים שנמצאים בגוף בקביעות, שהמה רק ג׳ כלים כח״ב שמלובשים בהם ג׳ אורות נר״ן, אמנם יש ג״כ בחי׳ תוספת כלים, כלומר שאינם בקביעות רק בסוד העליה, והיינו בזמן שאותם זו״ן שיצאו מהראש למדרגה התחתונה חוזרים ועולים לראש כבתחילה, שבעת ההיא כבר נמצאים שוב ה׳ כלים בראש כח״ב זו״נ, ואז יורדים ג׳ אורות נר״ן לכליהם המיוחסים להם, דהיינו בינה וזו״נ, והנה נפנה המקום בכלים דכתר וחכמה דראש, ואז חוזרים ויורדים לתוכם ב׳ האורות יחידה וחיה שהיו עד עתה מבחוץ, ונמצא עתה ה׳ אורות נתח״י בראש בשלימות המלובשים בה׳ כלים שלהם כח״ב זו״ן כמו שהיו בה׳ פרצופי א״ק מטרם עליית המ״ן והתחלקות המדרגה, והבן היטב.
אמנם זו״נ אלו שעלו אי אפשר שישארו שם בקביעות, אלא סופם לירד למטה, וע״כ אינם נחשבים לכלים ממש דראש אפי׳ בשעת העליה, אלא נבחנים בשם תוספות כלים, ובשביל זה גם בחי׳ מקיף החוזר שאמרנו שחזר ונכנס באו״פ בכתר וחכמה, לא נכנס כולו אלא רק הארתו נכנסה. באופן, שעצמותו דמקיף החוזר נשאר עוד מבחוץ, ורק הארתם נכנסה בפנימיות הראש. ולפיכך נבחן עתה שיש בראש ה׳ אורות נרנח״י בבחי׳ או״פ, ומ״מ נשארו גם בחוץ ב׳ האורות דמקיף החוזר ג״כ, וזכור זה.