ד) ואם תשאל, א״כ, מאחר שסוף האור הזה לצאת אח״כ בסוד או״מ, לפי שלא היה יכול הכתר לסובלו בתוכו כולו, א״כ מה טעם נכנס בתחילה, והיה לו לישאר בסוד המקיף כמו הראשון שלא נכנס כלל. והתשובה היא, כי אחר שכוונת המאציל היה לשיהיה בחי׳ ב׳ מקיפין, א׳ בסוד מקיף לכל אצילות כולו אור ישר בבחי׳ יחידה, ומקיף א׳ לכתר בבחי׳ אור חוזר סוד חיה שנכנס בפנים ואח״כ מבחוץ, וכבר נודע בדרוש א״ק, כי בכל הפרצופים שמטבור ולמטה דא״ק א״א להיות רק ב׳ מקיפים לבד, לכן היה מוכרח תחילה לכנוס בבחי׳ או״פ, לפי שאם בתחילה היה נשאר בחוץ ולא היה נכנס, הנה היה אורו גדול מאד, והיה מתפשט גם הוא עד סוף האצילות כולו, כמו שעשה מקיף הראשון, ועתה אשר נכנס בפנים ונתפשט ממעלה למטה, ואח״כ חוזר להתפשט ולעלות ממטה למעלה, ואחר כך חוזר ומתפשט מלמעלה למטה מבחוץ בסוד אור מקיף, נמצא שעי״כ נתמעט אורו, ואינו מקיף רק אל הכתר לבדו.
ד) בכל הפרצופין שמטבור ולמטה דא״ק א״א להיות רק ב׳ מקיפים לבד: כבר נתבאר היטב בענה״ק, אשר כל אלו ג׳ הפרצופין גלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק, שבהם נשלמו ה״מ דא״ק כנ"ל בענף הקודם בפמ"א. הנה המה נבחנים שמסתיימים למעלה מטבור דא״ק, ורק ב׳ הפרצופין מ״ה וב״ן דא״ק מצויים למטה מטבור עש״ה. גם נתבאר אשר שם יצאו ע״ס דנקודים המכונים פרצוף ב״ן הכולל, שהוא נבחן לבחי׳ מטבור ולמטה דא״ק, כמ״ש שם בפמ״ס בענף ט׳ ובהקדמת עולם התיקון ואכמ״ל.
ונתבאר שם מקור יציאת ע״ס נקודים הללו, שהוא מכח עליית ה״ת לנקבי עינים, שמתוך זה נחלקה כל מדרגה לחצאים ונסתלק ממנה בחי׳ ג׳ ראשונות נשמה חיה יחידה, ונשאר בה בחי׳ רוח נפש לבד, עש״ה. ונמצא שאותם האורות שכבר נתלבשו בגעסמ״ב דאדם קדמון, נמצאים שמסתלקים מה״פ דנקודים, כי לא נשאר בפרצוף גלגלתא דנקודים זולת רוח נפש כנ״ל, ונמצא שג׳ אורות הפנימיים נשמה חיה יחידה שהיו ראויים לבא בפרצוף גלגלתא זה, אינם יכולים לבא ולהתלבש כאן מכח המסך שנתחדש בעליית ה״ת לנוק' עינים, ונמצאים ע״כ בבחי׳ אורות מקיפים מחוצה להם, לסיבת המסך דב״ן הזה המעכבתם, כנ״ל בפמ"א בענף העבר עש"ה. ועד"ז בפרצוף ע״ב דנקודים נחסרו ג״כ ג״ר הפנימיים דע״ב וכן בס״ג מ״ה וב״ן דנקודים, באופן שכל בחי׳ נשמה חיה יחידה הפנימיים שכבר נתלבשו בכלים בה״פ א״ק חזרו ויצאו מה״פ געסמ״ב דנקודים, מטעם פיסוק המדרגה לחצאים ויציאת אח״פ דכל מדרגה לחוץ כמ״ש שם. ולא נשאר בהם מה׳ אורות פנימיים נרנח״י דא״ק, זולת ב׳ אורות הפנימיים רוח נפש לבד עש״ה.
ותדע שאין אנו מחשבין מקיף דיושר ומקיף דחוזר בבחי׳ אחת של מדרגה אחת, והטעם משום דכל שכן הוא, דאם אנו מבחינים שיש שמה מקיף חוזר א״כ אין שום צורך להבחין בו עוד בחי׳ מקיף דיושר, כי בטרם שהמדרגה משגת את מקיף החוזר שבה לבחי׳ התלבשות פנימיית, איננה ראויה כלל לקבל בחי׳ מקיף דיושר שלה, כמ״ש לקמן. וע״כ אין מקום שם לדבר מחסרון דמקיף דיושר, ואנו מבחינים רק מקיף דחוזר שנק׳ מקיף דחיה בלבד.
ועם זה תבין שמכל ה׳ האורות המקיפים שנתבארו בענף הקודם שמשמשים בא״ק, לא נשאר מהם בע״ס דנקודים רק מקיף הראשון בלבד, שה״ס בחי׳ א״ס ב״ה שמקיף לפרצוף גלגלתא דא״ק. אמנם שאר ד׳ המקיפים: דהיינו מקיף דע״ב מגלגלתא, ומקיף דס״ג מראש ע״ב, וב׳ מקיפי מ״ה וב״ן מראש הס״ג, כולם נעלמו ויצאו מה״פ ב״ן מזמן עליית ה״ת לנוקבי עינים כנ״ל, כי אור הכתר דגלגלתא המשמש לאו״מ בשביל ע״ב אצל א״ק, נעלם מע״ב דנקודים, היות שחזר ויצאמגלגלתא דב״ן, וכל שכן הוא שאינו מאיר עוד כלום לע״ב דנקודים אפי׳ בבחי׳ או״מ. ועד״ז אחר שנעלם הג״ר מראש דע״ב עצמו, ודאי שנעלם לגמרי ואינו מאיר לס״ג אפי׳ באו״מ. ועד״ז אחר שנעלמו הג״ר מראש דס״ג, נעלמו ב׳ המקיפים למ״ה וב״ן לגמרי.
והנך רואה שלא נשאר מכל ה׳ אורות מקיפים דא״ק אצל ה״פ דנקודים, זולת מקיף הראשון דא״ס ב״ה לבד. והבן היטב אשר מקיף זה דא״ס ב״ה לבד מאיר לכל אחד ואחד מה״פ בשוה, כלומר, שאינו מבחין כלל בשינוי של המסכים שבהם נבחנות ה׳ המדרגות, והוא משום שהוא לא נכנס מעולם אפי׳ בגדול שבהם, דהיינו בבחי״ד דהמסך שהוא פרצוף גלגלתא דא״ק, ואצ״ל למדרגות הגרועות ממנו, וע״כ אינו מבחין כלל בה׳ המדרגות הנמשכות מהזדככות המסך וקטן וגדול שוה לפניו ומאיר לכולם בהארה שוה ממש בלי שום הפרש כלל. וזכור זה היטב.
ותבין ג״כ אשר אלו ד׳ המקיפים שנעלמו מה״פ דנקודים לא נעלמו זולת כל תחתון דה״פ אלו, אמנם ודאי שנשארים עכ״פ בבחי׳ או"מ לעליון עצמו, כלומר באותו מקום שהיו מקודם בבחי׳ או׳׳פ. כי כבר ידעת שאו׳׳פ דראש גלגלתא דא״ק היה בחי׳ או״מ דיושר לע״ב דא״ק. וכן או״פ דראש ע״ב דא״ק היה למקיף דיושר לפרצוף ס״ג דא״ק וכו׳ כמ״ש בפמ״א בענף הקודם עש"ה. ונמצא אשר כאן בה״פ דנקודים, נעשה או״פ דגלגלתא דנקודים לבחי׳ אור מקיף לגלגלתא בעצמו, שהרי לא יכול עתה להתלבש בגלגלתא דנקודים משום עליית ה״ת לעינים וע״כ נעשה לאו״מ לגלגלתא בעצמו, באופן שאותו או״מ שהיה משמש בא״ק בשביל ע״ב נעשה לאו״מ עתה בגלגלתא עצמו, ונשאר ע״ב של עתה בלי או״מ כלל מבחי׳ גלגלתא.
ועד״ז או״פ דע״ב נתהפך לאו״מ בע״ב עצמו, ונשאר ס״ג בלי או״מ כלל מצד העליון שלו שהוא ע״ב. ועד״ז או״פ דס״ג נתהפך לאו״מ לס״ג בעצמו, ונשארו מ״ה וב״ן בלי או״מ מצד העליון שלהם, והבן היטב. והנך מוצא שכל אחד מד׳ הפרצופין ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן, אבד כל אחד ואחד בחי׳ או״מ דיושר שהיה להם מצד העליון דכל אחד, ולא נשאר בהם אלא או״מ דיושר מא״ס ב״ה לבד משום שמאיר לכולם בשוה, כנ׳׳ל.
אמנם נתבאר שאלו או״פ שנעלמו, נתהפכו ונעשו לאו׳ימ לכל עליון בעצמו. ותדע, שהם מכונים מקיף החוזר. כלומר, שכבר היו באותו פרצוף עצמו מלובשים בפנימיות הכלים, אלא שחזרו ויצאו מהכלים ונעשו לאו״מ על הכלים ההם מסבת עליית ה״ת לנקבי עינים, כאמור. ונק׳ ג״כ מקיף חיה משום שמאו״מ הללו נמשך סוד תחיית המתים, כמ"ש במקומו בע"ה.
וזה אמרו, שמטבור ולמטה דא״ק אי אפשר להיות רק ב׳ מקיפים לבד. כלומר, ב׳ מקיפים לכל פרצוף ופרצוף, דהיינו מקיף אחד מא״ס ב״ה המאיר לכלהו מדרגות באופן אחד בלי הפרש, והוא המכונה מקיף דיחידה או מקיף דיושר. ומקיף שני הוא זה האו״פ עצמו שנעלם ויצא מהמדרגה ונתהפך לאו"מ מחוצה לה, שהוא נק׳ מקיף דחיה או מקיף החוזר, כנ״ל.
וזהו שמדמה אותו (באות ה׳) למקור של מעיין, שכפי גובה המקום ומוצא המקור שממנו יצאו המים תחילה כפי ערך גובה זה יכולים לעלותאע״פ שירדו בעומק במאוד מאוד וכו׳. וכן היה הענין כאן, כי אחר שהאור הזה נכנס וחזר לעלות אין בו כח לעלות רק עד ראש הכתר בלבד וכו׳ עכ"ל. כי השאלה היתה מאחר שסוף או״פ זה לחזור ולצאת מהכלי ולהעשות או״מ מחוצה לו, א״כ מתחילה למה נכנס להיות בחי׳ או"פ ולהתלבש בפנימיות הכלים. כלומר, למה נכנסו הג״ר בה״פ דא״ק לבחי׳ או״פ וחזרו לצאת מה״פ ב״ן, וכן באצילות, כיון שעיקר הכונה היא בהכרח שלא יתלבשו בבחי׳ או״פ, אלא כמו שהם עתה בעולם התיקון, א״כ למה נתלבשו באו״פ בפרצופי א״ק מקודם לכן.
וע״ז משיב ומדמה למקור של מעיין, אשר ברצותינו להוריד המעיין דרך מקום עמוק בשפל המדרגה ולהעבירו משם על מקום גבוה רצוי, צריכים אז להעלות את המקור של המעיין למקום גבוה, שיהיה בהשראה לאותו הגובה של המקום הנרצה להמשיכם שמה, ואז אפשר להעביר את המים דרך מקום העמוק, ומשום שיש להם בתחילתם מקור גבוה בטוחים אנו שמאליהם יאזרו חיל וכח לחזור ולעלות מתוך העמק, כפי שיעור אותו הגובה שמקודם. וכן הענין כאן, שמתוך שנעשתה הכנה באלו הג׳׳ר שיהיו מקודם בתוך הכלי בבחי׳ או״פ בקומת כתר לכל פרצוף פרטי מה״פ, אע״פ שחזרו ונעלמו מהם ונעשו למקיפים מבחוץ, מ״מ כבר נשתרש להם שורש הגובה בקומת כתר דכל פרצוף ובטוחים אנו שיחזרו הג״ר למקומם כמו שהיו בא״ק ולא יפגמו כלל במשך שתא אלפי שני, אע״פ שירדו מאד מדרגתם עמוק עמוק, כי מתוך שהוכן להם שורש ומקור בכתר הגבוה מאד ונעלה סוף סוף מוכרחים לחזור לשם כבתחילה, אמנם במתים לסבה שהתחתונים יוכלו לקבלו היה חיוב למעט האור עד שפל המדרגות באופן שהתחתונים יוכלו לקבלו, ולפיכך נעלמו ד׳ המקיפין דיושר: חיה נשמה רוח נפש מה״פ דנקודים, ולא נשאר מהם רק מקיף הא״ס ב״ה שהוא מקיף לכתר שה״ס יחידה דיושר כאמור, והבן היטב. יתר דברי הענף יתבאר בע״ה בסמוך.