ל) ונמצא, כי בעיבור נעשה כלים דאחוריים לבד בג׳ תחתונים דנה״י, כל כלי כלול מנה״י ומלכות שבו, כי קודם העיבור לא היו רק ג׳ כלים דאחור: זה מנצח לבד, וזה מהוד לבד, וזה מיסוד לבד. [וע״י העיבור ניתוספו כלי נהי״מ בכל אחד מהם.] ובחג״ת ניתוסף ע״י עיבור ג׳ כלים בכל כלי מהם, כי תחלה היו ג׳ כלים דאחור: זה מחסד לבד, וזה מגבורה לבד, וזה מת״ת לבד, כנ״ל, וע״י העיבור נעשה ג׳ כלים דאחור בכלי החסד, והם חסד ונהי״מ שבו. וג' כלים דאחור בכלי דגבורה, והם גבורה ונהי״מ שבו. וג׳ כלים דאחור בכלי הת״ת, והם ת״ת ונהי״מ שבו. אך בג"ר לא היה עדיין שום כלי כלל ועיקר.
ל) ונמצא כי בעיבור נעשים כלים דאחוריים לבד וכו': כי לעולם יש בו בז״א ששה כלים חג״ת נה״י אפי׳ בעיבור, אלא המה רק שש מלכיות שבהם לבד, דהיינו מלכות דחסד, מלכות דגבורה וכו׳. ונמצא שבכח העיבור נעשה ג׳ כלים דאחוריים שנק׳ נה״י בכל אחד ואחד, כי נתוספו לו נה״י בחסד ונה״י בגבורה ונה״י בת״ת ונה״י בנצח ונה״י בהוד ונה״י ביסוד, וא״כ יש לו עתה ד׳ כלים נהי״מ בכל קצה וקצה מששה הקצוות, דהיינו:נהי״מ בחסד ונהי״מ בגבורה וכו׳, כי ששת המלכיות דו״ק היה לו מתחילה משורשו שבנקודים, ונתוסף לו שש בחי׳ נה״י לכל קצה מהו״ק בכח העיבור בכאו״א, וכל שש בחי׳ נה״י אלו נק׳ כלים דאחוריים, ומשיג עתה ח״י כלים, כי יסוד ומלכות נחשב כאן לאחד, דכל זמן שאין זווג במסך נבחנים יסוד ומלכות לאחד. ונמצא שיש לו עתה ב׳ נפשות: נפש דנפש, נפש דרוח.