ז) והרי עתה, כי ב׳ בחי׳ יש לנוק׳ דז״א: א׳, בהיותה כלולה בתחלה עם הזכר, הב׳, כשנפרדת ממנו, והוא נותן לה עטרה דגבורה. וזה סוד הכתוב ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד. כי הנה בשם זה יש כללות מ״ה וי״ט, שהוא המלוי של ד׳ אותיות הראשונים שבו, כי אדם הוא שם מ״ה והנקבה י״ט בהיותה כלולה עמו, כי אז הנוקבא נקרא מילוי דשם מ״ה, גימטריא י״ט. כמו ענין אדם וחוה, כי אדם שם מ״ה, וכאשר היתה הנוקבא עמו היתה נקראה חו״ה, שהוא גימטריא י״ט, שהם בחי׳ מילוי דשם מ״ה, כי כל בחי׳ מילוי הוא גימטריא אלהים, שהיא בחינת הנוקבא, שהוא דינין. ובזה תבין למה בחי׳ הנוקבא היא תמיד דינין, והוא לפי ששרשה הוא בחי׳ המלכים שמתו, שעי״כ נקרא מלכים, מלשון מלכות.