ו) והנה כאשר יצא זה האור החדש שם מ״ה דאלפין, בירר מהנקודות דס״ג שבהם היתה השבירה מה שיוכל לברר מהם, ונשתתפו ונתחברו עמו, ואז נעשה המ״ה בחי׳ דכורא וס״ג נעשה בחי׳ נוקבא. אלא שלהיות שהס״ג זה נעשה נוקבא אל המ״ה, לכן קנה לו עתה שם אחר והוא שם ב"ן דההי"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, ואינו נקרא עתה בשם ס״ג, אלא בשם ב״ן.
ו) ואז נעשה המ״ה בחי׳ דכורא וס"ג נעשה בחי׳ נוקבא: והיינו ע״ס דנקודים שהמה מכונים בשם ס״ג, להיותם בחי׳ התפשטות ב׳ דפה של ראש הס״ג. ועוד טעמא רבא איכא במילתא, והוא כי כל ההבחן שיש בין ע״ב ובין ס״ג שה״ס או״א וישסו״ת כנודע, משמיענו הרב לעיל בענף ח׳, אשר זה החלק של ס״ג שנכלל בנה״י דא״ק הפנימיים בסוד מ״ן, נבחן תמיד בשם ס״ג וישסו״ת, דהיינו מטבור ולמטה דס״ג, וזה החלק מס״ג שלא נתחבר בסוד מ״ן דהיינו מטבור ולמעלה דס״ג, נבחן בשם או״א עילאין, דהיינו ע״ב, עש״ה. ולפי״ז נמצא שעיקר שורש הס״ג דכל פרצופי אבי״ע, מתחילים מע״ס דנקודים, והבן זה. ועם זה מובן ענין השתנות בהויה דמ״ה דאצילות להמשך מפה דראש ס״ג דאצילות, כי שם נשתלשלו ה׳ פרצופין בסדר: גלגלתא, ע״ב, ס״ג, מ״ה, וב״ן, במשונה מסדרם של ה׳ פרצופין דא״ק, שהם: גלגלתא, ע״ב, ס״ג, ב״ן, מ״ה. והוא מטעם הנ״ל, שזה הב״ן דא״ק נחשב לשורש בס״ג דאבי״ע, שזה החלק דס״ג שאין בו מבחי׳ הב״ן דא״ק, הרי נתעלה לבחי׳ ע״ב ואינו נחשב כלל לבחי׳ ס״ג כלפי עולמות אבי״ע, וזכור זה.
לכן קנה לו עתה שם אחר והוא שם ב"ן דההין וכו': כבר נתבאר בפמ״א לעיל דף תקנ"ב ענין שם ב״ן דההין, אשר אין בו בחי׳ זווג דאו״י ואו״ח ביחסו עצמו כמו בפרצופין הקודמים לו, מפני שמ״ה וב״ן ביחד נאצלים ויוצאים מזווג דאו״י ואו״ח ממסך דבחי״א, אלא הפנים נק׳ מ״ה והאחורים נק׳ ב״ן, וכל מה שיש לה היא נוטלת מהויה דמ״ה להיותה האחורים שלו, ונוטלת ממנו בסוד כמספר הנכנסים כך מספר היוצאים, כמ״ש בע״ח ש״מ דרוש ד׳, כלומר כל אותה הכמות שמ״ה מרויח בסבת האחורים שלה נמצא שיוצא ג״כ לב״ן. וע״כ אין לה מילוי מיוחד הרומז על תכונת חידוש מסך של הפרצוף, משום שאין לה זווג מיוחד בחידוש מסך כנ״ל, וע״כ אין לה אלא הויה כפולה לבד, הרומזת על ע״ס דמציאותה עצמה, ועל מה שנכפלים ע״י מהשמשגת מז״א בעלה.
וזה אמרו, שלהיות הס״ג הזה נעשה נוק׳ אל המ״ה, לכן קנה לו שם אחר והוא שם ב"ן דההי"ן, ואינו נק' עתה בשם ס״ג אלא בשם ב"ן. והיינו כדאמרן, כי בא״ק היה לו לב״ן הכולל הזה המכונה ס״ג בחי׳ זווג על חידוש מסך המיוחד לו, שה״ס המ״ן הנכללים מגניזו דנה״י דס״ג במלכות הפנימית דא״ק, שה״ס בחי״ב שנטמנה בפנימיות בחי״ד, כמ״ש הרב לעיל בענף ח׳, וכיון שהזווג היה שם ע״י עליית מ״ן אלו יצא שם פרצוף ב״ן בזווג מיוחד על בחי״ד שה״ס ב״ן, כי כל הגלוי הוא השולט, כמ״ש שם בענף כ״ב בפמ"ס משא״כ בעולם אצילות שוב לא נגלה זווג זה, כמ״ש בפמ״ס דף תע״א ד"ה והנה אלא שיצאה יחד עם מ״ה דאצילות ונעשית בחי׳ אחורים ונוק׳ אל המ״ה, וע״כ נקרא עתה בשם הויה דההין בלי שום חידוש במילוי שלה, והבן היטב.