ג) וכבר ביארנו לעיל, כי הדברים הולכין במדרגה, כי הבל האזן אינו נרגש ומועט מן הבל היוצא מן החוטם, והבל החוטם מועט מהבל הפה, אמנם בזה נשתוו שלשתן, שמעלין הבל, אך העין אין לו הבל, אלא הסתכלות בלבד. וטעם השינוי הזה, לפי שהג׳ הם בחי׳ טעמים, אך העין בחי׳ נקודות: ס״ג, שהוא למטה ממדרגות הטעמים.
ג) כי הדברים הולכים במדרגה כי הבל האוזן אינו נרגש וכו׳: והוא ענין עלית המסך וזיכוכו על דרך המדרגה, כי עיקרו של המסך הוא מבחי״ד שה״ס הבל הפה, שעביותו מורגשת ביותר מכולם להיותה בחי׳ נקודה האמצעית ממש שעליה נעשה צמצום א׳, שהיא השורש לכל העביות והדינים. ואליה נמשך אור העליון מא״ס ב״ה המכונה בשם קו אחד, שה״ס ע״ס הראשונות שנאצלו בבחי׳ ראש וסוף שנקרא א״ק הפנימי. ואח״ז נזדכך המסך ועלה לבחי״ג המכונה בשם חוטם, כמ״ש לעיל באורך עש"ה שמשם יצא פרצוף ע״ב דא״ק, וע״כ הבל החוטם הוא מועט מהבל הפה, שהרי המסך נזדכך מעט מעביותו. ואח״ז נזדכך ועלה לבחי״ב המכונה בשם אוזן, ונמצא שנזדכך בב׳ מדרגות, וע״כ הבל האוזן יותר קלוש ואינו נרגש זולת במשים יד על נקב האוזן. ואח״ז נזדכך ועלה לבחי״א המכונה בשם עינים, ושם כבר כלה ההבל משום דבחי״א אין שם בחי׳ קבלה כלל, כמ״ש בפמ"ס ענף א׳ ובפתיחה, אלא עדיין יש שם בחי׳ הסתכלות, כלומר בחי׳ זווג והכר נקבה, שאו״י ואו״ח עולה מכתר לחכמה ומחכמה לכתר, משא״כ כשמזדכך ועולה לכתר שה״ס השורש, שם כבר נעלמה בחי' נוקביות ועביות לגמרי מהמסך, כמ"ש בפמ"ס בענף ג׳ ובענף ד׳, שמשום זה נעלם האור מהתפשטות א׳ דכל גוף, עש״ה. אמנם בכח עליית מ"ן שנתחדש אחר שביה״כ, הושרש בחי׳ זווג גם בעליית המסך לכתר, אע״פ שאין שם הכר נקבה, כנ״ל.
וזה אמרו, לכן אין בו לא בחי׳ הבל כמו אח״פ, ולא בחי׳ הסתכלות כמו נקודת העין, ואין בו אלא בחי׳ הארה לבד וכו', וגם ז״ס כד סליק ברעותיה למברי עלמא דאצילות וכו׳ כי תרגום רצון רעותא עכ״ל. דהיינו כדאמרן, שאין בו הכר נקבה וע״כ מכונה הזווג שעל המסך דשם בשם זווג דרעותא, וע״כ מכונה בשם מצח הרצון, והבן.