ב) וכאשר נזדווגו יחד, נולד מהם אור חדש ע״י הזווג הזה, וזה אור החדש הוא בחי׳ מ״ה דאלפין, וגם הוא נחלק לד׳ בחינות טנת״א הכוללים כל האצילות והוא כזה: כי הטעמים דמ"ה הוא בחי׳ ע"י, והנקודות דמ"ה הוא א״א, והתגין דמ"ה הם או״א, ואותיות דמ״ה הם זו״נ, וכמ״ש היטב כל זה לקמן. וזה מציאת שם מ"ה דאלפין הזה יוצא מן המצח דא״ק.
ב) וכאשר נזדווגו יחד נולד מהם אור חדש וכו׳ בחי׳ מ״ה דאלפין: ודע, שאין ענין זווג נוהג אלא בב׳ חצאי מדרגה, כי לשון זווג יורה על תיקון הפירוד, וע״כ בטרם שנפרדה המדרגה לב׳ חצאים, דהיינו ג׳ הפרצופין הראשונים גע״ס דא״ק, לא נזכר כלל לשון זווג בדברי הרב, אלא הסתכלות, או התפשטות אור עליון על המסך וזווג דהכאה, כנ״ל בענפים הקודמים. אמנם אחר צמצום ב׳ דא״ק, מסיבת ירידה וגניזו דנה״י דס״ג בנה״י הפנימים דא״ק, כנ"ל בענף ח' ובפמ"ס ענף ט׳ וט"ו, שה״ס שיתוף מדה״ר בדין, הוא שגרם אמנם להתחלקות כל מדרגה לב׳ חצאים, דהיינו כתר וחכמה לבד ובינה וזו״נ לבד, ששניהם שרויים בפגם, שבחציה העליון נגרם קטנות האור שנחסרה משום זה מג״ר ונשארה ברוח נפש לבד. וחציה התחתון ירדה לגמרי לבר מהמדרגה: שבינה וזו״נ דמדרגת ראש ירדה למדרגת גוף, ובינה וזו״ן דמדרגת תוך ירדה למדרגת סוף, ובינה וזו״ן דמדרגת סוף ירדה לגמרי לבר מגבול דאצילות, ונתמעטה לבחי׳ בי״ע, שפגם הזה הוא מיתה ממש, כמ״ש בזוהר, דיציאה מעולם לעולם תחתון ממנו הוי מיתה, שה״ס ז׳ מלכין דמיתו, כנודע.
וז״ס תיקון הזווג המחזיר שוב אותם ב׳ החצאים למדרגה אחת כמתחילה, וכיון שבינה וזו״ן חזרו ונתחברו עם כתר וחכמה במדרגה אחת ושוב קונה המדרגה עשר ספירות שלימות עד המלכות, נמצא אור העליון מתפשט עד המסך שבכלי מלכות ויוצאות ע״ס שלימות בקומת כתר, דהיינו בה׳ אורות הנק׳ נרנח״י. וכבר נתבאר שם, אשר אור העליון אינו פוסק מהתחתונים אפי׳ רגע, אלא התחתון למסך הוא צריך, שבאו״ח שלו נמצא מלביש ונאחז באור העליון, דע״כ לא יתפוס התחתון מאור העליון אלא לפי קומת האו״ח שבמסך שבו. ולפיכך, בזמן שאין במדרגה רק כתר וחכמה א״כ המסך שלו קלוש ע״כ אינו משיג רק בחי׳ רוח מהעליון. ותיכף באותה העת שחציה התחתונה חוזרת אליה, שמשגת אז את בחי׳ המסך שבכלי מלכות שלה שמסך הזה הוא קשה ומתוקן בסוד נקודה אמצעית בצמצום א׳ או בצמצום ב׳, נמצא מאליו אשר אור העליון שאינו פוסק תיכף מתדבק בה והיא מעלה או״ח עד הכתר, ואז מרויחה המדרגה את ג״ר: נשמה, חיה, יחידה, כבתחילה. ואחר שנעשה תיקון חיבור זה במדרגה העליונה אז יורד האור הזה ומחבר לכלהו מחציות המדרגות עד סוף. והבן היטב סוד הפירוד והחיבור הזה ושמרהו.
והנה חזרת ג״ר ונה״י האמור, זהו שמכנה כאן הרב בשם אור חדש, הן כלפי חציה העליונה הנק׳ ע״ב והן כלפי חציה התחתונה הנק׳ ס״ג, כי העליונה הרויחה ג״ר שה״ס עצמות האור,והתחתונה עלתה כולה באור חדש דמדרגה העליונה ממנה, ואצ״ל בחצי מדרגה התחתונה שירדה מבחי׳ סוף של הפרצוף שיצאה לבר מגבול האצילות לבי״ע שה״ס ז״מ דמיתו, הנה הם זכו עתה לתחיית המתים ממש, כי חזרו ועלו לעולם האצילות כבתחילה ששם השיגו אור החיה כנודע בענה״ק.
ותבין המתבאר כאן, דיש ב׳ בחי׳ ע״ב ס״ג להבחין בענין הזווג, דהיינו ע״ב ס״ג המזדווגים שה״ס פנימי וחיצוני שנעשה בכל מדרגה, כמ"ש לעיל בפמ"ס דף רע״ב ובפמ"א לעיל דף תרי"ז עש״ה. כי תחילת התיקון אינו אלא ע״י פרצוף הפנימי המאיר בפרצוף החיצון כמ"ש שם באורך. והארת הפנימי בחיצון נקרא בשם מיין דוכרין, שבכחם מעלה החיצון את חצאי המדרגות התחתונות לחצאים העליונים שגם הם מכונים זווג ע״ב ס״ג. אלא ע״ב ס״ג דפרצוף החיצון היא נקבה. ואור חדש המושפע מסיבת עליית ס״ג וחיבורו עם ע״ב שלה, הוא מכונה בשם העלאת מ״ן. באופן, שנבחן בתחילה בחי׳ זווג בב׳ חצאי המדרגה: פנימי וחיצון דהמדרגה שנק׳ ע״ב ס״ג זכר ונוק׳, ואח״כ נבחן בחי׳ זווג ב׳ חצאי המדרגה עליון ותחתון שבכל א׳ מהם, וגם הם נק׳ ע״ב ס״ג, כנ״ל. אשר האור החדש מזווג ע״ב ס״ג דס״ג מכונה בשם מיין נוקבין. ואלו ב׳ האורות מתחברים יחד בפרצוף החיצון שהיא הנקבה, ומבין שניהם מתהוה אור חדש הנולד והמושפע לתחתון מהם.
וכבר ידעת שכל הארה מוכרחת להתחלק על ראש תוך סוף בסוד הסת״א והסת״ב, ותבין ע״ז כאן אשר בחי׳ ע״ס של ראש זהו שנשאר במזדווגים הנ״ל עצמם, וב׳ הבחי׳ תוך סוף דאור החדש המה מכונים אור חדש המושפע למדרגה השניה דהיינו לבחי׳ הב"ן שלהם בסוד מוחין. גם תדע שזכר ונקבה דג״ר וראש מכנם תמיד הרב בשם ע״ב ס״ג. וזכר ונקבה בז״ת וגוף, מכונים תמיד בדבריו בשם מ״ה וב״ן. והזהר לבל לשכוח הכלל הזה.
ובכל האמור תבין מה שאומר כאן הרב, וכאשר נזדווגו יחד נולד מהם אור חדש ע"י הזווג הזה, ואור חדש זה הוא בחי' מ"ה דאלפין. ותבין שאין זה אמור בבחי׳ הראש דאור חדש ההוא בהיותו שייך למזדווגים עצמם, אלא הכונה על בחי׳ תוך סוף דאור חדש הזה, שהוא המושפע ובא לבחי׳ לידה, כלומר למדרגה תחתונה מהם שנק׳ בן שלהם, ואותו מכנה הרב בשם מ״ן דאלפין, וזכור זה.
וזה אמרו לעיל בענף מ״א אות ז', אמנם בחינת המ"ן שאמרנו לעיל שעלו לצורך זווג העליון, הוא עצמו עניןעליות ז' האורות למעלה בבינה, וזכור הקדמה זו מה הוא ענין העלאת מ"ן עכ״ל ע״ש. ומקודם זה אומר שם וז״ל: והנה עתה חזר התפשטות ג' קוי כח״ב להאסף למעלה וכו' ונמצאו עתה כל ז' האורות התחתונים למעלה במקום הבינה, כי היא אם הבנים ושם הוא מציאות מקום הריון ועיבור, עש״ה.
ותבין זה היטב עם המתבאר לעיל, שסיבת שביה״כ וז׳ מלכין דמיתו הוא מסיבת התחלקות המדרגות ויציאת אח״פ לחוץ. והגם שכבר היה שם זווג ע״ב ס״ג שחזרו וחיברו כל חצאי המדרגות על אותו הדרך שנתבאר לעיל במ״ד ומ״ן, שז״ס אור חדש דבקע לפרסא והאיר דרך יסוד דא״ק לע״ס דנקודים, כמו שנתבאר לעיל בפמ״א אות א׳ ד"ה נזדווגו עש״ה אמנם מסיבת חסרון תיקון קוין בז״ת לא נתקיים אור הזווג הזה, וע״כ שוב חזרו ונפרדו חצאי המדרגות זה מזה כמטרם הזווג, וחציה התחתונה דכל מדרגה שהם בינה וזו״נ ירדו ונפגמו, עד שחציה התחתונה דע״ס דנקודים המלבישים על מטבור ולמטה דא״ק שהם בחי׳ ע״ס דסוף ירדו לבר מגבול האצילות לעולם אחר לגמרי שנק׳ בי״ע וע״כ מתו, כנ״ל.
ולפיכך בכח הזווג החדש דע״ב ס״ג שמביא הרב כאן, נמצא שבכח הארת ע״ב בס״ג משיב שוב חצאי המדרגות התחתונות לעליונות ומחברם למדרגה אחת כבתחילה, כמ״ש לעיל באורך עש"ה. ונמצא ע״כ שנמשך ראש הג׳ שנק׳ ישסו״ת וס״ג שהוא חצי מדרגה שירדה לבר מע״ב שנק׳ או״א עילאין או ג״ר דנקודים וקיבלה לבחי׳ תוך דגוף דהיינו חג״ת, כמ"ש הרב שם בסוד התפשטות ג׳ קוי ג״ר דנקודים לחג״ת, נמצא עתה שחזרו ונמשכו לבחי׳ ג״ר דנקודים, דהיינו לבחי׳ ע״ב, וגם אורות דז״ת שנפלו לנה״י הכלולים עמה ג״כ עלו עמה בג״ר, שכולם כלולים בנה״י דראש זהכמ״ש לפנינו בע״ה. ומתוך זה נמשכו ועלו גם ז׳ מלכין דמיתו שהם חצי המדרגה התחתונה שהיו למטה מגבול האצילות, שהם מתחלקים על ב׳ בחי׳: תוך וסוף, שבחי׳ תוך שבהם נק׳ ניצוצין ובחי׳ סוף שבהם נק׳ כלים. וע״כ הניצוצין עלו לחג״ת דנקודים ששם מקום תוך דב״ן, והכלים עלו לבחי׳ נהי״מ דנקודים ששם מקום הסוף.
והנה נתבאר לך היטב טעם עליות ישסו״ת והאורות לג״ר שה״ס אח״פ ומחצית מדרגה תחתונה דע״ב דנקודים, וטעם עליות ז׳ מלכין דמיתו שה״ס הניצוצין וכלים מבי״ע לחג״ת נה״י דאצילות, משום שה״ס חצי המדרגה התחתונה דס״ג דנקודים, ונודע כי לא יצא שם אלא ג׳ מדרגות: גלגלתא ע״ב ס״ג, ראש וגוף, כמ"ש לעיל בפמ״א ענף כ״ב וכ״ד עש"ה.
אמנם ענין מ״ן ומ״ד נוהג מתחילה בראש ואח״כ בגוף כנודע, וא״כ מובן מאליו אשר ענין עליית מ״ן וסוד הזווג דע״ב ס״ג האמור ומפורש באורך לעיל, זהו היה רק בעליית ישסו״ת וז׳ האורות לע״ב דנקודים, שהם גרמו שם בחי׳ מ״ן, כמפורש לעיל, אשר האור המתחדש מכח החיבור דע״ב ס״ג דפרצוף החיצון ה״ס מ״ן, עש״ה. והנך רואה שרק ישסו״ת וז' האורות המה דוקא שנעשו בסוד מ״ן תיכף בשעת העליה וחיבורם עם חצי המדרגה העליונה שבהם, אבל ז׳ המלכין שעלו שהם בחי׳ גוף, המה לא נתקנו עתה בבחי׳ זווג של מ״ן ומ״ד, כי הם צריכים לזווג ב׳ ובסוד הסת״ב, כמו שיתבאר לפנינו. וזה אמרו, שענין המ״ן הנזכר הוא ענין עליות ז׳ אורות לבינה, דהיינו לג״ר שה״ס ע״ב וסוד ראש. והוא להורות, אשר הז״מ שעלו המה לא נתקנו עתה בסוד מ״ן, והיינו כנ״ל, שתחילת העליה הוא לזווג של ראש, והבן.
וזה אמרו, ונמצא עתה כל ז' האורות למעלה במקום בינה כי היא אם הבנים, ושם מציאת עיבור והריון. והיינו כדברינו לעיל, שיש להבחין כאן ב׳ בחי׳ דזווג ע״ב ס״ג: א׳, ה״ס ע״ב ס״ג דע״ב, כלומר דפרצוף הפנימי הזכר והוא שהאיר בפרצוף החיצון שהם הנקודים והמשיך כל חצאי המדרגות כנ״ל, והאור היוצא מזווג ע״ב ס״ג הפנימי מכונה בשם מיין דוכרין והוא מכונה כאן בשם ע״ב, דכל זכר דבחי׳ ראש נק׳ ע״ב. והשני ה״ס ג״ר דנקודים שה״ס פרצוף החיצון דע״ב ההוא שיש בו לפי עצמו ג״כ בחי׳ זווג דע״ב ס״ג, דהיינו החיבור דחציו התחתונה שה״ס בינה וז׳ אורות דזו״נ, שנתחברו וחזרו לחציה העליונה, דהיינו כתר וחכמה שנשארו בג״ר דנקודים, ואור חדש שנתחדש מסיבת חזרתם שמה מכונה בשם מיין נוקבין, כנ״ל. והחיצון הזה נעשה נקבה לפנימי שנק׳ ע״ב, ובחי׳ נקבה דראש נק׳ ס״ג. ונתבאר, אשר גם האור חדש דע״ב ס״ג דפנימי מתחבר בחיצון כנ״ל עש״ה, ונודע שס״ג נק׳ ג״כ בינה. וזה אמרו, כי היא אם הבנים ושםמציאות הריון ועיבור. להורות לנו, אשר הן המ״ן והן המ״ד שניהם מתחברים רק בחיצון המכונה ס״ג או בינה מפני שהיא הנקבה, ולא בפנימי שנק׳ ע״ב.
והנה נתבאר היטב סוד עלית מ"ן וירידת מ"ד וענין הזווג הנוהג בפנימי וחיצוני דכל מדרגה המכונה זווג ע״ב וס״ג, ושמור מפתחות אלו בכל המשך ביאורנו שא״א עוד להכפיל אריכות כזו ללא צורך. גם תדע שמנקודים ואילך עד גמר התיקון אין שום חידוש יוצא ונגלה בכל העולמות עד לעולם הגשמי, זולת על ידי זווג ב׳ חצאים של מדרגה אחת ובכל הדרכים המפורשים בזווג לעיל בדיוק נמרץ, אלא שיש עוד לצרף דברים נוספים מרובים על האמור לעיל, שנתוסף והולך לפרצופין הבאים אחר ע״ס דנקודים, וכל הכוחות שבעליונים מוכרחים להסתדר בתכונתם ממש אצל התחתון מהם כנודע, ויתבאר כל אחד על מקומו בע״ה.
שם מ״ה דאלפין הזה יוצא מן המצח דא״ק: ה״ס כלי דכתר, והוא משום דעליית מ"ן היה עד ראש הא', כמ״ש לעיל בפמ״א דף תרי"ג ד״ה ובזה תבין עש"ה.
ולכאורה קשה איך חושב כאן הרב כלים בראש: עינים ואח״פ אפי' בראש הא׳ דהיינו מצח, ולעיל בענף ה׳ מרחיב להוכיח שאין מציאות כלים ניכרת כלל בראש זולת בגוף שנק׳ ז׳ תחתונות, וכמ״ש שם שאין עביות דתחתון פועלת למעלה הימנו אפי׳ כמלא נימה, וכיון שהמסך עומד במלכות של ראש הרי ט׳ ספירות ראשונות נקיים לגמרי מעביות שלו שה״ס כלים, אלא בהתפשטות המסך להסת״ב ממעלה למטה לבחי׳ ע״ס דגוף, אז פועלת עביות בהם ומתגלה בהם כלים, ע״ש. אמנם נודע מ״ש הרב בענף י׳ אות ל׳, שכל הכוחות שיש בעליונים בהכרח שמתפעלים בתחתון מהם. ובזה מובן, דאע״פ שבכל ראש אין בו מצד עצמו אלא כלי אחד מבחינת המלכות שבחידוש מסך שבו, עכ״ז אותו הכלי שכבר נגמר בראשים של העליונים ממנו בהכרח שמתפעלים בראשו ג״כ, כאמור.
וטעם השתלשלות ה׳ פרצופין דא״ק נודע שה״ס ה׳ בחי׳ של הזדככות המסך דבחי"ד עד שעולה לבחי׳ כתר, כנ״ל בפמ״ס ענף ט׳ עש״ה.
ולפי זה נמצא, שראש א׳ דא״ק ששם הזווג דאו"י ואו״ח ממסך דבחי״ד, דהיינו במלכות, אין בו ודאי רק כלי אחד ממסך דמלכות שנק׳ פה. אמנם ראש ע״ב שהזווג דאו״י ואו"ח שלו הוא ממסך דבחי״ג, דהיינו שנתעלה המסך לבחי׳ ז״א, הרי שיש לו כלי חדש בראשו ממסך דז״א שהוא כלי מלכות דע״ב והוא מכונה בשם חוטם, וא״כ יש בו ב׳ כלים כלי דפה מצד ראש א׳, דהיינו מכח העליון שמתפעל בראשו בהכרח וגם כלי דחוטם מצד חידוש מסך שבו עצמו. ובראש הס״ג שהזווג דאו״י ואו״ח שלו הוא ממסך דבחי"ב מעלייתו לבינה,הרי שיש לה כלי חדש בראשה מה שלא היה בעליונים, שהוא כלי דראש הנק׳ אוזן, שהוא כלי מלכות דראש ס״ג שט"ר דס״ג נמצאות למעלה מאוזן, וא״כ יש בה ג׳ כלים: כלי חדש של עצמה, וחו״פ המתפעלים בראשה בהכרח מכח העליונים. ובראש ב״ן, שהזווג דאו״י ואו״ח שלו ממסך דבחי״א שה״ס עלייתו בחכמה, הרי שהרויח ב"ן כלי חדש בראשו ממסך דחכמה המכונה עינים, ששם כלי מלכות שלו וט״ר למעלה הימנה. וא״כ יש לו בראשו ד׳ כלים: כלי חדש מצד עצמו, ואח״פ מכח העליונים שמתפעל בראשו בהכרח. ובראש מ״ה החדש שהזווג דאו״י ואו״ח הוא ממסך דבחי׳ כתר כנ״ל, הרי שהרויח ראש מ״ה כלי חדש בראשו ממסך דבחי׳ כתר, ששם כלי מלכות דע״ס דראשו וט״ר למעלה ממנה, וא״כ יש לו חמשה כלים בראשו, דהיינו: כלי חדש מצדו עצמו ממסך דבחי׳ כתר המכונה מצח, ועוד ד׳ כלים עינים אח״פ שנתפעלו בראשו מכח העליונים בהכרח.
והנה נתבאר היטב, דאע״פ שכל ראש וראש בערכו עצמו אין לו אלא כלי אחד, דהיינו בחי׳ המסך שעליו נעשה זווג דהכאה מאור העליון המכונה בכל מקום שהוא בשם כלי מלכות, ומשום שנמצא למטה מאו״י נמצאות ט״ר שלו בלי כלי כנ״ל, מ״מ מסיבת עליית המסך בה׳ המדרגות כח״ב זו״נ שנשתלשלו משום זה ה׳ פרצופין, נמצא מאליו שנתוסף בכל תחתון כלי אחד מצדו עצמו, מלבד ממה שמתפעל בו בהכרח מהעליונים, עד שבפרצוף החמישי שהוא מ״ה החדש יש בו כלי אפי׳ מבחי׳ מלכות דראש הא׳, שה״ס בחי׳ מסך דכתר כנ״ל, ונמצאים ע״כ בראשו חמשה כלים גמורים ושלמים, וזכור זה.
וענין זוגות הכלים שנמצאים בראש, דהיינו: ב׳ נקבי עינים, ב׳ נקבי האוזן, ב׳ נקבי החוטם, המה נתחדשו בראש הב״ן מצד תיקון המ״ן שבעת אצילותו מכח שיתוף מדת הרחמים בדין, כמ״ש לעיל בדף תי״ב בפמ״א אשר המלכות דא״ק הפנימי מסבת נה״י דס״ג שנתחברה בה השיגה כח לעלות ולהכלל בכל ספירה וספירה עד החכמה שבזה נעשתה המלכות לבחי׳ צד שמאל בכל ספירה וספירה, כי עצם הספירה נבחנת בכל מקום לקו ימין, והמלכות הנכללת בה נבחנת תמיד לקו שמאל. ולפיכך נעשה ימין ושמאל בכלי דז״א של ראש המכונה ב׳ נקבי החוטם, ונעשה ימין ושמאל בכלי דבינה של ראש המכונה ב׳ נקבי אזנים, ונעשה ימין ושמאל בכלי דחכמה של ראש המכונה ב׳ נקבי עינים. ומובן מעצמו, שלא יתכן להעשות כמוהם גם בנקב הפה, היות שגם עצם הספירה שבה היא רק בחי׳ המלכות, שהיא רק בחי׳ נקודת הצמצום שה״ס נקודה האמצעית, ואין משום מה להבחין שם בבחי׳ ימין.