א) והנה ע״י עליית מ״נ הנ״ל שהם האורות הנ״ל, נזדווגו בחי׳ הוי״ה דע״ב דיודין, אשר הם כללות בחי׳ המוחין דא״ק, עם בחי׳ הטעמים דס״ג שהם אח״פ, כנ״ל. כי אלו הטעמים דס״ג לא היה בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחי׳ הע״ב דא״ק, ואין הכוונה על האורות היוצאין מן הבל אח״פ, רק על בחי׳ עצמן ופנימותן ממש.
א) נזדווגו בחי' הויה דע״ב דיודין אשר הם כללות בחי' המוחין דא״ק עם בחינת הטעמים דס״ג שהם אח״פ: ולכאורה תמוה מאד הלא הויה דע״ב והויה דס״ג הם ב׳ מדרגות נבדלות: עליון ותחתון כמו אב ובנו, ואיך יתכן שיזדווגו זה עם זה, ונודע שאין זווג אלא בבחי׳ דכר ונוקבא שהם שניהם במדרגה אחת, ולא באב ובנו כמפורש בכ״מ.
והענין דכבר ידעת שמסבת צמצום נה״י דא״ק ועליית מ״ן, עלתה מלכות דא״ק ממטה למעלה, ונעשתה צד שמאל בכל ספירה עד החכמה, שמכח זה נעשו הספירות כפולות, כמו: ב׳ רגלין, ב׳ ידין, ב׳ נוקבי החוטם, ב׳ אזנים, ב׳ עינים. גם נתחדש מזה ענין התחלקות כל מדרגה לשתים, כי אח״פ דכל מדרגה יצאה לבר ממנה, מסיבת המלכות דאתתקנת בעינים. ונתבאר לעיל בדברי הרב בענף ט"ו אשר בחי׳ מעינים ולמעלה נבחן תמיד בבחי׳ הוי״ה דע״ב בסוד ה״ת בעינים, ואח״פ היוצאים לבר המה נבחנים בשם הויה דס״ג. וענין ע״ב וס״ג אלו שנתחדשו כאן, המה נוהגים בכל ג׳ הראשים: גלגלתא, ע״ב, ס״ג, שנעשו ע״ב ס״ג בגלגלתא ע״ד הנזכר, וכן ע״ב ס״ג בע״ב, וכן ע״ב ס״ג בס״ג, עש״ה. וכמ"ש שם בפמ״ס ובפמ״א. גם נתבאר שם, ענין קטנות וגדלות שנתחדש ג״כ מסבת יציאת אח״פ, שנשאר הזווג דאו״י ואו״ח, מכתר לחכמה ומחכמה לכתר, שאין בע״ס אלו אלא קומת ז״א, דהיינו אורות נפש רוח לבד וחסר נה״י, ונמצא שתחילת אצילותם בקטנות באור דז״ת וחסר ג״ר שהם נה״י. ואז נבחן שאור חג״ת שנק' רוח מלובש בע״ב, דהיינו מנוק׳ עינים ולמעלה, ואור נהי״מ שנק׳ נפש מלובש באח״פ. ונתבאר בפמ״ס דף רע״ב שנחלקו לפו״ח, שנק׳ ג״כ ע״ב ס״ג.
וענין הגדלות נעשתה על ידי הארת פרצוף הפנימי והתעוררות שורש הקדום דמ״ן, שמחזיר ה״ת למקומה הראשון לפה דראש, כי אז שבים אח״פ לראש, דהיינו למדרגה העליונה כמו שהיו מטרם צמצום ב׳, וחוזר הזווג דאו״י ואו״ח מכתר למלכות וממלכות לכתר, שאז משיגים עה״ס ע״י זווג ההוא את קומת הכתר, ונמצא שמשיגים גם נה״י שה״ס הגדלות, כמ״ש שם.
והנה זווג זה מכונה בשם זווג ע״ב ס״ג והיינו על שם תחילת אצילותם, שהיתה ה״ת בנוקבי עינים, אשר הפנימי הנמשך על אח״פ דע״ב נק׳ זכר וע״ב, והחיצון הנשאר למטה מפה דע״ב נק׳ נקבה וס״ג כמ"ש שם. ומצב זה נבחן למצב הקבוע וקיים שאין בו שינוי. וענין הגדלות הנז', המחזיר הע״ב והס״ג למדרגה אחת אינו ענין קבוע בפרצוף, אלא בבחי׳ עולה ויורד, כי תכףבגילויו הא׳ דנקודים, נעשה בו ענין שבירת הכלים וביטול אחורים דאו״א ונה״י דכתר, שזה כולל ממש כל שהגיע אליו בבחי׳ הגדלות הנזכר, ולא נשאר שם זולת מה שהיה בו מתחילת אצילותו, דהיינו הקטנות לבד, כי זה תמיד לא יחסר, וזכור זה.
ובזה תבין ענין הזווג דע״ב ס״ג, המובא בדברי הרב לעיל דף רל"ז בס״ג שיצא מנקבי עינים לצורך הגדלות דע״ס דנקודים, המכונה שם אור חדש דבקע לפרסא. וכן ענין הזווג דע״ב ס״ג המובא כאן במ״ה החדש שיצא מהמצח, שאינם ב׳ הפרצופין דע״ב ס״ג דא״ק בעצם, שע״ב יוצא על מסך דבחי״ג וס״ג על מסך דבחי״ב, אלא הם מבחי׳ התחלקות כל מדרגה לפו״ח המכונים ג״כ ע״ב וס״ג כאמור, אשר זה נוהג שם בנקודים הן בראש דע״ב והן בראש דס״ג, אמנם לא בראש הא׳ המכונה כתר או גלגלתא, כי הוא לא נחלק, היות המ״ן דשם אינם יכולים לעלות רק עד החכמה המכונים עינים, משום שרק נה״י דס״ג נפגמו שם, מסיבה שירדו לנה״י פנימיים דא״ק. כמ״ש בפמ״ס בענף ט׳ ובענף ט״ו אשר פגם דס״ג אינו מגיע רק עד החכמה, משא״כ כאן שנפגמו גם אחורי נה״י דכתר, שבסוד התפשטות ג׳ קוי כח״ב לחג״ת נתמעטו ג״כ לבחי׳ פניהם כלפי חוץ, כמ״ש בפמ"א בענף הקודם ובפמ״ס כאן ע״ש. ולפיכך עלו עתה המ"ן גם לגלגלתא, היות שגם הגלגלתא נתקן בב׳ מדרגות ע״ב וס״ג, לסיבת הפגם דאחורי נה״י שלו, כמו״ש בב' ראשים התחתונים בזמן תיקון מ"ן דנקודים, כמ״ש לעיל.
וזה שמדייק הרב כאן וגם לעיל בדף רל״ז לפרש, שס״ג המדובר אינו אלא אח״פ, דהיינו להורות שהם שניהם במדרגה אחת, אלא שנבחנים בע״ב וס״ג ע״ש תחילת אצילותם, אשר אח״פ דכל מדרגה יוצאים אז לחוץ, שנבחן מעינים ולמעלה להויה דע״ב, ואח״פ להויה דס״ג וכנ״ל בפו״ח. אמנם באמת המה בחי׳ אחת ומדרגה אחת משורשם הראשון, ולפיכך יתכן בהם ענין זווג מכח הארת שורש הראשון, כנ״ל, וזכור זה בכל ההמשך שלפנינו.
ואין הכונה על האורות היוצאין מן הבל אח"פ, רק על בחי׳ עצמן ופנימיותן: כלומר שאין הכונה על בחינת ע״ב ס״ג דשני הפרצופין עליון ותחתון שהם יוצאים מהבל אח״פ, כלומר מבחי׳ המסכים המזדככים, אשר ממסך דבחי״ג המכונה חוטם יוצא פרצוף ע״ב, וממסך דבחי״ב המכונה אוזן יוצא פרצוף ס״ג. דכבר נתבאר שאין ענין זווג נוהג בינהם כל עיקר. אלא רק על בחי׳ ע״ב ס״ג דפרצוף הפנימי עצמו, דהיינו של ראש הא׳ שנק׳ פנימי שנבחן על פנימי וחיצוני המכונים ע״ב ס״ג כנ״ל.