י) והטעם הוא, כדי להתתקן כל אצילות שהם י״ב בחי׳: עתיק ונוקבא, א״א ונוקבא, ואו״א עילאין, ויש״ס ותבונה, וזו״נ, ויעקב ולאה, אלו הם י״ב פרצופים שלימים, לכן הוצרך זמן העיבור זה להשתהות י״ב חדש.
(ושכחתי מה שנאמר מפי מורי זלה״ה, אם היב״ח העיבור היה בזווג ראשון העליון שהוא לצורך עתיק לבדו כנ״ל. או אם נאמר כי עתיק נגמר בחודש א', ונוקבא בחודש ב׳, וא״א בחודש ג׳ כו'. אמנם פירוש הראשון נראה עיקר, שהיב״ח הם לצורך עתיק לבד, כי הרי נתבאר אצלנו כי בזווג או״א לצורך תיקון זו״נ היו ג׳ עיבורים: א׳ די״ב חדשים, וא׳ דט׳ חדשים, וא׳ דז׳ חדשים).