ב) וכבר נתבאר לעיל, כי ז׳ אורות של מלכים דב״ן נתעלו ונתכללו ונתלבשו בג' קוי חו״ב וכתר שנתפשטו עד סוף המקום הנ״ל שהם חג"ת. והנה עתה חזר התפשטות הנ״ל להאסף למעלה וחזר להיות כבראשונה שלא היו רק ג״ר במקומן למעלה, והעלה עמהן למעלה במקומן את הז' אורות התחתונים, ונמצאו עתה כל הז׳ אורות התחתונים למעלה במקום הבינה, כי היא אם הבנים ושם הוא מציאת מקום הריון ועיבור.
ב) וחזר להיות כבראשונה שלא היו רק ג״ר וכו׳ הז׳ אורות התחתונים למעלה במקום הבינה וכו': כלומר לפה דראש ב״ן, שנק׳ בכללו ג״ר שהם כח״ב, ובינה ה״ס הפה כמ"ש בענפים הקודמים. וכבר ידעת שכל תחתון עולה לתיקון בסוד מ״ן רק למדרגה העליונה הסמוכה לו, וע״כ עלו ז״ת דנקודים בבחי׳ מ״ן לג״ר שלהם ולבחי׳ פה לג״ר אלו שנק׳ בינה, כמ״ש לעיל בפרצופי א״ק עש״ה. וזה אמרו, ונמצאו עתה כל הז׳ אורות התחתונים למעלה במקום הבינה.
אולם ענין התפשטות ג׳ קוי כח״ב וחזרתם להאסף למעלה לג״ר כבראשונה שאומר הרב כאן, צריכים להבנה יתירה. והנה ענין התפשטות ג׳ קוי כח״ב דנקודים למקום חג״ת, כבר נתבאר שם במקומו בפמ״א דף תנ״ג ד"ה ולכן שה״ס ראש הג׳ שנק׳ ישסו״ת המובא בדברי הרב עש״ה. ונתבאר שם ההפרש מאו״א לישסו״ת אלו, אשר בחי׳ נה״י דאחור דכתר נתלבש באו״א עילאין בסוד ה״ת שבעינים. ובחי׳ נה״י דפנים דכתר שחסר משם ה״ת שה״ס יה״ו באח״פ בחסרון ה״ת, כמ״ש שם הם שנתפשטו בישסו״ת אלו אחר שנפגם נה״י דאחור דכתר בסיבת שביה״כ דמלכי דעת וחג״ת, עש״ה.
ובזה תבין ענין המ״ן למ״ה החדש, כי ז׳ אורות דז״ת נכללו בראש לישסו״ת הזה הנ״ל, ועלה הישסו״ת למ״ן לראש דנקודים, כלומר לבחי׳ ג״ר שנשאר אחר שביה״כ, דהיינו רק כלים דפנים דאו״א שה״ס ראש הב׳ דב״ן הכולל המכונים כח״ב, כי או״א נק׳ חו״ב, ונה״י דכתר נק׳ נקודה א׳ הנכלל בראש הזה. ואז עלו יחד דהיינו נה״י דפנים שהחזיר שם הישסו״ת ובחי׳ או״א שה״ס הראש הב׳, כי גם הג״ר אינם מתוקנים, כמ״ש הרב לקמן, ועלו ע״כ למ״ן לראש הא׳ דב״ן הכולל, המתחיל מפה דראש הס״ג שנק׳ חזה דא״ק, ונמשך עד טבור דא״ק כמ״ש כאן בפנים מסבירות ע"ש. ואז נעשה שם בפה דראש הא׳ זווג חדש על מ״ן אלו שעלו אצלו, דהיינו כלים דפנים ונה״י דכתר דפנים, דהיינו אותם שנשארו בג״ר דנקודים. ואז יצא פרצוף חדש שנק׳ מ״ה החדש המתקן כל עולם אצילות ובי״ע. אמנם ראשית הזווג נעשה בא״ק הפנימי המקבל אור א״ס ב״ה, כמ״ש לקמן.
ונודע שראש א׳ דב״ן שנק׳ גלגלתא או כתר דב״ן הכולל, אשר באמת הוא רק בחי׳ מנוק׳ עינים ולמעלה לבד, אמנם אח״פ שלו ירדו לראש הב׳ שה״ס ג״ר דנקודים המלבישים לא״ק מטבור עד סיוםהגוף כמ״ש בפמ״ס בענף ט״ו וט״ז. ובזה תבין, אשר מסיבה שנפגמו נה״י דאחור דכתר דראש הב׳ כנ״ל נעשה כאן חידוש, אשר המ״ן עלו עד לבחי׳ הכתר עצמו, כי בנקודים לא עלה המ״ן אלא לנוק׳ עינים דהיינו עד החכמה ולא לכתר, והיינו משום שלא נפגם שם אלא בחי׳ בינה לבד, כלומר אותם נה״י דס״ג שירדו למלכות דא״ק, שזה אינו מגיע רק עד החכמה, משום שהבינה עצמות מחכמה היא, אבל לא לכתר. משא״כ כאן, אשר גם נה״י דאחור דכתר נפגמו, ע״כ עלה המ״ן לכתר עצמו ונעשה הזווג למעלה מנוק׳ עינים, דהיינו בכלי דכתר שנק׳ מצח. וזה שמדייק הרב להשמיענו מקום יציאתו מהמצח, משום שיציאתו מן המקום הגבוה הזה, הוא קוטב כל כח התיקון שנמצא במ״ה החדש, כמו שמתבאר והולך. וצריך שתדע ג״כ אשר בכלי דכתר ההוא נבחן ב׳ בחי׳: פנים ואחור, אשר הגלגלתא הוא שורש לבחי׳ האחור, והמצח הוא בחי׳ הפנים. אמנם בגלגלתא לא נעשה הזווג הזה, והוא משום שלא עלו למ״ן אלא כלים דפנים ונה״י דפנים דכתר לבד, כנ״ל, וע״כ נעשה הזווג בבחי׳ פנים דכתר שנק׳ מצח.