ב) והעניין, כי בודאי שאפילו בדומם שהוא עפר, והאבנים, וכיוצא בהם, הוא מוכרח שיהיה בהם חיות רוחניות ומזל ושוטר עליו מלמעלה, דאל״כ לא היתה עפר מוציאה דשאים וזרעים אם לא היה בהם חיות, אמנם מדרגות חיות דצומח, הוא למעלה מהם, כי אנו רואין שהוא צומח וגדל כבני אדם, ובודאי כי חיות אשר בתוכו גורם לו גידול הזה. וחיות הבעל חי למעלה מהם, שיש בהם נפש יותר בבירור, וכמ״ש ורוח הבהמה היורדת למטה בארץ. וחיות האדם המדבר הוא למעלה מהם.
ב) ומזל ושוטר עליו מלמעלה וכו': כלומר שהעולמות משתלשלים ויוצאים זה מזה כמו חותם לנחתם, שכל מה שיש בחותם כן יש בנחתם ממנו, וכל הפרטים עם כל תכונותיהם שישנם באצילות ישנם ג״כ בבריאה, וכן ביצירה ועשיה. לפי שגם פרטיות המציאות שבעולמות המה משתלשלים ויוצאים זה מזה ע״ד עילה ועלול, מראש האצילות עד סוף העשיה, ואין שום חילוק בין עולם לעולם אלא בערכי החומר שבפרטים, אבל בצורות יש להם יחס שוה כמו אב לבנו היוצא מחלציו. וז״ס דחז״ל אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה שמכה אותו ואומר לו גדל. כלומר, שגם שפע חיותם מקבלים זה מזה, כל ענף שבעשיה משורשו העומד ביצירה, והוא עצמו משורשו שבבריאה, וכן למעלה ראש.
וזה אמרו, דאם לא כן לא היתה עפר מוציאה דשאים וזרעים וכו'. דהיינו כאמור, שכמו שפרטי המציאות משתלשלים ויוצאים זה מזה, כן שפע חיותם וכל מקריהם מקבלים זה מזה, עד גבוה מעל גבוה והבן מאוד.