ל) ואמנם ענין הה׳ יתרה הממתקת ומבסמת את הש״ך ניצוצין, הם ה״ג הנקראים ה׳ אותיות מנצפ״ך, הנזכר אצלינו בתקונים ובמקומות רבים. והנה מנצפ״ך גי׳ פ״ר. והחילוק שיש בין שכ״ה ובין ה״ג מנצפ״ך הוא, כי אלו שכ״ה ניצוצין הם גבורות הנקבה עצמה והם בחי׳ ספירת המלכות שלה כמבואר אצלינו לעיל, כי כל ג׳ בחי׳ הכלים של ספי׳ זו הם ג׳ שמות אדנ״י, וכבר נת״ל כי שכ״ה הם ה׳ שמות אדנ״י. אמנם ה״ג מנצפ״ך הם בחי׳ הגבורות הזכר עצמו, שאח״כ ניתנין אליה והם מתקבצין בספי׳ היסוד שבה הנקרא נקודת ציון כנ״ל.
ל) והנה מנצפ״ך גי׳ פ״ר והחילוק שיש בין שכ״ה וכו': הנה זה כבר נתבאר לעיל, דענין הביטוש דבוצד״ק דאפיק ניצוצין לש״ך עיבר, שזה נוהג בכל פרצוף מה״פ דאצילות, כי בכח הביטוש דבוצד״ק מתבררין המוחין בכלהו פרצופין. כמ״ש הרב במבו״ש ש״ג ח״ב פ״ו, וז״ל, והנה הבוצד״ק שהיא גבורה דעתיק שורש לכל הגבורות כולם, ובכחה יכולה המחשבה לברר בירורין וכו', והנה כאשר זו הבוצינא בטש בגו מחשבה, מעלה את הבירורין מבחי' השכ״ה ניצוצין ושם מתבררים, והטוב שבהם נתקן שם, והפסולת שהם הסיגים, מתברר וזריק ליה, שאינם מבחי' הראויה שם לעשות מהם בחי' או״א, ולכן זורקם, וחוזרת אח״כ להתברר גו מחשבה דאמא לצורך זו״נ, וכן עד״ז בכל הפרצופין, עד שנעשה לפסולת גמור עכ״ל. וכן במבו״ש ש״ה ח״א פ״ב וז״ל, בטש בוצד״ק וסליק גו מחשבה ניצוצין זריק לש״ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר וכו' במחשבת עתיק הוברר אריך, ובמחשבת א״א הובררו או״א, ובמחשבת או״א הובררו זו"נ, ובמחשבת זו״נ הוברר עתיק של בריאה, ובמחשבת עתיק דבריאה הוברר א״א של בריאה, וכן כיוצא בזה עד סוף עולם העשיה וכו' עכ״ל.
והנך רואה שענין הביטוש דבוצד״ק נוהג בכלהו פרצופין, כי בכחה יכולה המחשבה לברר כנ״ל. ובזה תבין ההבחן בין ה׳ אותיות מנצפ״ך שהם בחי׳ גבורות הזכר, לשכ״ה ניצוצין שהם גבורות הנקבה, כי השכ״ה ניצוצין שייכים לבנין הנקבה עצמה שתהיה ראויה לקבל עליה דכר, אמנם עדיין אינם נבררים הטוב מהרע, אלא שנמתק הדינא קשיא שבה, משום שעכ״פ בעליון היו נקיים וברורים, אבל ענין הבירור אצל הנוק׳ עצמה, זהו נעשה ע״י גבורות דזכר, דהיינו ה׳ אותיות מנצפ״ך הנ״ל, כדברי הרב במבו״ש הנ״ל שהבוצינא מעלה את הבירורים מבחי׳ השכ״הניצוצין. באופן, שהשכ״ה ניצוצין הם בנין הנוק׳ בעצמה בסוד דינא רפיא, וענין הבירור דניצוצין ההם, הם ע״י ה״ג דזכר שניתנין אליה ביסוד שלה שבכחם נעשה הבירור, והבן היטב ויתבאר עוד במקומם באורך בע״ה.
והנה נתבאר שסוד שט״ו ניצוצין הם בחי׳ ניצוצין עצמם שנפלו לבי״ע ועולים בסוד מ״ן ומגיעים לכל פרצוף מה שראוי לחלקו. ובחי׳ ה׳ גבורות המשלימים לש״ך בסוד ה״פ דין, הם שנמשכין מבוצד״ק מסוד שורש הדין דמעיקרא, ואז נבחנים הניצוצין בבחי׳ דינא קשיא וה״ס נער. ואח״כ כשמקבלת ה״ג קדישין דאמא אז מתבסמין, ונק' שכ״ה ניצוצין וה״ס נערה. ובזה ראויה לקבל ה״ג יותר ממותקין מסוד הזכר שה״ס פ״ר דמנצפ״ך, שבאלה מתברר הטוב משכ״ה ניצוצין שלה, שה״ס השלמת המסך ותיקון היסוד בסוד החשבון כנ״ל, ואת הסיגים שהם ג״כ בחשבון שט״ו ניצוצין, דוחה אותם לפרצוף תחתון הימנה. וכן עד״ז בכלהו פרצופין דאבי״ע ע״ד הנ״ל, עד שנשארו הסיגים בלי טוב כלל, ואז נק׳ בחי׳ ל״ב האבן לבד. והנה נתבארו גדרם של הניצוצין: רפ״ח שט״ו ש״ך שכ״ה ופ״ר דמנצפ״ך כל אחד על היכנו, וזכור אותם שהמה כללים גדולים ונחוצים לדרושים הבאים לפנינו בע״ה.