ו) ולהבין ענין השכ״ה וענין הרפ״ח צריך לבאר המאמרים הנ״ל וגם המאמר בפ' בא דף ל״א ע״ב וז״ל, כי יהיה נערה בתולה נער כתיב מ״ט שכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת נער כו', כי הנה שם אדנ״י מורה על הדין כנודע, וכן ג׳ אותיות האחרונות הם הדי״ן, ונשאר אות ראשונה שהוא אל״ף, והוא בחי׳ הרחמים המשותפים עם הדין שבה ואות א זה מורה ע״ש אהי״ה שהוא רחמים. וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר דינא רפיא, לפי שמתחברת עם אל״ף שהוא רחמים כנ״ל ואז הוא דינא רפיא.
ו-ז) והוא בחי׳ הרחמים המשותפין עם הדין שבה וכו', נמצא כי הה״ג הם ה' דין מתפשטים עד ש״ך וכו': דהיינו כנ״ל, שיש בה שט״ו ניצוצין ישנים, שהם מכללות הש״ך ניצוצין שעלו מבי״ע, ועוד יש בה חמשה ניצוצין חדשים, הנמשכים מבוצד״ק דגניז גו אמא, שיחד הם ש״ך ניצוצין, המרומזים בה״פ דין שבה׳ שמות אדני. וכבר נתבאר לעיל שסוד בוצד״ק ה״ס בחי׳ הז״ך מל״ב בחי׳ אחרונות, דהיינו הנמשך מנקודה דצמצום א׳, כמ״ש לעיל באורך.
וזה אמרו, (באות ח') כי בוצינא דקרדנותא, ה״ס בחי' שורש כל הגבורות והדינין דמעיקרא. פירוש, משורש הראשון שמצד צמצום הא׳, שהם שורש הכל, אלא מתוך שנמשכים מעילא לתתא, דהיינו מגבורה דעתיק, ע״כ נק׳ ה׳ ניצוצין חדשות, המתחברים עם שט״ו ניצוצין הישנים, ועושה אותם במספר ש״ך, וע״כ נבחנים למדת הדין. וזה אמרו, (באות ו') ונשאר אות ראשונה דאדני שהוא א׳, והוא בחי' הרחמים המשותפים עם הדין שבה. ואות א' זו מורה על שם אהיה שהוא רחמים עכ״ל. פירוש, כי אהיה ה״ס הבינה ובחי׳ מסך דבחי״ב שה״ס הרחמים, כבענה״ק ע״ש, והנה ע״י ה׳ אורות אלו מתבסמין הש״ך דינין דנוק׳ בסוד שיתוף הרחמים בדין. והנך רואה שגם ה׳ אלפין אלו הם בחי׳ מסך שה״ס עביות, אלא משום שנמשכים מאמא, ע״כ מבסמין מדה״ד דש״ך דנוקבא.
ותבין אמנם ההפרש מה׳ גבורות ראשונות שקבלה מאמא שנתחברו עם השט״ו שלה לש״ך, ובין ה׳ אלפין אלו שגם המה מגבורות דאמא כאמור. והענין, כי הש״ך דינין המרומזים בה״פ דין דאדנ״י היינו כללות השירים שנדחו מפרצוף העליון בסוד סיגים, כלומר שיש בהם עירוב טוב ברע, והעליון לא היה יכול לבררם מפני שאינם שייכים לחלקו ולבחינתו, דע״כ מוכרח להורידם לפרצוף התחתון, בהיותם עוד מעורבים בסיגים כנ״ל בתחילת הענף. אמנם הני ה׳ אלפין נהירו שמקבלת מאימא מסוד אהיה המה באים מבחי׳ הרפ״ח הנקיים והברורים כבר בעליון, ולכן אע״פ שהם ג״כ מבחי׳ גבורות, כלומר מבחינת מסך דאמא, אמנם מתוך שהמה כבר נקיים וקדישין עכ״פ בעליון, ע״כ המה נבחנים בתחתון למדת הרחמים. ודע שכל לשון של מדה, מורה גבורה ודין, וע״כ מכונה מדת הרחמים, להיותה ג״כ סוד גבורות, אלא דאמא, כאמור.