ב) ותראה במקום אחר, שאין כל זה רק בז״ת של כל אחד מהן, אך בג״ר של כל אחד מהם הוא מ״ב אתוון שהם: ד׳, י׳, כ״ח, ומספרם וחשבונם הם במלכות של כל אחד מהם. וכן במ״ה וכן בב״ן. וכן מזו״ן ד׳ פרצופים.
ב) שאין כל זה רק בז״ת של כ״א מהם אבל בג״ר של כ״א מהם הוא מ״ב אתוון וכו': כי כל פרצוף נבחן על ה׳ פרצופים: גלגלתא, שהוא הויה פנימאה פשוטה בלי מילוי, וד׳ לבושיו שהם ד׳ המילויים ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן, אשר ב׳ המילויים ע״ב ס״ג מלבישים את הויה פנימאה מטבורו ולמעלה, ולפיכך הם נבחנים עד שם במ״ב אתוון שהם ד׳ אותיות הפשוטות דהויה פנימאה ועשר אותיות דמילוי ע״ב וכ״ח אותיות דמילוי המילוי. שזה יורה, אשר מילוי ע״ב שה״ס פרצוף חכמה, ממלא הסתלקות גופא דהויה פנימאה. ומילוי המילוי שה״ס פרצוף בינה, ממלא הסתלקות גופא דפרצוף חכמה. ונמצא, שאין בחי׳ למעלה מטבור דהויה פנימאה נשלמת, רק ע״י ב׳ פרצופין ע״ב ס״ג הממלאים מקומות החסרון שבו עד הטבור, שז״ס שם מ״ב.
אמנם מטבורו ולמטה דהויה פנימאה, קצר פרצוף הבינה שה״ס כ״ח אותיות דמילוי המילוי שימלא מקום החסרון וההסתלקות דשם, וע״כ משם ולמטה מלביש אותו פרצוף אחר הנק׳ מ״ה וב״ן, אשר פרצוף זה נבחן למילוי דמטבור ולמטה דהויה פנימאה, ממש כמו פרצוף ע״ב, דהיינו פרצוף החכמה שנבחן למילוי דהויה פנימאה למעלה מטבור, וע״כ יש בהויה דמ״ה ג״כ עשר אותיות המילוי, כמו בהויה דע״ב.
ובזה תבין בכל פרטיות הפרצופין, אשר הויה דז״א יש לו תמיד אותן האותיות והמספר כמו הויה דפרצוף חכמה דאותה המדרגה. באופן שבה״פ הויה דע״ב, אשר חכמה דה״פ הללו ה״ס עשר אותיות דמילוי הויה דיודין, יהיה ג״כ ז״א דה״פ הללו בחי׳ עשר אותיות במילוי יודין, ועד״ז בה״פ דהויה דס״ג, שחכמה דה״פ אלו, הם עשר אותיות במילוי יודין וא׳, יהיה ג״כ ז״א דה״פ אלו עשר אותיות במילוי יודין וא׳. וכן בה״פ דהויה דמ״ה, אשר חכמה דה״פ הללו הם עשר אותיות במילוי אלפין, יהיה ג״כ ז״א דה״פ הללו עשר אותיות במילוי אלפין.
ונמצא דשם מ״ב אתוון הוא ברישא. כלומר, בג׳ פרצופין הראשונים כתר חכמה בינה, בסוד פשוט מילוי ומילוי המילוי. אמנם בז״א שה״ס ז״ת, המלביש לפרצוף הכתר דמדרגה ההיא מטבורו ולמטה, אין בו רק עשר אותיות לבד, כמו פרצוף החכמה דמדרגה ההיא.
ואין להקשות, למה לא נבחן ז״א לבחי׳ מילוי דכ״ח אותיות דמילוי המילוי, כי גם הוא בחי׳ התפ״ב מגופא דס״ג, וכמו דהויה דס״ג נחשב למילוי דיוד אותיות דהויה דחכמה היה צריך ז״א להיות בחי׳ המילוי דכ״ח אותיות דהויה דבינה. והענין הוא, משום דס״ג אחר שנעלמו אורותיו דגופא, נתעלה כולו למעלה מטבור דפרצוף הכתר, ושוב לא ירד עוד למטה מטבור, כמ״ש הרב לעיל בענף ט״ו אות ו' ולפיכך אין ז״א נחשב כלל לממלא אורותיודגופא דס״ג, כי אינו נמצא כלל עמו במקום אחד, שהרי ז״א מתחיל מלמטה מטבור דכתר, וע״כ נחשב רק למילוי של ד׳ אותיות הפשוטות דהויה פנימאה לבד כמו פרצוף החכמה, והבן היטב.
ומספרם וחשבונם הם במלכות של כל אחד מהם: כי סוד מ״ב אתוון ה״ס בחי׳ הפנים דג׳ פרצופי כח״ב, אשר הריבוע דמ״ב אתוון אלו ה״ס אחורים, כמ״ש בענף ל״א ול״ב וכמ״ש לקמן. ויש ג״כ בחי׳ מספר וחשבון דמ״ב אתוון כמובא שם בדברי הרב. ואומר כאן אשר המספר וחשבון דכל אחד, ה״ס מלכות דאותה המדרגה.
וכן במ״ה וכן בב״ן: דלעיל מדבר רק מע״ב וס״ג, וע״כ מסיים אשר המ״ב אתוון נבחנים ג״כ במ״ה וב״ן. וכבר ביאר הרב בענף ל״ב את המ״ב אתוון, שהם י״ב מדרגות, דכל פרצוף מכח״ב אלו יש בו ד׳ מדרגות, דהיינו: פנים דאותיות בצורתם והריבוע דאותיות ההם, וחשבון דפנים וחשבון דריבוע, ע״ש, וכמו שמבאר לפנינו. וכבר נתבאר כל זה בענף ל״ב בפמ״א עש״ה.
וכן בזו״ן ד׳ פרצופים: כלומר ארבע מדרגות. דהיינו, שבכל אחד מג׳ פרצופין העליונים יש בהם ארבע מדרגות פו״א דאותיות וחשבונם כנ״ל בענף ל״ב. ומשמיענו אשר ז״ת דכל אחד נחשבים רק לפרצוף אחד ונבחנים רק לד׳ מדרגות, באופן שכל פרצוף נבחן לשש עשרה מדרגות, דהיינו י״ב מדרגות בכח״ב דאותו פרצוף שה״ס מ״ב אתוון, וארבע מדרגות בזו״ן שה״ס עשר אותיות כנ״ל. והמשך דברי הרב שבענף זה כבר נתבאר באורך לעיל בענף ל״ב בפמ״א, ומשם תדרשנו.